עידן הקרח
נמצאה ליגת הוקי קרח בישראל וכולה מתרכזת במרכז הספורט של מטולה
בעיות אחרות שמהן סובל ענף ההוקי קרח המקומי הן העובדה המצערת שמדינת ישראל נמצאת במזרח התיכון ולא בקנדה, שספורט המחבטים הפופולרי נקרא "תג מחיר" ושכדי ללבוש את ציוד ההחלקה הנדרש (מחליקיים, מכנסיים מרופדים להגנת האגן והירכיים, קסדה, כפפות, מגן חזה וכתפיים, מגיני שוקיים וברכיים, מגיני מרפקים ומגן אשכים) לוקח חצי שעה ולהסיר אותו - עוד רבע שעה.
המגזר היחיד שמבזבז יותר זמן על ענייני התלבשות והתפשטות הוא הדוגמניות. והן לפחות מרוויחות כסף. שחקני ההוקי קרח הישראלים עושים זאת בהתנדבות.
"האם היית אומר שהבעיה העיקרית שלכם היא המחסור במשטחי החלקה?", אני שואל את ערן אהרונוביץ' (42), יו"ר התאחדות ליגת ההוקי קרח הישראלית. "בהחלט", הוא משיב ומפרט את התוצאות ההרסניות של העובדה שבכל מדינת ישראל יש רק משטח החלקה אחד ראוי.
ראשית, כל הקבוצות בליגה, למעט אלה של מטולה, נאלצות להתאמן - תתכוננו, זה הולך להישמע אבסורדי במיוחד - בלי קרח. במקום זאת, מתאמנים בקבוצות האלה על מגרשי אספלט, עם רולרבליידס במקום מחליקיים. לא סתם, מוסיף אהרונוביץ', רואים את פערי היכולת בין הקבוצות של מטולה לשאר הקבוצות בליגה.
תוצאה הרסנית נוספת היא שבשביל מחזור ליגה בודד צריכות כל קבוצות הליגה לעלות לרגל מכל חלקי הארץ למטולה - מה שהופך את העסק להרבה יותר יקר. צריך
אז מה עושים? "הפתרון הוא פשוט: לגרום ליותר אנשים להיחשף להוקי קרח ולקוות שכך ייכנס יותר כסף לענף", אומר אחד השחקנים. "זה שאף אחד לא יודע שיש ליגת הוקי קרח בארץ היא הבעיה המרכזית שממנה צומחות שאר הבעיות".
בעקבות סוף שבוע ארוך וקר שביליתי במטולה, רוב הזמן במשטח הקרח של "מרכז קנדה", אני יכול להגיד שאת מצבו של ההוקי קרח במדינתנו הקטנה אפשר לתאר במילה אחת: החמצה. יש כאן ענף ספורט נפלא שסובל וצועק לעזרה, אך איש לא ממש שומע אותו.
קחו לדוגמה את ארטיום, כל מי שדיברתי איתו סיפר לי שהוא הכוכב הגדול של ליגת ההוקי הישראלית. אבל לא רק שלא שמעתי עליו, מעולם לא עלה על דעתי שיש יצור אנושי שמסתובב עם שם כזה. זה נשמע כמו שם של יחידת חיסול נגד לוחמה כימית. לכן, כששמעתי עליו לראשונה, אמרתי: יופי של שם במה, אבל מה השם האמיתי שלו? "ארטיום".
ואז ראיתי אותו, יוצא מחדר ההלבשה עם כל הגובה והרוחב שלו, לבוש בחולצת הוקי אדומה-לבנה, שעליה הספרה 7 ושם הקבוצה: Rishon Ice Devils, והבנתי שבזה הרגע אני מביט בשטן מראשון לציון בכבודו ובעצמו. אז השטן, רבותי, לא לובש פראדה; הוא לובש מגיני ברכיים, קסדה ויש לו מקל הוקי ביד.
במהלך סוף השבוע התאמנתי עם קבוצת הילדים של מטולה, שקרעה לי את הצורה, וישבתי לצפות במשחק ליגה רשמי בין ה"אייס דווילס" של ראשון לציון נגד ה"טרטלס" (צבים) של חולון. זה היה בשישי, בשמונה בערב, מול לא יותר מ-40 צופים שישבו בקהל.
לפני שריקת הפתיחה שאלתי מישהו שישב לידי אם היו מגיעים יותר אנשים לו המשחק היה נערך במרכז הארץ. הוא השיב לי שזו שאלה מטומטמת. קבוצה של ראשון נגד קבוצה של חולון, בטוח שהיו מגיעים פי שישה אם המשחק היה נערך קרוב לבית.
מיד עם השריקה השחקנים החלו לדהור על משטח הקרח כשהם מנסים לחבוט במקל בכל דבר אפשרי, ויצרו מהומה רצינית שהזכירה לי, ממרחק של כמה מטרים, עדר בופאלו ששועט במרחב.
מעבר לזה שהוקי קרח הוא הספורט הקבוצתי המהיר ביותר, הוא גם אחד מענפי הספורט האלימים ביותר. במשחק הזה, כדי שהשופט ישרוק לפאול, צריך להתרחש על המגרש משהו שדורש התערבות כירורגית. זה אחד הגורמים שהופכים את המשחק הזה לכל כך פופולרי בארצות הברית.
במהלך המשחק עמדו לצד המגרש כמה ילדים מקבוצת הנערים והביטו בהערצה על השחקנים שהחליקו על הקרח. זה סימן מצוין. אם יש ילדים בצד המגרש שמביטים בהערצה על שחקני הקבוצה הבוגרת זה אומר שמשהו פורח במועדון.
אחד הילדים האלו הוא תום, בן 11, שוער הקבוצה הצעירה של מ.ה. מטולה. תגיד, אני שואל אותו, מה אני צריך לדעת אם אני רוצה להיות שחקן הוקי קרח? "אתה צריך לדעת להחליק ואתה צריך שתהיה לך שליטה במקל, שליטה בפּאק (הדיסקה שבה משחקים), לדעת איך לעבור אנשים, לדעת את החוקים, לא להיות אגואיסט ולהתאמן הרבה בבית".
ואיזה בן אדם אני צריך להיות?
"אני לא יודע, אתה בטח צריך להיות בן אדם חזק".
יש עוד משהו שאני צריך לדעת על הוקי קרח?
"כן, לדעת איך ללכת מכות במשחק ולא ליפול".
בסיום המשחק התוצאה היא 0-12 לטובת האדומים-לבנים של ראשון. ארטיום, למקרה שתהיתם, הבקיע ארבעה גולים ובישל עוד כמה. על אף שסביר להניח שהדווילס לא יתמודדו על האליפות השנה, כל הסימנים מצביעים על כך שצפויה להם עונה מוצלחת, הרבה יותר טובה מזו של קבוצת הכדורגל העירונית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם