קרב רומח: פוחד להיות הש"ג של אסון הכרמל
שמעון רומח, נציב הכבאות לשעבר, משוכנע שהתריע בשער, ותפקד ללא רבב בשריפה הגדולה ובטוח בחפותו ובצדקת דרכו
"הסיטואציה הייתה מאוד טעונה", אומר רוזן, "אבל אני יודע לעשות את ההפרדה בין סיטואציה טעונה לבין טענות. דיברנו בפתיחות ובגילוי לב, הרי היינו באותה שוחה ביחד. הדוח יהיה חריף לכל הכיוונים, אף אחד לא ייצא ממנו טוב, לכל אחד יש את המטען שלו. למרות זאת, רומח ואני קלטנו אחד את השני והתחבקנו".
שמעון רומח היה נציב הכבאות במשך שמונה שנים. גם הוא לא הצליח לתקן ליקויים של שנים: כבאיות מיושנות ללא מצלמות, כבאים שלא ידעו לאן הם נכנסים ומה עליהם לעשות, מערכות קשר שלא תפקדו - כל אלה המשיכו להיות חלק בלתי נפרד ממערך הכבאות.
אדם שקיבל לידיו עותק מטיוטת דוח המבקר סיפר שבוע על ביקורת קשה כלפי הנציב לשעבר, בעיקר על כך הברדק ששרר בחפ"ק ועל כך שלא הייתה מערכת מסודרת של פקודות לטיפול בסדר גודל כזה של אסון.
"אני הייתי בחפ"ק בחניון האוניברסיטה", אמר לאחרונה רומח לחבר, "הכבאים היו מפוזרים על פני גזרות שונות, אם הייתי קורא להם להגיע לאוניברסיטה אחת לשעה הם היו עסוקים בנסיעה אלי במקום לכבות את השרפה".
בחודשים האחרונים רומח עסוק במערכה לטיהור שמו. "אחרי שכולם יסיימו לדבר על הפוליטיקאים, יגיעו לרומח", טוען חבר קרוב של רומח. "הוא חושש שהוא יהיה הש"ג של האירוע,
"חלק מהאש יגיע גם אליו", אומר חבר אחר, "והוא מבין את זה. הדוח בפירוש יתייחס לפעילות שלו ויאשים אותו. הוא שרוי במתח רב, שמעון רומח הוא לא אדם שמבטא רגשות, אבל רואים על הפנים שלו כמה שהוא מתייסר. הוא עבר הרבה בחיים, אני מניח שהוא ידע להתמודד גם עם זה, אבל זה לא קל".
רומח , שעזב את הנציבות בחודש אפריל, מגיע מפעם לפעם למשרדי ההנהלה בראשון לציון כדי לאסוף ראיות שיוכיחו את טענותיו. "הוא שכר עורך דין והוא נאבק על השם שלו", אומר רב טפסר שחר איילון שהחליף את רומח בנציבות ופוגש אותו לעתים במשרדי הנציבות, "הסיטואציה קשה. עובד ציבור שכל חייו תרם ונתן עם אחריות עצומה ובסוף מה נשאר לו מלבד שמו הטוב? ".
על אף המתח הרב רומח מגיע לאזכרות לכבאים שנהרגו. חופית חייט, אשתו של הכבאי דני חייט, פגשה אותו בכמה אירועים. "לא יצא לי לדבר איתו", היא אומרת, "בחרתי לא להעמיק בפרטים, אני מאמינה בגורל ומעדיפה לא להתעסק בפרטים האלה. אני לא חושבת מי אשם פחות או יותר, אבל אני יודעת שיש טענות של כבאים על הכבאית הישנה שלא הייתה מספיק ממוגנת".
בשבוע שעבר הגיע רומח לתיאטרון גבעתיים לטקס הפרידה ממפקד תחנת הכיבוי בגבעתיים, אפרים מערבי, שיצא לגמלאות אחרי 42 שנה בתחנה. "התייחסו אליו כמו אל כולם", אומר מערבי, "רומח הוא לא הכתובת הנכונה לטענות, הוא בסך הכל היה נתון לחסדים של האוצר, של משרד הפנים ושל הממשלה.
"היה כאן תהליך של הזנחה שנמשך שנים, היו הרבה ועדות שעסקו במצב של שירותי הכבאות ולא יישמו כלום, אז למה נטפלים דווקא אליו? לא יהיה נכון להפיל את התיק דווקא עליו. מנסים לתפוס שעיר לעזאזל".
"הוא אכל אותה", קובע אסי לוי, יו"ר איגוד הכיבוי איו"ש, "כל זה קרה במשמרת שלו, מה לעשות, ככה זה. הוא דווקא היה נציב כבאות טוב. הכל קרה לו רק בגלל שהוא היה איש טוב. אם הוא היה איש רע עם שיניים לא היה קורה לו שום דבר".
בדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת, 11 ימים אחרי השרפה, רומח הסביר את מהלך העניינים מנקודת ראותו. "השעה שקיבלנו קריאה הייתה 11:09, הכבאית הראשונה הגיעה לעוספיא מפארק הכרמל כעבור 16 דקות. המרחק מעוספיא לאוניברסיטה הוא לא מרחק של 16 דקות לרכב כיבוי חדש, אבל רכב הכיבוי שמוצב שם הוא רכב כיבוי ישן, וזה האריך עוד קצת את זמן התגובה.
"כשהצוות הגיע לשם הוא הכריז מיד שזהו אירוע חריג, ואז באו כוחות מכל תחנות חיפה, ובמקביל התחילו להזעיק כוחות מכל התחנות שבסביבה ובהמשך דיברו איתי על הזעקת כוחות מכל הארץ. בשעות הערב היינו כמות מאוד גדולה של כבאים, כ-600 כבאים של שירותי הכבאות היו באזור השרפה. מחמישי בלילה היינו הרבה מעל אלף כבאים, דבר שהוא לחלוטין לא שגרתי.
"במלחמת לבנון השנייה לא הגענו אפילו למחצית מהמספר הזה. בסך הכל הלחימה בארבעת הימים דרשה מאמץ מרוכז מהאנשים, והאנשים עמדו במשימה הזאת יפה מאוד. נפלו מהרגליים אבל המשיכו. לא הייתה לנו בעיה של אנשים, כי אנשים רצו כל הזמן להיכנס לעבודה, כל הזמן רצו להיות בקו הלחימה".
יו"ר הוועדה, ח"כ דוד אזולאי, שאל את רומח אם היה מחסום שמנע את כניסת האוטובוס של הצוערים אל תוך האש. "אני לא בקיא בפרטים האלה", השיב רומח, "זה היה בתחום הטיפול של המשטרה. ידענו, תוך כדי האירוע וגם בדיעבד מהתמונות שקיבלנו, שהיה שם רכב כיבוי עם שני כבאים מעפולה וכבאי מתנדב מחיפה שנשארו עד הרגע האחרון. הם יכלו לצאת והם לא יצאו, הם ניסו כל הזמן לקרר את הרכב כדי לאפשר לאנשים לצאת".
בעשור האחרון התקיימו עשרות דיונים בכנסת על המצב המידרדר של שירותי הכבאות, שתי ועדות הוקמו (ועדת גינוסר וועדת לפידות), ונכתבו שני דוחות של מבקר המדינה, ב-2007 ובדצמבר 2010, אך דבר לא השתנה, להפך. הדוח של מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, מדצמבר בשנה שעברה, חשף שורה של כשלים במערך שירותי הכבאות לפני השרפה.
על פי הדוח, תקלות במערך כיבוי האש שהתגלו אחרי מלחמת לבנון השנייה לא טופלו. "לא זו בלבד שמרבית הליקויים לא תוקנו אלא המצב אף החמיר", קבע המבקר. על פי הדוח, הנציבות בראשותו של רומח לא התאימה את תקן כוח האדם לגידול שחל באוכלוסייה. אילו נעשתה בדיקה כזאת, אפשר היה ללמוד ממנה כי קיים מחסור בכוח אדם לעת שגרה ועל אחת כמה וכמה לעת חירום. המבקר מתח ביקורת על פריסת תחנות הכיבוי, כמו גם על מחשוב לקוי.
"מערך הכבאות עלול לקרוס עקב העומס הצפוי עליו, תושבים רבים עלולים להימצא בסכנת חיים ממשית", כתב המבקר בדוח שפורסם אמנם אחרי השריפה אבל נערך כחצי שנה לפניה. רומח אמר בתגובה שהעדר תקצוב ראוי מונע את פיתוח מערך הכבאות וכי הוא התריע על כך בפני שרי הפנים מאיר שטרית ואלי ישי. שטרית אומר שהוא זוכר מכתב אחד בלבד של רומח, "זה כל מה שהוא עשה. אני ניסיתי לקדם את הרפורמה".
רומח, בן 63, נולד בכורדיסטן שבעיראק ועלה עם הוריו בגיל שלוש למעברת הקסטל. הוא גדל במעוז ציון ובצבא היה קצין טנקים. כשהשתחרר הצטרף לשב"כ, שם היה רכז שטח, מפקד שב"כ ביו"ש ומפקד שב"כ לבנון.
יעקב פרי שהיה מפקדו בשב"כ, מספר שרומח הוא איש ביצוע, "אחראי, משימתי, ישר, איש יוצא מגדר הרגיל. נראה לי שלא הוא אשם במה שקרה בשרפה". ב-92' עזב את השב"כ ועבר לתיווך בעסקים בין פלסטינים לירדן יחד עם יוסי גינוסר, כמו כן העניק שירותי מידע עסקי לחברות ישראליות וייבא כוח אדם מרומניה.
ב-2002 התמנה לנציב כבאות. "לפני שהוא נכנס לתפקיד הוא התייעץ איתי", אומר חבר קרוב שמכיר היטב את מערך הכבאות. "אמרתי לו אל תיקח את זה כי תשבור את הרגל. הוא החליט לקחת את התפקיד, אבל כל שנה הודיע שהוא עוזב. הוא אמר בקול גדול בכל מקום שהמצב גרוע. היה ברור שמשהו רע יקרה במשמרת שלו, וזה אכן קרה".
בכיר בנציבות הכבאות אומר שרומח נלחם כדי לשנות את המבנה הארגוני של שירותי הכבאות. 24 יחידות הכבאות כפופות לרשויות המקומיות. ראש הרשות המקומית אחראי למערך הכבאות, הוא זה שמשלם את משכורותיהם של הכבאים. "זה מנע מאיתנו לפקד ולנהל", אומר הבכיר. "רומח התלונן על זה וכתב מכתבים לכל העולם. הוא רצה שתקום רשות כבאות שתבטל את איגודי הכבאות ותעביר אותם לרשות מסודרת אחת. היה ברור שהרפורמה מאוד נחוצה. בלי זה יש לנציב אחריות אבל אין לו סמכות".
בראיון לשלום ירושלמי, שבוע ימים אחרי שהשרפה בכרמל פרצה, אמר אסי לוי, חבר מרכז ליכוד ויו"ר איגוד איו"ש, שרומח הפך לבדיחה בעיני הכבאים. "כולם חושבים שהוא רמטכ"ל, בפועל הוא לא יכול להגיד לכבאי בשטח להזיז צינור. ראיתי כבאים שהוא ניסה לדבר איתם. הם הוציאו לו אצבע משולשת, עוד מעט היו משפריצים עליו מים". רומח הכחיש, אבל חבריו אומרים שכך היה.
בניגוד לרומח ולחבריו בנציבות הכבאות שניסו לקדם את הרפורמה, הכבאים התנגדו משום שנאלצו לחתום על הסכם שלפיו לא ישבתו. יואב גדסי, יו"ר איגוד הכבאים הארצי, אומר שהרפורמה לא הייתה חשובה.
"השתמשו ברפורמה כבת ערובה כדי לא להעביר אלינו כסף. במשך שנים אמרו אם לא תסכימו לרפורמה לא תקבלו תקציבים. מה לא עשינו בשביל לקבל כוח אדם וציוד ולא קיבלנו כלום. פתאום עכשיו יש כסף, השבוע סיימו 130 כבאים קורס בבית הספר לכבאות בראשון לציון. כלומר, הרפורמה לא הייתה חשובה. עכשיו אנחנו צריכים לחכות לדוח כדי לדעת מי אשם". רק אחרי השרפה הוחלט להעביר את שירותי הכבאות ממשרד הפנים למשרד לביטחון פנים ולהקים רשות כבאות ארצית.
"למרות כל המאבקים והמלחמות בממשלה, באוצר ובכבאים שהתנגדו לרפורמה רומח נשאר נאמן מאוד למערכת", מספר חבר קרוב של רומח. "הוא אמר 'אם אני אלך יביאו פראייר אחר'. בשבועות הקרובים יתברר שהלויאליות תעלה לו ביוקר. החזקים יצליחו להיחלץ, והכל ייפול על אנשים חלשים כמו רומח. הדוח אולי יקבע שהוא אשם, אבל מבחינת המצפון שלו הוא שקט. הוא אומר שהוא לא יכול היה לעשות שום דבר אחרת".
רומח סרב השבוע להתראיין. "אני רוצה להתרחק מכל הסיפור הזה", הוא אומר, "החלטתי לשמור על שתיקה מוחלטת. אני עם המקום שלי, נהנה מהחיים, נח, פוגש חברים, שותה איתם קפה, אוכל ארוחת צהריים. מבחינתי הכל בסדר".
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם