הגברים שוחים בקמפוס, הנשים מחכות בחוץ
אחרי אוטובוסים, הדרת נשים בי-ם מגיעה לאוניברסיטה. מרכז הספורט גבעת רם נוהג לסגור שעריו בפני נשים בשעה שגברים שוחים בו
מתברר כי בלחץ גורמים דתיים על הנהלת האוניברסיטה הוחלט כי בשעה שהגברים שוחים בבריכה, נשים לא יורשו להתאמן בחדר הכושר - והמתחם כולו ייסגר עבורן לפעילות.
בעת שחיית הנשים, אגב, הפעילות מתקיימת כרגיל והגברים מורשים להיכנס כרצונם. המחאה נגד האפליה הזו כבר החלה, וקבוצה של סטודנטיות שגילו את הנוהל המפוקפק החליטו לדרוש את כספי המינוי שלהן בחזרה.
האוניברסיטה העברית מפעילה שני מתחמי כושר גדולים: בהר הצופים (מרכז לרנר), ובגבעת רם (מרכז קוסל). האחרון נפתח לפני פחות משלוש שנים בתרועה גדולה, והבטיח מגוון פעילויות ספורט - שחייה, משחקי כדור ואימון בחדר כושר מפואר - במחירים אטרקטיביים לעשרות אלפי הסטודנטים, המרצים ובוגרי המוסד.
בשל התחשבות בציבור הדתי הוחלט כי בכל יום תקצה הבריכה שעת שחייה לגברים ושעה נוספת לנשים - ובסך הכל עשר שעות "מופרדות" מדי שבוע, חלוקה שמקובלת גם במקומות בילוי ופנאי אחרים בירושלים. אלא שמספר סטודנטיות המתאמנות במקום התפלאו לגלות שבשעת השחייה של הגברים נאסר על נשים להיכנס לחדר הכושר ולמתחם האימונים כולו.
ביום ראשון למשל נפתחת הבריכה עבור הגברים כבר בשעה 11:00, ואילו המתחם כולו
לטובת הגברים הוחלט להקצות שעות ייעודיות נוספות במהלך היום. לשם כך הומצא המושג "שעות תחזוקה", אז נסגר המתחם לשעה אחת, וכל המתאמנים - ובעיקר המתאמנות - נאלצים להתפנות ממנו.
אלא ששתי "שעות התחזוקה" השבועיות היחידות חופפות לשעות שחיית הגברים.
עובדות מרכז הספורט ניגשות אז לכל המתאמנות בחדר הכושר ולכל השחייניות בבריכה ומבקשות מהן לעזוב את המקום. המטרה: למנוע לחלוטין מעבר של נשים ליד הבריכה, בשעה שהגברים שוחים בה לבדם. אגב, בחדר הכושר השני של האוניברסיטה העברית, בהר הצופים, מסתדרים ללא תחזוקה.
כך קורה שבמשך חמש שעות לפחות מדי שבוע מרכז הספורט בגבעת רם אוסר על כניסת נשים לשעריו, והן מופנות אחר כבוד ליציאה. זאת בניגוד לשעות השחייה הייעודיות של הנשים, שמתקיימות בעת שמכון הכושר פתוח לרווחה לקהל הרחב.
מאות הנשים המתאמנות במרכז מסבירות כי מלבד ההפסד הכספי הכרוך בהדרה הזו - שעות יקרות שבהן הן אינן מורשות להתאמן - מדובר בפרק נוסף בהיסטוריה המפוקפקת של הדרת נשים מהמרחב הציבורי בעיר הבירה.
שיחה שנערכה השבוע עם נציג שירות הלקוחות של מתחם הכושר חושפת את המדיניות.
כתב מעריב: "אני רואה ברשימה שתמיד בשעת הגברים, המתחם כולו סגור".
נציג: "זה מכוון, יש בעיה במעברים".
כתב: "זה קשור לעניין דתי?".
נציג: "בהחלט, יש מעברים. הרי לחדר הכושר נכנסים דרך הבריכה. עדיף מחיצה, אבל זה לא ממש...".
כתב: "רגע, אבל הפוך זה לא תופס? כשהנשים שוחות אז לא סוגרים?".
נציג: "לא, לא, וזה לא הולך להשתנות".
בדיקה העלתה כי הכניסה הראשית לחדר הכושר עוברת דרך הקבלה, בלי להתקרב כלל לבריכה. בנוסף ישנה אפשרות הן לגברים והן לנשים להיכנס דרך הבריכה.
אלא שהנשים האדוקות המנויות במרכז הספורט ומקפידות על הלכות צניעות מחמירות, כלל אינן נכנסות לבריכה, בעוד הגברים המחמירים בהחלט נכנסים ואף דורשים כי לא ייאלצו להביט בשוגג באישה העוברת דרך הבריכה בדרכה לחדר הכושר.
נועה, סטודנטית המתאמנת במכון הכושר, טוענת ש"אפילו הטרמינולוגיה שלהם אומרת אפליה. שאלתי למה המרכז נפתח ביום ראשון כל כך מאוחר, ואמרו לי: 'אין אופציה לנשים'. זה לא ייאמן שגם האוניברסיטה העברית, מעוז הרוח וההשכלה, נכנעה לאווירה הציבורית הזו והחליטה בעצמה לדכא נשים".
נועה וחברותיה כבר הודיעו כי ידרשו לעזוב לאלתר ולקבל את כספן בחזרה. אם לא יתאפשר להן הדבר, בכוונתן לפנות לערכאות משפטיות.
מהאוניברסיטה העברית נמסר בתגובה: "מרכז קוסל נוהג באופן שוויוני באוכלוסיית הנשים והגברים שמעוניינת לבצע פעילות גופנית באופן נפרד. הסיבה לעובדה ששחיית הגברים נערכת בשעות בהן אין פעילות של חדר הכושר נעוצה במבנה הארכיטקטוני של חדר הכושר: המעבר ממלתחות הגברים אל חדר הכושר אינו דרך בריכת השחייה.
"לכן נשים שמעוניינות לשחות בנפרד לא נתקלות בבני המין השני שהולכים אל חדר הכושר. להבדיל, המעבר ממלתחות הנשים לחדר הכושר מתבצע דרך בריכת השחייה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם