העם דורש דיון ביחסי דת ומדינה
הציבור הישראלי לא מדבר יותר על עצמו כשחקן, אלא מבקש לנסח את כללי המשחק מחדש. בקיץ אלה היו הכללים הכלכליים, כעת אלה היחסים בין הדת למדינה
נכון, רוב החרדים אינם תומכים בהקצנה הזו, אבל בלי דחיפה מהדתיים-לאומיים ומהחילונים, הם היו ממשיכים בהבלגה פאסיבית. מי שמבקש להמעיט בכוחו של המיעוט הקיצוני בשם הצדק הסטטיסטי הוא גם מי שבאותו להט מבקש להבליט את המיעוט החרדי שהצליח להשתלב בקדמה המערבית, הרחיב את השכלתו ומפרנס את משפחתו מעמל כפיו בלבד.הרוב, נכון להיום, צף במבוכה בין שני הקצוות האלה.
הדוברים על הבמה ניסו למתן את תחושת היריבות ולקרב את הבאים אל "היהדות השפויה". לא היה בכך צורך. מלחמת התרבות כבר כאן, וטוב שכך. היא דורשת נקיטת עמדה, חשבון נפש, הגדרה עצמית. היא המוצא היחיד שאנחנו מכירים מהנמנום שאפשר להקצנה לצמוח, ולא רק בערוגות הסיקריקיות.
בסיום סבב הקרבות הזה, מותשים ומבועתים, יהיה צורך לנסח מחדש את הסטטוס קוו שהופר שוב ושוב על ידי שני הצדדים. אך כדי להגיע לכך נדרש עימות, לא חיבוק קבוצתי.
אלה ימים יפים לאלה הטוענים ש"מה שהיה הוא שיהיה". בטון פסבדו-מפוכח של מי שהיו נערים וכבר זקנו, הם מציגים את המנוונת שבהשקפות, מתעלמים מהעובדה שלולא המחאה החברתית של הקיץ, כנראה לא היה מתרומם הגל הזה.
משהו כן השתנה, ובאופן דרמטי: התודעה האזרחית. השיח. הציבור הישראלי לא מדבר יותר רק על עצמו כשחקן, אלא מבקש לנסח את כללי המשחק מחדש. בקיץ
ביום שבו הגרי"ש אלישיב מזהיר מפני "רעיונות השכלתיים" בעמוד הבית של "בחדרי חרדים", הפורומים של האתר החרדי הפופולרי גועשים בוויכוחים על מעמד האישה ומדגימים עד כמה הולך וגדל הפער בין הצעיר החרדי ל"גדולי הדור".
גם הנשים נוכחות שם, כמו בהפגנה אמש. "המתקפה האנטי-חרדית", כפי שמנסים שומרי החומות להציגה, נוצלה על ידן כהזדמנות טובה להשמיע קול חשוב. אמנם רק מעטות מהן יצאו למחות בזהותן האמיתית, אבל מדובר בהתקדמות שאין להקל בה ראש.
כך גם היה לפני כמה שבועות, כשישבנו בבית קפה ירושלמי, צעירי האגף החרדי של משפחתי ואני. במהלך אותו שבוע הם נתקלו בעיר בפוסטרים הנושאים את דמותי ודמויותיהן של נשים נוספות במסגרת הקמפיין של תנועת "ירושלמים" להשיב את הנשים לשלטי החוצות בעיר.
בן דודי נזעק להגן על כבוד העדה והביא כדוגמה את אחת מקרובותינו, אם ל-11 שגם מפרנסת את משפחתה: "היא מצליחה לעשות גם וגם, וטוב לה. היא מאושרת. למה אתם מתערבים? " שאל בתמימות. "היא לא", השתיקה אותו בת דודה אחרת. "זה מה שהיא אומרת לכם כי זה מה שאתם רוצים לשמוע". ההפתעה והזעזוע על פניו לימדו שמבחינתו אלו חדשות. סוף-סוף התחלנו לדבר באמת. אתמול הוא כבר רצה להגיע לבית שמש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם