"חשוב שגם ישראל תכיר בשואה הארמנית"
סירוף סהאגיאן, דור שלישי לניצולי הטבח בארמנים, כועס על הניסיון לדחוק את הנושא מסדר היום. "שואת עם היא לא עניין דיפלומטי"
סירוף סהאגיאן, דור שלישי לניצולי שואת ארמניה וחבר התאחדות יוצאי ארמניה בישראל, כועס על הניסיון לדחוק את הנושא מסדר היום. "כשהיו יחסים הדוקים עם טורקיה, אמרו שזה לא הזמן כי לא רוצים להזיק ליחסים האלה", הוא אומר.
"היום, כשיש הידרדרות ביחסים, אומרים שצריך לשמור על מה שיש ולא להגיע לנתק. זו חוצפה. יחסים דיפלומטיים בין מדינות זה עניין אחד ונושא אנושי כמו שואת עם הוא עניין אחר. צריך להפריד ביניהם ולא לעשות מה שישראל עשתה בשנים האחרונות - שימוש בטרגדיה של העם שלי כקלף פוליטי וכלי ניגוח ביחסים בין ישראל לטורקיה. כלומר, כדי לרצות את אנקרה, להתעלם מהשואה הארמנית".
סהאגיאן הגיע אתמול לכנסת והשתתף בדיון שנערך לבקשת הח"כים זהבה גלאון (מרצ) ואריה אלדד (איחוד לאומי). הוא אומר שכמו יתר נציגי העדה שבאו אתמול לכנסת, גם הוא יצא מעודד וחש לראשונה בגישה חיובית יותר לנושא.
מדוע חיובית? ישראל עדיין לא הכירה בשואת העם הארמני.
"נכון, היא עדיין לא הכירה וזה מאוד מעליב אותנו. הגיע הזמן שהפרשה הזו תסתיים בצורה הגונה. צרפת, שווייץ, רוסיה, יוון, קפריסין, לבנון וכל מדינות דרום אמריקה - כולן כבר הכירו בשואת העם הארמני.
"חשוב שגם ישראל תכיר בשואה
יש עדיין ניצולים מהטבח שחיים איתכם היום?
"מעטים מאוד, כי השואה הארמנית התרחשה ב-1915. אני יודע על אישה אחת ברובע הארמני בירושלים, שזוכרת פוגרום באזור מאראש, שבו הטורקים עשו טבח רציני. נראה שהיא שייכת לדור הזה, אבל אני לא יודע אם היא ניצולה משם".
ומה יודעים הדור השני והשלישי לשואה על השואה הארמנית?
"אני דור שלישי, ושמעתי הרבה על הרצח של הטורקים מסבא שלי, שהיה אז בן 14. זה התחיל ב-24 באפריל 1915 עם רצח אנשי רוח והנהגה שגרו באיסטנבול. הטורקים אספו 250 מהם ופשוט חיסלו אותם. השלב הבא היה לגייס את כל הגברים מגיל 18 עד 62 לצבא הטורקי בטענה שיש לסייע במלחמה בבריטים וברוסים במלחמת העולם הראשונה.
"בני עמי הביעו נאמנות לטורקיה והתגייסו בהמוניהם. ואז התברר שכשהחיילים פוזרו ביחידות השונות, רובם חוסלו על ידי הצבא הטורקי. פשוט ירו בהם. אפילו פה בירושלים קבורים חיילים ארמנים ששירתו בצבא הטורקי. יש עדות לכך שהטורקים ריכזו 300 חיילים ארמנים ופשוט רצחו אותם.
"השלב הבא היה להתנפל על 2.5 מיליון ארמנים. גברים לא היו כדי להגן על האוכלוסייה, והצבא הטורקי הרג נשים, ילדים וזקנים. העיירה היחידה שהצליחה לשרוד אז הייתה טוון, וגם זה בסיוע הצבא הסובייטי ששלט במזרח ארמניה (הצד הרוסי). הם חדרו לאזור והצילו מה שאפשר".
איפה היה סבא שלך?
"הוא עבר את הסיוט של הגירוש. הטורקים גירשו את אלה שלא נרצחו. סבא סיפר לנו שלילה אחד המשטרה הטורקית הגיעה עם רמקולים וציוותה על כל האנשים להתרכז במרכז העיירה. אספו אותם בקרוואנים ואמרו להם: 'מחר אתם יוצאים לסוריה'.
"הם נאלצו לצעוד 1,000 ק"מ לאזור המדברי דירזור בסוריה, שיועד להיות בית הקברות של האוכלוסייה הארמנית. 80 אחוז מהם לא שרדו את'צעדת המוות' הזאת. הם מתו מרעב וממחלות, וחלק נרצחו על ידי הטורקים והכורדים. היו גם מי שהתאבדו בדרך, במיוחד הורים שנאלצו למכור את בנותיהם עבור מזון. זה היה מסע של השפלה ורצח. אלה שהצליחו להגיע לדירזור מהווים את הבסיס של הפזורה הארמנית של היום במזרח התיכון.
"סבא שרד את השואה בזכות משפחה טורקית שאימצה וגידלה אותו ארבע שנים. לאחר הכיבוש הבריטי ב-1918, רוכזו כל היתומים מרצח העם שלנו באיסטנבול כדי לפזרם בעולם. סבא היה מועמד לנסוע לצרפת, אבל ברגע האחרון נודע לו שיש לו דוד בירושלים. הוא הגיע לישראל בשנת 1922 כשהוא נשוי לנערה שניצלה אף היא".
ידוע לכם מה הייתה מטרת הטורקים ברצח העם הארמני? אנו, היהודים, יודעים שהגרמנים פשוט רצו לחסל אותנו, שלא יישאר עם יהודי. מה רצו הטורקים, שגם הרגו וגם גירשו?
"את הטורקים עניין דבר פשוט ביותר: חבל הארץ שבו ישב עם נוצרי. הטורקים רצו את שטח המדינה שלנו על מנת להתחבר לארצות האיסלאם באסיה כמו אזרבייג'ן, אוזבקיסטן וטג'יקיסטן. המדינה הנוצרית שלנו, שהייתה מאוכלסת ב-2.5 מיליון תושבים, פשוט הייתה תקועה להם כעצם בגרון. להערכתנו, התוכנית הזו של הטורקים להתפשטות מזרחה, כמו שאיפתה להיות המנהיגה של העולם המוסלמי, קיימת עד היום".
אם כך, הפזורה הארמנית כיום היא תוצר של הגירוש וההישרדות של בודדים?
"אכן. כיום יש בעולם כ-10 מיליון ארמנים, כרבע מהם בארמניה. בארה"ב יש כמיליון, בצרפת 300 אלף, באיראן 200 אלף, בלבנון 120 אלף, בסוריה 70 אלף, רובם באזור חאלב, שם הם חשים את הסכנה בגלל המהומות, ובישראל 3,000.
"מרכז החיים שלנו הוא ברובע הארמני בירושלים. יש לנו מנזר ופטריארכיה, כנסיות, בתי ספר ומרכזים קהילתיים, כמו בכל קהילה. אנחנו מקדישים הרבה מאמצים לחינוך הילדים ולהנחלת המורשת הארמנית, זיקה ולימוד היסטוריה, כולל הפרק הכאוב הזה של שואת העם הארמני".
גיל: 52; מצב משפחתי: נשוי פלוס ארבעה; עיסוק: בעל מוסך, חבר התאחדות יוצאי ארמניה בישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם