שעת מבחן
בסוריה, המשטר צפוי להתמוטט ולהותיר אחריו קרוב לוודאי מדינה החוזרת לראשיתה. עלייתם הצפויה של הסונים לשלטון בדמשק תביא איתה גם אג'נדה חדשה
בסוף השבוע אמר משרד החוץ כי מדינות מערב אירופה אינן רלוונטיות, אמירה לא דיפלומטית ובהקשר ספציפי, אך לצערנו מאוד רלוונטית שכן המזרח התיכון מתדרדר ומקצין, בעת שהמערב, ובעיקר ארצות הברית, מאבדים מכוחם עד כדי חוסר השפעה על המתרחש. איראן ממשיכה להתקדם לעבר נשק גרעיני, והתרגיל עליו הכריזה במיצרי הורמוז הוא התרסה ברורה נגד איומי החרפת הסנקציות כנגדה.
אלא שבעת מורכבת ומסוכנת זאת, כאשר כל האזור מתדרדר לכיוון של חוסר ודאות והעדר שליטה, עושה רושם שעניינה המרכזי של ממשלת נתניהו נתון בהקדמת הבחירות, על מנת לנצל את זמן החסד לו זוכה הממשלה מתקופת המירוץ לבחירות בארה"ב. כלפי פנים משדרים "עסקים כרגיל", על אף ש"השכונה" מסביב בוערת ולישראל, נדמה, אין אג'נדה ברורה. השאלה הבלתי נמנעת היא האם סדר היום הלאומי עוסק בנדרש באמת, או שמא יש כאן הדחקה או התעלמות מכוונת מן הבעיות הבוערות על פתח ביתנו ממש.
ברצועת עזה מתדרדר המצב מדחי אל דחי. החמאס שואב עידוד מהשינויים באזור ועליית כוחם של הקיצוניים בעולם הערבי. הבנתו כי מרחב התגובה הישראלי לפעול כנגדו הולך ומצטמצם, על רקע תהליך ההקצנה במצרים ובידודה הגובר של ישראל בקהילה הבינלאומית, מגבירה את תעוזתו לפעול כנגדה. הפלסטינים, אשר אינם מאמינים בממשלה הנוכחית, נחלו כישלון במהלך הבינלאומי לעצמאות חד צדדית, אלא שכישלון זה לא החזיר את אופציית המו"מ מבחינתם, והרחבת ההתנחלויות הינן רק תירוץ, הפועל במקרה זה לטובת שני הצדדים, על מנת להימנע מלשוב לערוץ של הידברות.
הפלסטינים לא מאמינים שיצליחו לקבל תנאים טובים יותר מממשלת נתניהו מאלו שקיבלו מברק ואולמרט, ולמעשה אינם מאמינים באפשרות להשיג הסכם עם הממשלה הנוכחית. הם רואים את החולשה האמריקאית באזור, ואין להם כל חשק לתת לאובמה הישג פוליטי ערב הבחירות לאחר שהפנה להם עורף בעצרת האו"ם. האפשרות להתקרבות עם החמאס הינה הדרך הכמעט יחידה נוכח העדר אלטרנטיבה מדינית. האמת היא שהמצב המתסכל בו תקועים הפלסטינים מסוכן מאי פעם ויכול להשיב לסדר היום את האלימות באופן קיצוני ומהיר הרבה יותר ממה שניתן לצפות.
בסוריה, המשטר צפוי להתמוטט ולהותיר אחריו קרוב לוודאי מדינה החוזרת לראשיתה. עלייתם הצפוייה של הסונים לשלטון תביא גם אג' נדה חדשה. אמנם קיים סיכוי שהמשטר החדש לא יתמסר לידיה של טהרן, אך ניתן להניח כי ייאלץ לשמור על יחסים קורקטיים עמה, בעיקר על מנת לא לסכן עצמו ולחצוץ בינה לבין האינטרס האזורי שלה - החיזבאללה בלבנון.
סביר גם שמשטר זה יהיה מחויב למי שסייע לו בעת מצוקתו באופן ישיר וסייע לאופוזיציה, הלוא היא טורקיה, אשר לה אינטרסים כלכליים, דמוגרפיים ובטחוניים משותפים בסוריה, כמו בידוד הכורדים ממזרח והשפעה על הציר האיראנילבנוני. טורקיה רק תרוויח מקיום המתח בין סוריה החדשה וישראל, ואמפתיה כלפינו לא תהיה על הפרק בשלטון החדש.
נפילתו הצפוייה של אסד פירושה גם התפרקות הצבא המונהג על ידי המיעוט העלאווי, ופיזורו טומן בחובו סכנה לשקט בגבול הצפון, שהיה השקט ביותר שקיים לישראל בארבעה העשורים האחרונים. חיזבאללה ואיראן מביטות בדאגה במתרחש בסוריה. הן מבינות שכל ההסכמים הקיימים עם אסד הכוללים את נתיב חימוש החיזבאללה וקיום אסטרטגיה מתואמת כנגד ישראל ירדו לטמיון, ולכן הארגון מאיץ את התחמשותו כאילו אין מחר.
יחד עם זאת, חיזבאללה והאיראנים מבינים גם את ההזדמנות הטמונה באפשרות של התמוטטות הצבא הסורי, הפותחת את היכולת להעתיק את פעילות הטרור לתוך סוריה ומתוכה אל עבר ישראל.
בפועל, על מנת להבטיח את רצף ההספקה מאיראן, האפשרות לפתוח חזית חדשה מול ישראל והצורך להשפיע מצפון על ירדן, צפויים להוות יעד אסטרטגי שעניינו "לבנוניזציה" של סוריה בידי החיזבאללה ואיראן. תרחיש כזה עלול להותיר את ידי ישראל כבולות. ישראל לא ערוכה ותתקשה לקיים פעילות מניעתית בתוך סוריה.
ובעניין מצרים, התהליך המתרחש אצל שכנתנו מדרום אינו אלא כרוניקה של התדרדרות צפויה מראש, ורק העיוורון האמריקני וההדחקה הישראלית עדיין נתלים בכוחה האוזל והולך של ההנהגה הצבאית, אשר אינה מאמינה בעצמה. יש אמת בדברי פרשנים כי למצרים, תחת כל שלטון, גם קיצוני ככל שיהיה, אין הרבה ברירות, בעיקר לא כלכליות, מאחר ומקורות ההכנסה שלה מוגבלים והיא תמשיך להיות תלוייה בארה"ב ובהספקת הגז לישראל.
נכון, המצב הזה אמנם מקטין את הסיכוי לפעולה קיצונית כמו ביטול מופגן של הסכם השלום ו/או החזרת מצב המלחמה עם ישראל, אך מנגד, גם בלי דקלרציות, אובדן השליטה בסיני ולבנוניזציה בחצי האי, מדיניות של תמיכה בחמאס ומתן יד חופשית למשלוחי הנשק לעזה יהוו קו חדש וקיצוני כנגד ישראל. ממשלה עם רוב לאחים המוסלמים, תכרסם באיטיות במדיניות מול ישראל. האמריקאים, שמצדם תמיד ירצו להישאר רלוונטים ועם השפעה כל שהיא, לא יעשו שום צעד שיסכן אותם ויתקשו מאד לפעול ולעצור כרסום מעין זה.
נדרש לציין, כי ברקע הדברים מגיעה היציאה האמריקאית מעיראק, שהחזירה אותה אחורה לתקופת הפילוג העדתי והיא עתה פרי בשל שיפול לידי ההשפעה האיראנית. כאוס כעת בעיראק והתנתקותם של האמריקאים מהאזור ישפיע לרעה על המגמה והיציבות באזור כולו.
מלבד טורקיה ואיראן, ישנו עוד גורם שעתיד להרוויח מהשינויים הצפויים, והוא הסינים. בייג'ינג, המהווה כיום את העורף ומרחב התמרון הכלכלי לאיראן מול הסנקציות מהמערב, יכולה להיות גם זאת שהתחזקות איראנית על זרועותיה ושלוחותיה יכניסו אותה כמנוף כלכלי אלטרנטיבי להחלשות ההשפעה האמריקנית
ישראל נכנסת לתקופה מהמורכבות והמסובכות בתולדותיה והתחושה היא שלספינה אין דרך ברורה להפליג אליה. לא ניתן לנבא בצורה מדויקת את העתיד לבוא, אך משמעות המגמה של האירועים והתהליכים הנה די ברורה; אנו צועדים לקראת עידן של חוסר יציבות, התחזקות והובלה של הגורמים הפונדמנטליסטים ועלייה בעוינות כלפי ישראל.
בשורה התחתונה, המזרח התיכון עלול להתדרדר למצב של היעדר שליטה, ואם ישראל אינה רוצה להתעורר בוקר אחד ולמצוא עצמה במקום בו הייתה בשנות השישים, כאשר כל האזור קם נגדה, היא חייבת לקחת את היוזמה לידיה ולפעול בכל חזית שיש ביכולתה להשפיע עליה; מאמץ אמיץ ואמיתי לפשרה עם הפלסטינים, ריכוך העוינות הטורקית ומניעת טעויות מול הירדנים והמצרים. כל אלה יכולים לעשות הרבה להפחתת המגמה השלילית המתכנסת ואף לצבור לגיטימציה לפעולה לשינוי המצב.
מהלכים אלה ירגיעו את הירדנים, המהווים חיץ מול איראן, יוציאו את האוויר ממידת ההקצנה והעויינות בדעת הקהל הערבית ויפשירו את האווירה מול אירופה והעולם. הצורך להשפיע על המתרחש בשעה זאת הינו קריטי ומהווה מבחן מנהיגות לאומי אמיתי. זהו לא זמן בו הדברים יסתדרו מאליהם, אלא מבחנה האמיתי של הממשלה אשר תקבע את עתידנו לעשורים הבאים - והכדור בידיה.
אקו"ם