חיבוק דוב: בסין מנסים להציל את הפנדות
מומחי חיות הבר בסין מגויסים בימים אלה למשימה לאומית אחת: הצלת דובי הפנדה מהכחדה. הם סוקרים שטחים עצומים בחבל סצ'ואן, יום אחר יום, בניסיון לאתר פנדות, או לפחות גללים של פנדות - וכמעט תמיד שבים הביתה בידיים ריקות. האם סין תצליח לשמור על הדוב הכי יפה בעולם? טאו טאו מחזיק אצבעות
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
"אני עובד בהרים האלה כבר עשרים שנה ועדיין לא זכיתי לראות פנדה בטבע", מתוודה דאי בו (43), ביולוג המתמחה בחיות בר, שעובד במשרד היערנות הסיני. ובכל זאת, אף שהסיכוי קלוש, דאי לובש בגדי הסוואה, נועל נעליים גבוהות, ועל צווארו תלויה מצלמת "קאנון" עם עדשת זום. שיהיה. אם במקרה יגיח איזה פנדה מאיפשהו, הוא חייב להיות מוכן ומזומן לקראתו.
דאי מוביל צוות של שישה אנשים דרך הרים מכוסי עננים בחבל סצ'ואן, כדי לערוך מפקד אוכלוסין לדובי הפנדה המצויים בסכנת הכחדה, מפקד האוכלוסין הראשון זה עשור. ההתמחות של דאי היא עופות דורסים, אבל לאחרונה כל המומחים הסינים לחיות בר מגויסים למשימה הלאומית הזאת, בין אם הם מתעניינים בפנדות ובין אם לא. וכן, בהחלט אפשר להבחין פה בתסכול מסוים. "אין מה לעשות, אם אתה מתגורר במחוז סצ'ואן, אתה חייב לחקור את נושא הפנדות", אומר דאי בהשלמה.
במפקד האוכלוסין האחרון, שנערך בשנים 2000-2001, אותרו 1,596 פנדות בטבע. מאז, בעקבות הצמיחה הכלכלית המטורפת בסין - סלילת הכבישים ומסילות ברזל ופיתוח תשתיות נוספות - נדחקה אוכלוסיית הפנדות למובלעות הרריות מבודדות, שם נמצאים הדובים בסכנת רעב. בשנה הקרובה יותר ממאה בני אדם יתפרסו על פני שטח של 31 אלף דונם במעברים הרריים מסוכנים במחוזות סצ'ואן, גנזו ושנשי בניסיון לאתר דובי פנדה, או לפחות את הגללים שלהם. כן, בימינו גם קקי של פנדות זה משהו. צוות הסוקרים שליוויתי התכנס בסנהה, כפר קטן הנמצא 193 ק"מ דרומית- מערבית לצ'נגדו.
על גגות הרעפים של בתי העץ בכפר מייבשים תירס, ובשבילי הכפר נשים נושאות על גבן סלים עם עשבי תיבול. לאחר לילה בבית הארחה עם רצפת
הוא מטפס במעלה ההר כמו עז, עוצר מפעם לפעם כדי לגלגל סיגריה ולעשן, ומביט למטה בזלזול באוסף החוקרים והעיתונאים הנאבקים לנשום. מתחת לרגלינו האדמה מלאה בענפים מרקיבים ובטחב. המדרונות כאן מקושטים בשפע של עצי אשוח, ארזים, דקלים ופיקוסים ויש המון דברים נהדרים לאכול - מקיווי עד אגוזי לוז. אבל מה לעשות, הפנדות מעדיפים במבוק, והם אוכלים אותו בכמויות אדירות. אי לכך ובהתאם לזאת לגללי הפנדה צבע ירוק בהיר ומראה של ערמת זרדים.
כשהצוות נתקל בגללים, חוקר צעיר יותר שנלווה לדאי עושה את מה שכל מי שיש לו כלב מכיר היטב: תופס את הגללים בשקית פלסטיק, הופך אותה וסוגר אותה. מלבד זאת, בעזרת מכשיר ג'י.פי.אס הצוות מתעד את המקום המדויק שבו נמצאו ההפרשות. כל הפרשה של פנדה היא כמו חתימה, והיא משתנה לפי מידת ההשקעה של הפנדה בחיתוך הבמבוק.
אחר כך, במעבדה, החוקרים מודדים את אורך החתיכות. כך הם יכולים לקבל מושג על כמות דובי הפנדה שככל הנראה ניתן למצוא באזור מסוים. במפקד האוכלוסין הנוכחי ייעשה גם ניתוח די-אן-אי של הגללים. "הרבה יותר קשה לעשות מפקד אוכלוסין לפנדות מאשר לבני אדם", אומר הונג מינגשנג, אחר החוקרים. "במפקד אוכלוסין של בני אדם אתה יכול לדבר עם הנחקרים, עם פנדות אתה יכול לתקשר רק דרך בדיקות המעבדה".
בהר דאפינג הבמבוק מגיע לעובי אגודל וצומח בצפיפות כמו סורגים של כלוב. המדריך מניף את החרמש כדי לפלס דרך, אך לשווא: הרגליים עדיין נתקלות במכשולים טבעיים רבים, וענפים דוקרניים נתפסים לנו בשיער. "הבמבוק צפוף מדי כאן, לא מתאים לחיות גדולות", אומר תושב הכפר יאנג פינגפאנג. ככל שנוקפות השעות מתברר שמדובר ביום מתסכל נוסף.
בתשע שעות של סיור הצוות לא מצא שום גללים של פנדה. אמנם נמצאו גללים של דוב שחור, שנראים כמו גרגירי קפה שפוזרו באזור, אבל זה לא מנחם אף אחד. "כל מי שמכיר את העבודה שלנו יודע שהיא לא כזאת זוהרת ושלעתים זה גם ממש משעמם", אומר החוקר הצעיר יאנג יי (30). יאנג מעריך שבשנה הקרובה הוא יעבור משהו כמו 1,500 ק "מ במפקד האוכלוסין של הפנדות, שתוצאותיו לא יתפרסמו לפני .2013 המדענים מקווים לגלות שאוכלוסיית הפנדות השתקמה הודות למאמצים האדירים להגן עליה.
מאז שנות השמונים מספר שמורות הטבע שהוטל בהן איסור על ציד ועל כריתת יערות גדל מ-13 ל-60. סקר שערכה האקדמיה הסינית למדעים בשנת 2006 איתר בשמורת וונגלאנג 66 דובי פנדה - כפליים מההערכות המוקדמות. עם רדת החשכה, בהמתנה לג'יפים, מפטפטים המדענים עם תושבי הכפר, ואלה מעידים שבמהלך היום הם רואים פנדות בטבע רק לעתים רחוקות, והסיפורים שלהם נעשים דמיוניים יותר ככל שהם מרבים בשתיית באיג'יאו, משקה סיני אלכוהולי חריף. "אה כן, ראיתי לא מזמן דוב פנדה יושב על עץ, והוא נפל ממש מולי", מספר פנג קואנוו (50). "לאחרונה אנחנו רואים יותר פנדות, ולכן אנחנו סבורים שיש כאן היום יותר כאלה מאשר בשנות השמונים".
במפקד האוכלוסין המאורגן הראשון של דובי פנדה בסין, שנערך בשנות השבעים, נספרו כ-2,500 פנדות בטבע. בספירה בשנות השמונים מספרם כבר עמד על 1,114 בלבד. אלא שלדבריה של שרה בקסל, מנהלת המחקר בצ'נגדו, שם דובי הפנדה מתרבים בשבי לקראת החזרתם לטבע, מפקד האוכלוסין הזה הוא לא יותר מניחוש, והיא מטילה ספק בהערכה שאוכלוסיית הפנדות באמת גדלה.
"אין סיכוי שיש היום יותר פנדות", אומרת בקסל, המשמשת גם כחוקרת באוניברסיטת דנבר בארצות הברית. "נכון, הממשלה הסינית עושה מעל ומעבר כדי להגן על האוצר הלאומי הזה, אבל כל עוד לא נצליח לעצור את התרבות האוכלוסייה האנושית ברחבי העולם ולשנות את הרגלי הצריכה שלנו, זה יהיה בלתי אפשרי להציל חיות בר". לדבריה , גם המתקנים שבהם דובי הפנדה מתרבים בשבי הם "רק משחק שמתעלם מהמציאות".
לעתים קרובות נהוג לכנות את דוב הפנדה "מאובן חי" משום שהוא התקיים כבר בתקופה האוליגוקנית והפלייסטוקנית, שבה התהלך בעולם חתול פרא בעל ניבים ארוכים ומעוקלים, שנכחד לפני שנים רבות. הפנדה חי בבדידות ובא במגע עם פנדות אחרים רק בעונת הרבייה. הסיבה העיקרית להיותו של הפנדה בסכנת הכחדה היא שהבמבוק מת לזמן מה לאחר הפריחה, ודובי הפנדה יעדיפו לרעוב, ולא להגיע לאזור מיושב בבני אדם בניסיון למצוא מקור מזון טרי.
תושבי סצ'ואן רואים פנדות בעיקר בשמורה, שבמהלך השבוע מלאה בתלמידים נלהבים. מפעם לפעם מתארחים בה גם תלמידים מהכפרים הסמוכים. "יש להם דובי פנדה בחצר האחורית", אומרת בקסל, "אבל הם באים הנה כדי שיוכלו ממש לראות אותם, כאילו בטבע, עם דגש על 'כאילו'".
בהכנת הכתבה השתתף ג'ון לי ממערכת "לוס אנג'לס טיימס" בבייג'ינג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם