גנרל, לא אלוהים
המוניטין של בעל עבר ביטחוני רב אינו ערובה שדבריו הם בבחינת דברי אלוהים חיים, בעיקר אם אין לבעליו ידע עדכני בנושא
המשפט מתנהל בניו יורק בפני חבר מושבעים. ההגנה של הבנק גייסה לעזרתה 20 "עדים מומחים", ארבעה מתוכם גנרלים ישראלים, כדי שיעידו לטובת "הבנק הערבי" שלא סייע כספית לארגוני טרור. דבר גיוס עדותם של אנשי הביטחון הבכירים הישראלים פורסם בתקשורת ביולי בשנה שעברה. פרסמתי אז מאמר בנושא תחת הכותרת "הביטחון המתסכל".
והנה, ב-6 בדצמבר 2011 פסל בית המשפט בניו יורק את עדותם של 16 עדים מטעם ההגנה שהגישו תצהיר של "עדות מומחה", בכללם של כל הגנרלים הישראלים (האחד ראש אמ"ן לשעבר השני ראש אגף בשב"כ לשעבר, השלישי ראש המינהל האזרחי לשעבר והרביעי ראש מטה פיקוד המרכז לשעבר).
לפניי מונח פסק הדין של השופטת. מהם נימוקיה לפסילת עדותם של הגנרלים הישראלים? ראשית, העניין הכללי הנוגע לכל העדים "המומחים": לא הבאתם שום עדות ממשית מקצועית להפרכת טענות התביעה.
שנית, עדויות הארבעה על יכולותיו של המודיעין הישראלי המסוגל לדעת אם הבנק אכן היה מעורב במימון הטרור, אינן רלוונטיות כלל ועיקר לטענות הקונקרטיות של התביעה. כאשר הארבעה
שלישית, ההסתמכות על המודיעין הישראלי מיועדת רק להסיח את דעתם של המושבעים ולבלבלם, במקום שיתעסקו בראיות הממשיות. לפיכך, על פי החלטת השופטת, דעתם של הגנרלים לא תישמע בפני המושבעים.
האירוע מעלה אצלי הרהור נוגה. אנחנו מכירים גופי שמאל קיצוני המכפישים את שם המדינה, מגדירים אותה כמדינת אפרטהייד, מאשימים קציני צה"ל בפשעי מלחמה ועוד כהנה וכהנה. אנחנו מכירים אנשי אקדמיה הממליצים להחרים את האוניברסיטאות שבהן הם מלמדים ומנצלים כל במה על מנת לעשות דהלגיטימציה למדינת ישראל. אני אישית סולד מהם, אך מבין שמה שמניע אותם זאת אידיאולוגיה פוסט-ציונית (זכותם) ואמונה עזה בצדקת דרכם.
אבל מה מניע ארבעה אנשי ביטחון בכירים ביותר לבוא ולהעמיד את שמם ואת שמו של המודיעין הישראלי לטובת "הבנק הערבי" ונגד נפגעי הטרור? הרי הם אמורים היו לדעת כי בידי ישראל מצויים מאות מסמכים המעידים על הסיוע של הבנק לחמאס ולאחרים. זה אינו סוד. כמו כן, ברור כשמש שכל הארבעה אינם רוצים בשום פנים ואופן לפגוע במדינה, כמו שברור שאין להם שום אידיאולוגיה של קרבה ל"בנק הערבי". האם המניע הוא כספי גרידא? האם רק תאוות בצע לפנינו? אין לי שום מידע, רק השערות.
בהקשר התקשורתי פסק הדין הוא מאלף. הוא בא ואומר למעשה: המוניטין של בעל עבר ביטחוני "גדול" אינו ערובה שדבריו (בדיון, בהופעה וכדומה) הם בבחינת דברי אלוהים חיים, בעיקר אם אין לבעליו שום ידע עדכני ורלוונטי לנושא הדיון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם