נכשלנו במבחן התוצאה
האמת הכואבת צריכה להיאמר, לא הצלחנו כחברה לדאוג באמת לחלשים בתוכנו, ולחייב את נציגי הציבור לדאוג לנו
כחברה, נכשלנו כולנו בכך שאנחנו לא דואגים באמת לחלשים בתוכנו, ובכך גם מבטיחים שילדנו יגדלו אל תוך חברה ערכית, שהערבות ההדדית היא חלק מהגנים שלה. נכשלנו גם בכך שאנחנו לא מחייבים את נציגי הציבור לדאוג לנו, לפסיפס האנושי שמרכיב את החברה הישראלית, ושבלעדיו מדינת ישראל לא הייתה קיימת.
במגזר השלישי ובארגון לתת נכשלנו במאמץ לשכנע את הממשלה לגבש וליישם תוכנית לאומית לצמצום העוני והפערים החברתיים. נכשלנו במשימה להיות קטליזטור שיסייע בצמצום העוני, ותוך 15 שנה, ראינו איך ישראל מידרדרת ותופסת בבטחה, אבל ללא גאווה, את המקום האחרון בשיעורי העוני והפערים החברתיים בהשוואה למדינות ה-OECD.
נכשלנו באתגר לנצח את הבירוקרטיה, השיקולים הזרים והפוליטיקה הקטנה ולהביא למימוש ההבטחה הממשלתית שהשתקפה בועדת איצקוביץ' להפעיל מיזם לאומי לביטחון תזונתי, ונכשלנו גם במאמץ ליצור תשתית קבועה ויציבה שתאפשר הענקת סיוע פיסי לכל המשפחות הנזקקות אשר חיות במצוקה נוראית.
נכשלנו בניסיון לשכנע את ראש הממשלה ושר האוצר שמדיניות ניאו-קפיטליסטית אולי שומרת על הכלכלה אבל מפרקת את החברה, ונכשלנו גם במאמץ להסביר לשר התקשורת, שמעבר לתדמית שהוא בונה לעצמו, הוא אמור להיות גם שר רווחה דה-פקטו (גם אם זה אומר לפגוע באינטרסים שלו מול ביבי), על מנת לדאוג לאינטרסים של רבע מאזרחי ישראל העניים.
עד כה, נכשלנו בפעולות שלנו שנועדו להבהיר שזה האינטרס של כולנו שהעוני ימוצב בראש סדר העדיפויות הלאומי כבעיה הדחופה ביותר לטיפול. נכשלנו אפילו בהעברת המסר שאנחנו בלתת בעצם לא רוצים לחלק מזון, ושאנחנו עושים את זה בינתיים רק כי זה ערך אזרחי, בסיסי והומני לעזור למי שסובל ומושיט לך יד, אבל בעצם המטרה שלנו היא להתפרק מהעשייה בתחום הביטחון התזונתי ולהעביר את האחריות בנושא לממשלה.
נכשלנו גם בפרויקט שיזמנו, במסגרת דו"ח העוני האלטרנטיבי (שמפורסם זו השנה התשיעית ברציפות), להמחיש למקבלי ההחלטות ולציבור הרחב שהעוני הוא לא רק סטטיסטיקה ו"קו עוני" וירטואלי ושהוא קיים רק בפריפריה או בקרב חרדים וערבים, אלא שהעוני משקף מציאות אמיתית וקשה והוא מפעם בקרב מאות אלפי משפחות נורמטיביות שאינן מצליחות לשרוד.
נכשלנו כשביקשנו להסביר שהמחאה החברתית
נכון שהצלחנו לסייע למאות אלפי נזקקים, ניצולי שואה, אמהות חד הוריות וילדים, במלחמת ההישרדות היומיומית שלהם ואפילו נטענו בהם קצת תקווה ומסר שהם לא לבד, ואפשר להתגאות גם שהנענו לפעולה עשרות אלפי ישראלים שבחרו להתנדב וחשפנו אותם לישראל השלישית, ואי אפשר להסתיר את העובדה שהצלחנו פעמים רבות לדחוק את העוני למרכז השיח הציבורי, גם כשהוא התחרה בנושאים מדיניים וביטחוניים. אבל כאמור, בשורה התחתונה, שביקשה ליצור סדר חברתי חדש - נכשלנו.
יכול להיות שלא היינו נכשלים, אילו רק היינו בוחרים לפעול באלימות, משביתים את כל עמותות המזון ומניחים לכמה אנשים למות ברעב (למרבה ההפתעה, כמה מראשי המשק ובכירים באקדמיה תומכים בגישה זו), שוכרים לוביסטים מפולפלים בריטיינר של עשרות אלפי דולרים ומשרתים מטרות מפלגתיות או פרטיות של חברי כנסת ופוליטיקאים.
אתם יודעים מה, פתאום הבנתי שבעצם לא אנחנו אלה שנכשלנו באמת. האחריות אף פעם לא הייתה שלנו (אולי נכשלנו בכך שניסינו לקחת אחריות?) אלא של ממשלות ישראל ונבחרי הציבור שלנו. רובם, לצערנו, מייצגים תרבות פוליטית שמקדמת אג'נדות אישיות וסקטוריאליות על פני קידום אינטרסים לאומיים.
אנחנו בכל אופן, התפכחנו והפנמנו שכנראה נצטרך לעשות משהו אחרת אם אנחנו מעוניינים לשנות את השורה התחתונה. ייתכן שניאלץ להפסיק לתת ולהתחיל לקחת, אולי אפילו לייבא את כיכר א-תח'ריר לכיכר רבין, אבל אנחנו מבטיחים לעצמנו, לכל מי שמאמין בנו וגם לנבחרי הציבור ששכחו את מי שהם מייצגים, שנמשיך להיאבק על ערכים, לקדם אידיאולוגיה (ולא אנשים), להיות נאמנים לאמת וליושרה הפנימית שלנו ולהוביל את המאמץ האזרחי והאותנטי שמבקש ליצור מציאות חדשה.
לפני הבחירות הבאות, בידנו יהיה הכוח שוב לשנות את המצב, למקם את הפצצה החברתית של העוני והפערים החברתיים לפני הפצצה האיראנית ולבחור את המפלגה והמנהיגים, שיבטיחו לשים את הציבור הרחב, על כל מגזריו, בראש סדר העדיפויות של ישראל.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון "לתת"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם