הקרב על עמק ססגון - שלב ההכרעה
16 שנה של מאבק יסתיימו ביום שני הקרוב, כשהוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תכריע אם לאשר את מתחם בתי המלון העצום שמתוכנן בעמק ססגון שבערבה. המיזם ניער משלוותם אלפי פעילים סביבתיים, שהחליטו שיש גבול לכל יוזמה נדלנית והכריזו על מלחמה בפקידי הממשלה ובכרישי הנדל"ן
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
אחד המאבקים הסביבתיים הבולטים ביותר שנראו כאן, אשר נמשך 16 שנה, צפוי להסתיים ביום שני הקרוב. הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בדרום אמורה להכריע אם לאשר את בנייתו של מתחם בתי המלון, התיירות והנופש העצום בגודלו בעמק ססגון, שממוקם באחד מאתרי התיירות המבוקשים ביותר בארץ, בקעת תמנע שבערבה.
◄דרישה: לבטל מענק לפרויקט המלונאות בתמנע
◄תקדים ססגון: המדינה שילמה, הסביבה תישמר
◄מבוסס על סיפור אמיתי: הסופר הססגוני מהעמק
◄מצטרפת למאבק: עדי לוסטיג שומרת על עמק ססגון
גולן (47), גרוש ואב לשניים, הוא חבר קיבוץ סמר הסמוך לעמק ססגון, שמתפלל כמו יתר חבריו לוועד, ארגוני הסביבה ועשרות אלפי שוחרי הסביבה שחתמו על העצומה להצלתה של פנינת הטבע הייחודית - שאותו הסרט יסתיים בניצחון דרמטי של מה שהוא מגדיר כצדק וכניצחון על פקידי הממשלה, על נבחרי הציבור ועל כרישי הנדל"ן כנגד כל הסיכויים.
יחד עם זאת, כמו החברה להגנת הטבע ועמותת אדם טבע ודין שהובילו את המאבק, גם גולן לא בטוח שהמקרה הזה יסתיים בקתרזיס כפי שנחתמו בהצלחה מאבקים סביבתיים אחרים באנשי הנדל"ן בשנה האחרונה, דוגמת ביטול התוכנית להקמת כפרי נופש בחוף פלמחים בדרום ובחוף בצת בצפון.
היזם מציג את הפרויקט השנוי במחלוקת כאקולוגי וכידידותי לסביבה. הרשויות המקומיות והמרכזיות כבר הציגו תמיכה בפרויקט,
"לא בכל יום יוזמה של בני אדם מעכבת פרויקט שעלותו חצי מיליארד שקל", אמר השבוע גולן. "החלטתי לכתוב על זה ספר מפני שישנו ניסיון לערער על האמינות של הפעילים הסביבתיים כי ידוע שמה שיש להם זו האמת. בידי פעילים סביבתיים אין שום דבר חוץ מהאמת. אין לנו כסף, אין לנו מעמד, הקרקע לא שלנו, אנחנו לא ראש המועצה, לא פקידים, ולכן הדבר היחיד שיש לנו הוא שאנחנו צודקים. המטרה של הספר היא להיות מין אנטי מחיקון, שלא יהיה ספק לגבי העובדות".
בקעת תמנע היא מרחב גאוגרפי עשיר באוצרות טבע נופיים, גאולוגיים והיסטוריים, מסבירים בחברה להגנת הטבע. בשל חשיבותה העצומה עשוי אונסק"ו להפוך את הבקעה לאתר מורשת עולמית. חלקה הדרומי ניזוק קשות מפעילות כרייה וחציבה של נחושת, שהופסקה בשנות ה־80 וחודשה בשנים האחרונות.
בחלקה המרכזי של הבקעה ישנו פארק שמושך אליו רבבות תיירים בזכות אתרים מרשימים שיש בו כמו עמודי שלמה, פטריות סלע ואגם מלאכותי המכיל מי תהום מליחים. הפארק משמש גם כאתר לאירועים ולמופעים, ומפעילים אותו במשותף החברה הכלכלית של חבל אילות וקרן קיימת לישראל. אך בניגוד לכניסה לשטח שנאבקים עליו התושבים והארגונים הסביבתיים, הכניסה לפארק כרוכה בתשלום של 40 שקל לאדם.
בשנת 1996 אושרה תב"ע (תוכנית בניין עיר) למרחב תמנע, ובה בין השאר התייחסות לצורך באכסון תיירים בקרבת הפארק. החברה להגנת הטבע הגישה התנגדות לתוכנית, אך זו נדחתה בידי ועדת המשנה להתנגדויות, שקבעה כי כאשר תוגש תוכנית מפורטת "הוועדה המחוזית תתייעץ עם משרד התיירות לגבי מספר החדרים המינימלי, המאפשר הקמת מלון כדאי כלכלית בתנאי המקום".
קבוצת איגרא, שבבעלותה מלון הרודס באילת, שילמה ב-2004 למינהל מקרקעי ישראל דמי חכירה בסך חצי מיליון שקל בלבד בתמורה לשטח של 300 דונם שבכוונתה להקים עליו את המתחם התיירותי. שנתיים לאחר מכן אישרה הוועדה המחוזית בדרום - בניגוד להחלטתה הקודמת - תוכנית מפורטת לבניית מתחם המלונות והאטרקציות הגדול מסוגו בארץ בצפון בקעת תמנע, באזור שקיבל לימים את הכינוי "עמק ססגון" על שם גבעת ססגון הסמוכה לו.
יניב גולן היה התושב הראשון בערבה שגילה (באיחור של שנה וחצי) כי התוכנית המפורטת, אשר מאיימת להחריב שטחים נרחבים באזור היחיד בבקעה שנותר פתוח לציבור ללא תשלום - אושרה. גולן מגולל בספרו את סיפור ההחלטה על השם, שהפך למותג של המאבקים הסביבתיים בארץ בשנים האחרונות.
"בראשית פגישתנו השנייה של ועד התושבים אמר אחד מהם: זהו, מהיום השטח שבין הר מכרות לבין גבעת ססגון הוא עמק ססגון. הבחירה בססגון היתה מושלמת, בעיקר מבחינת המיתוג. המילה ססגון הפכה כמעט לסדין אדום - אמרת ססגון, אמרת 'לא' למלון, אמרת מאבק. בערך כמו להגיד 'עם פלסטיני' בימי המערך. היזם וראש המועצה אודי גת חזרו ואמרו שאין דבר כזה עמק ססגון - שזו פיקציה שבדינו מליבנו. אנחנו משיבים שאם הם יזכו להגשים את תוכניתם, באמת כבר לא יהיה דבר כזה".
על-פי התוכנית שאושרה, בית המלון ישתרע על פני 300 דונם כמעט, אורכו יהיה קרוב לקילומטר ורוחבו כחצי קילומטר. הוא יהיה מחולק ל-4 אגפים שכל אחד מהם יפנה לקהל יעד אחר: אגף לאירוח משפחות, אגף לאירוח מטיילי ג'יפים, אגף ספא ואולם כנסים ובו 2,000 מושבים שאמור לשמש בין היתר את אילת השכנה, הממוקמת במרחק נסיעה של 20 דקות מהמקום. כמו כן מתוכננים פארק מים, פארק אתגרי, אמפיתאטרון, תעלות מים, גשרים ומרכז מסחרי ובו מסעדות, פאבים, חנויות, מזכרות וסופרמרקט.
"החלק הדרומי של בקעת תמנע כבר הרוס בגלל מכרות הנחושת והפסולת שהוצאה ממנה, ואת החלק המרכזי שלה תופסים הפארק והשטח הצפוני, שהוא באמת השטח היחיד שאפשר להסתובב בו בחופשיות, אך נמצא תחת האיום הכבד של המיזם התיירותי", מסביר שי טחנאי, רכז מחוז דרום של החברה להגנת הטבע.
"מדובר בעמק של אבן חול שאין רבים כמוהו באזור, ובגלל הייחוד שלו הוחלט להעביר דרכו את שביל ישראל. מדובר בבית גידול רחב היקף של צבאים, זוחלים ובעלי חיים רבים. בית מלון יפריע לבעלי החיים, הם יסבלו גם ממפגעי רעש ותשתיות רבות שעלולים להפר את שלמותו של בית הגידול שלהם".
"למעשה לא מדובר בבית מלון אחד אלא בארבעה, שמפאת גודלם המפלצתי וההרים במקום לא יהיה אפשר לראות מקצה אחד של המתחם את הקצה השני שלו. אין לי בעיה שייבנה מלון של 300 דונם, אבל לא בלב ההרים הקסומים האלה, כי אני לא רוצה שהילדים שלי ישלמו 40 שקל כל אחד כדי לראות הר של אבן חול. מלבד זאת, גם בעמידה על הר המכרות, שהוא לכאורה שמורת טבע, לא ניתן יהיה לראות את עמק הערבה ואת הרי אדום, אלא את הבחורות שישתזפו בביקיני למטה, את הילדים שיצרחו בתור למגלשות של פארק המים ואת הגונדולות שישוטו ב-2.5 הק"מ של תעלות המים".
בספרו מתאר יניב איך בשנת 2007, שבועות ספורים אחרי שגילה את התוכנית הגרנדיוזית שמאיימת להחריב את חלקת האלוהים הקטנה שלו, יצאו רבים מתושבי האזור מקצב החיים האיטי והמנומנם האופייני כל כך לשלווה המדברית. באמצעים ביתיים הם הצליחו לעורר עניין ציבורי, אולם כעבור כמה שבועות שכרו את שירותיה של יועצת תקשורת מתל אביב ורתמו לכך ארגונים סביבתיים בולטים כמו החברה להגנת הטבע ועמותת אדם טבע ודין.
באותו הזמן הם גילו שתי פרצות בתוכניות המאושרות: האחת היא שדבר קיום התוכנית לא הובא כראוי לידיעת הציבור, והשנייה מתייחסת להיקף הבנייה. על-פי התב"ע שאושרה כבר בשנת 1996, רק על 8% מהשטח הכולל שהוא 300 דונם ניתן לקים בית מלון. במקרה כזה, טוענים הארגונים הסביבתיים, מותר ליזם לבנות על 24 דונם בלבד, ובפועל התוכנית משתרעת על פני שטח הגדול פי 10 מההמוגדר בתב"ע המאושרת.
בשנת 2008 הגישה עמותת אדם טבע ודין עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע בטענה שהתוכנית המפורטת שאושרה בוועדה המחוזית ב-2006 אינה חוקית. בפסק הדין קבע בית המשפט כי התוכנית תוחזר לדיון בוועדה המחוזית, ושם תיבדק הפרשנות המשפטית של שני הצדדים. נוסף על כך קיבל בית המשפט החלטה תקדימית, שלפיה בניגוד להליך המקובל - שבו היזם שוכר מומחה להכנת מסמך נופי סביבתי לתוכנית - על הוועדה המחוזית לשכור את שירותיו של מומחה מטעמה, שהינו בלתי תלוי ביזם שמשלם את משכורתו.
אם לא די בדרמה שמתקרבת לישורת האחרונה, משרד התיירות המעוניין בקידום המיזם ביקש מהוועדה המחוזית למסור חוות דעת של סוקר נוסף מטעמו. ביום שני תכריע הוועדה המחוזית אם לבטל את התוכנית ולדרוש מהיזם להגיש במקומה תוכנית מצומצמת יותר, או שמא לאמץ חלופות אחרות שככל הנראה יוצעו במסמך הנוף הסביבתי שהוכן למענה בעקבות פסיקת בית המשפט.
"אנחנו מודאגים כי אנחנו יודעים שחברי הוועדה מושפעים מאוד מהלחצים שמפעילים עליהם גורמים בעלי אינטרס כלכלי ופקידי הממשלה, שלפעמים נשמעים כמו לוביסטים יותר מאשר כמי שאמורים לייצג את האינטרס הציבורי הרחב ולדאוג לו", מסכם גולן, "אם יוחלט לצמצם את מתחם המלונאות, מבחינתי זאת תהיה פשרה פסולה שפירושה פגיעה במקום הקסום והבראשיתי הזה".
יואב איגרא, הבעלים של קבוצת איגרא, מסר: "בניגוד לסילופים של הירוקים, מדובר בפרויקט אקולוגי למהדרין. אנחנו משתמשים במטהר מים משוכלל ונתקין על הגגות פאנלים סולאריים ליצירת חשמל ידידותי לסביבה שיספק 80% מהתצרוכת של המלון. כל שטח המלון יהיה פתוח לכל המעוניין. כמות המטיילים שעוברת במקום היא 2.75 איש בשבוע בממוצע. למה רק תרמילאים יכולים ליהנות מהנוף הזה? ומה עם הקשיש בן ה-75 שסובל מלחץ דם גבוה ולא יכול להגיע לשם? לו לא מגיע?".
לגבי הפרשנות המשפטית על התב"ע המתירה לבנות רק ב־8% מתוך 300 הדונמים, אומר איגרא: "לא סתם הלכנו ותכננו כך, לא סתם אישרו לנו, עברנו מדורי גיהנום עם הפרויקט הזה עד שאושר. עצירתו תהיה בכייה לדורות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם