ועידת האקלים בדרבן: מסין תבוא הישועה?
גם בדרבן לא נראה פריצת דרך משמעותית. הצדדים רחוקים מפשרה, ארה"ב מבקשת דחייה ל-2020. האם הנחישות של סין תעזור?
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
בוועידה, שצפויה להסתיים מחר, לוקחות חלק 194 מדינות המבקשות להשיג הסכם שיאפשר את המשך קיומה של אמנת קיוטו. אמנה זו, אשר תוקפה עתיד לפוג ב-2012, מחייבת את המדינות החתומות עליה להפחית את פליטת גזי-חממה שאחראיים לשיטתם של מדענים ואנשי מקצוע רבים ל"שינויי השלילי באקלים".
רק כדי לסבר את האוזן, ראוי לציין כי במאה הקודמת עלו הטמפרטורות ביותר מחצי מעלה ובאזורים מסויימים עד לכדי שתי מעלות. כל עלייה מזערית של חלקית המעלה מביאה “לשינויים אקלימיים דראסטים כגון גלי חום, בצורות, שטפונות, הצפות ועוד", כך לדברי ה- UNFCC – ארגון המסגרת של האו"ם לשינויי האקלים.
בוועידת האקלים ה-15 במספר שנערכה בקופנהגן לפני כשנתיים התגלעה מחלוקת עקרונית בין המדינות המפותחות ( ובהן ארצות-הברית, אוסטרליה ויפן) לבין המדינות המתפתחות ( ובהן ברזיל, הודו וסין). בעוד שהמדינות המפותחות כבר הגיעו להישגים כלכליים משמעותיים, לא מעט בזכות שנים של תיעוש מאסיבי ופליטת גזי-חממה רבים ללא ביקורת, הרי שהמדינות המתפתחות רק התחילו לממש את הפוטנציאל הגלום בהן.
בסיום הוועידה הגיעו המדינות המשתתפות (המובלות על-ידי שתי השחקניות המרכזיות, שאינן בין החתומות על אמנת קיוטו, ארצות-הברית כנציגת המדינות המפותחות וסין, כנציגת המדינות המתפתחות) להסכם דל שהצהיר כי "המדינות יפעלו בכדי למנוע מהטמפרטורה הרשמית לעלות ביותר משתי
בדומה לוועידה בקונפנהגן, גם בדרבן לא נראית באופק פריצת דרך משמעותית (למעט ההחלטה על ייסוד "קרן ירוקה לשינוי האקלים" שתפעל החל משנת 2020): בעוד קנדה, רוסיה ויפן הצהירו מלכתחילה שלא יסכימו להתחייב להסכם שיאריך את תוקפו של פרוטוקול קיוטו, המדינות המתפתחות הביעו את חששותיהן מהאפשרות שיחוייבו לעסקה שתפגע בסיכוייהן להתפתחות כלכלית. במקביל, המדינות המתפתחות דורשות מהמדינות המפותחות להכיר ב"אחריות היסטורית" לשינויי באקלים בשל פליטת גזי-חממה (אחת הדרכים הנידונות הינה באמצעות תמיכה כלכלית במדינות המתפתחות).
על-אף האמור לעיל, התקווה להשגת הסכם אקלים שיתופי מחייב מגיעה דווקא מכיוונה של סין שנראה כי אינה מעוניינת בהכתרת הועידה בדרבן ככשלון. לדברי העיתון "צ'יינה דיילי" (China Daily), עוד מיומה הראשון של הוועידה ניסתה סין להוכיח את מחוייבותה הגלובלית לנושא באמצעות הבעת נכונות לניסוח הסכם אקלים מחייב שיכנס לתוקפו החל משנת 2020.
"סין גם היא קורבן של שינויי האקלים ולפיכך גם היא סובלת מההשלכות החמורות של ההתחממות הגלובלית. בשל כך מוכנה סין להתחייב על הסכם מתווה בנושא כל עוד יעמוד בקנה אחד עם המשך פיתוחה הכלכלי ויציג את האינטרסים והאחריות המשותפת של כלל המדינות", כך לדבריי שיה ג'אן-חואה (Xie Zhenhua) הנציג הסיני הבכיר בועידת האקלים בדרבן.
בנוסף הציב שיה חמישה תנאים מקדימים לחתימה של סין על ההסכם. בין התנאים הללו ניתן למצוא את הארכתה של אמנת קיוטו לצד התחייבותן של המדינות המפותחות להעניק עזרה למדינות מתפתחות בהתאקלמות לשינויי האקלים. סין עצמה התחייבה להוות דוגמא אישית ולעזור למדינות מתפתחות נוספות הסובלות מנזקי אקלים, כדוגמת מדינות אפריקה, להקים תשתיות טכנולוגיות להתראה מפני אסונות טבע וקידום החקלאות.
באופן תמוה למדי, אחד התנאים שנעדרו מדרישותיה של סין הוא השגת התחייבות מפורשת מהמדינות המפותחות לעמוד ביעדי ההפחתה שהציבו לעצמן אחרי הוועידה הקודמת. לשם המחשה, ארצות-הברית אשר התחייבה מספר חודשים לאחר ועידת קופנהגן להפחית עד 17 אחוזים מפליטת גזי-החממה שלה, טרם הצליחה להעביר את ההחלטה בסנאט ובבית הנבחרים.
גמישותה של סין בנושא ורצונה להוות גורם מוביל לבניית משטר הנלחם בשינויי האקלים ונזקיו מעידים על התהליך שעברה מאז ועידת האקלים בקופנהגן. אף-על פי כן, נשמעים קולות הטוענים כי אין די בזה ושחשוב להמשיך ולהפעיל לחץ על סין ומדינות מתפתחות נוספות למען מטרת העל – השגתה של התחייבות מפורשת על הפחתתו של אחוז משמעותי יותר בכל הנוגע לפליטת גזי-החממה.
◄הכתבה פורסמה במקביל גםבאתר iAsia.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם