כמה סיבות טובות לאמץ כלב או חתול
כלבים הם יותר נאמנים מבני אדם. בזכותם, סבתא שלי לא לבד, אני לא בודדה וחברה טובה מצאה אהבה. לכם עוד אין חבר על ארבע?
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
לא פעם הבטתי בכלבים שלי וראיתי הבעה, הם אולי לא מדברים אבל הם מבינים אותי, יודעים איך אני מרגישה, באים לעודד אותי כשרע. אפשר להגיד שיש לנו תקשורת יותר טובה משל רוב הזוגות במדינה.
לא מזמן אמא שלי חלתה במחלת הסרטן, היא יושבת בסלון וצופה בטלוויזיה רוב הזמן. כך בין רגע היא הפכה מאשת קריירה שעובדת ומתרוצצת כל היום לפנסיונרית באל כורחה. בתוך כל המזל ביש הזה היא יש נקודת אור, אמא מצליחה למצוא נחמה בארבעת הכלבים שלנו שמתמקמים מידי בוקר סביב הספה, לחייך אליה אם תסתכל או לתת לה ללטף אותם ולשכוח מהצרות. כשאבא שלי הציע לתת את הכלבים מתוך חשש לשלומה של אימי, אמא סירבה בכל תוקף. הם פנו לרופא שהסביר להם שנוכחות הכלבים יכולה רק לעזור לשמור על מצב רוח טוב. "למצב הרוח יש השפעה מכרעת על הבריאות", הוא הוסיף, "אם מצב הרוח ירוד הטיפול הרפואי פשוט לא יעזור".
אבא שאל אותו לגבי הבן של השכנה שלנו, הוא אסטמי אבל ביקש כלב ליום הולדתו הקרב. הרופא אמר בתגובה לאבי שזו טעות למנוע מילדים שסובלים מאסמה או שיעול כרוני, להביא הביתה בעלי חיים. "עדיף להביא כלב", כך אמר, "הגוף ומערכת החיסון יתרגלו לשערות וללכלוך, כך שהילד יפתח חסינות, וגם לא יפתח פחד מיותר מכלבים שלא לצורך".
את סבתא שלי אנחנו משתדלים לבקר פעם בשבוע, אבל במרוץ החיים פעם לשבוע הופכת פעם בשבועיים ולעיתים גם חודש. ניסו להביא לסבתא מטפלת קבועה, אבל סבתא שלי לא אוהבת שמטפלים בה ומסרבת לקבל את המטפלות, זרות וישראליות, אל ביתה. מה לעשות, ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו נעשים יותר קשים כלפי הסביבה, אבל כלפי יצור אחד בעולם כולו סבתא שלי מתרככת. והיצור הזה הוא הכלבה שלה, טיפקס. לפני שהבאנו לסבתא את טיפקס, הייתה לה כלבה בשם תותי שמזכירה באופי ובמראה את טיפקס, הכלבה הנוכחית. לכן, סבתא בשל גילה, לעיתים מתבלבלת וקוראת לטיפקס, תותי. טיפקס לא נעלבת וסבתא זוכה לאותו יחס חם ממנה.
כשתותי נפטרה סבתא שלי אמרה שהיא לא רוצה עוד כלב. שזה מעציב אותה שכלבים מתים לפני בני אדם. לחברה שלי יש תיאוריה שכשאלוהים חילק את שנות החיים לכל היצורים החיים שעמדו מולו בתור, הוא נתן לאדם רק 20 שנה ולכלב 100שנים, אבל לאדם זה לא הספיק והוא ביקש עוד. הכלב הנדיב, נתן לו את 100 השנים לחיות, ולקח
לכן אנחנו צריכים להעריך אותם יותר, להעניק להם יותר. ותהיו בטוחים שנקבל מהם בחזרה פי 100.
הצלחנו לשכנע את סבתא לקחת כלבה חדשה. טיפקס הייתה גוש שיער לבן ומתוק, סבתא התקרבה להביט בטיפקס וזכתה ללק חם ואוהב, סבתא לא יכלה לעמוד בפנייה. מאז ועד היום הן ביחד. הן ביחד תמיד, גם כשאנחנו, הנכדים, ממעיטים בביקורים.
את שער הכניסה לבית של סבתא כבר מזמן רצינו לתקן, אבל גם זה לא יצא. מספר הביקורים שלנו הלך ופחת ככל שגדלנו להיות יותר ויותר עסוקים, אך מספר הפריצות ומקרי הגניבה מזקנים לא פחת, אלא להפך. לכן אני שמחה ומתנחמת בכך שלסבתא שלי יש כלבה שהיא אוהבת. גם להגן עליה ולהרתיע פורצים שעלולים לנסות לפרוץ, וגם לשחק איתה בימים והשבועות הארוכים בהם היא לבדה. היא כבר לא לבדה, יש לה את טיפקס.
לפני ארבע שנים קיבלתי את המתנה היפה ביותר שקיבלתי בחיי, קוראים לו פיצקי, והוא הכלב שלי. קיבלתי אותו מתנה ליום ההולדת מהחבר שלי מאז אנחנו לא נפרדים. אני והכלב זאת אומרת. לפיצקי התווספה אחות קטנה בשם צ'וצה. "שני כלבים זה יותר מידי" אמרו לי לא פעם, בעיקר אחרי שהחבר עזב והכלבים נשארו. כי ככה זה, כלבים הם יותר נאמנים מבני אדם. נשארתי לבד עם שני כלבים, שמשמחים אותי ומזכירים לי שבעצם אני לא לבד. שני כלבים זה לא נורא בכלל, להפך, הם מעסיקים אחד את השני, משחקים ביחד ומצחיקים אותי עוד יותר.
חברה שלי מצאה את אהבת חייה, הם התחתנו לפני שבועיים. הם נפגשו בגן מאיר בתל אביב כשהביאו, כל אחד את הכלב שלו, לשחק ולהוציא אנרגיה. שני הכלבים נהנו לשחק אחד עם השני וזה היה תירוץ מעולה בשבילם לקבוע שוב ושוב בגן הכלבים המשוחררים.
שמעתי על זוג חברים אחר שפגשו אחד את השני כשניסו לזווג את שני החתולים הגזעיים שלהם. אפשר לקרוא לזה צירוף מקרים ואפשר להגיד סאבטקסט לשלב הבא שבו גם הם כמו החתולים שלהם התחילו להתחבר. על הקשר הנפלא שיש להם הם מודים לחתולים.
אני יכולה לתת אין סוף לדוגמאות איך ועד כמה בעלי חיים משפרים את איכות חיינו, גם כשלא בא להתבכיין לחברים או להיות חברותי או אם בא להסתובב לבד עם המחשבות, גם אז יש לכם חבר על ארבע. חבר אמת שאתם הדבר הכי חשוב לו, תמיד. החברים האלה שאני מדברת עליהם מוציאים אותנו החוצה גם כשאנחנו מדוכאים ורק ורוצים לשקוע. הם מעודדים בחיוך מבט, קשקוש בזנב או נביחה, מתלטפים ומלקקים עד שתחייך, הם קוראים אותנו יותר טוב מכל אדם וזאת אפילו מבלי לדבר.
לכן אני ממליצה בחום למי שאין לו חבר אמת שכזה, שיאמץ לו כלב. כמובן שעדיף לאמץ מאשר לקנות, זה גם חסכוני יותר וגם תורם יותר לסביבה לחברה. תוכלו להרגיש טוב עם עצמכם וגם בעלי החיים יודו לכם מאוד. הם חיים חיים-לא חיים במכלאות והעמותות השונות סובלים שם ולא ממלאים את ייעודם כחברים הכי טובים שלכם. הם מחכים לכם שתצילו אותם מהכלוב כדי להציל אתכם מעצמכם. הם מחכים לכם, אז למה אתם מחכים?!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם