בעד, בדיעבד
הכשל המרכזי בוויכוח על תקציב הביטחון: הוא נערך בחושך, לאחר מעשה, ולמערכת הקיימת יש מונופול מוחלט. כך אושרה התוספת
השבוע אישרה הוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון, שהיא הגוף הפרלמנטרי העוסק בתקציב הביטחון, תוספת של 1.611 מיליארד שקל. זה נשמע נורא מסודר, בטח כשיש כל כך הרבה ספרות אחרי הנקודה. אבל הנה השורה התחתונה, שלא מפתיעה אתכם אם אתם יודעים משהו על האופן שבו הדברים קורים באמת: האישור היה בדיעבד, חותמת כשרות שלאחר מעשה על כסף שכבר הוצא מזמן. כדי לא לעשות צחוק מעצמה, הוועדה בחרה אפילו לא לשאול עבור מה הוציאו אותו בדיוק.
לדיון בוועדה הופיעה קבוצה נכבדה של קצינים בראשות סגן הרמטכ"ל. אלא שזמן קצר לאחר שהחל, כשהתברר לח"כים שמדברים על כסף שכבר הוצא, הם החליטו שחבל על הזמן של כולם.
רובו של הכסף, נאמר להם, נועד לתשלום חובות לתעשיות הביטחוניות. זה גרם ליו"ר הוועדה, שאול מופז, לזקוף אוזניים: לפני כמה חודשים סירב מופז עצמו לאשר תוספת של 620 מיליון שקל, שנאמר לו שנועדה לצורך הזה, וכשבדק הסתבר לו שהוצאה לצרכים שוטפים של המערכת. עכשיו הסכום חזר אליו בריבית. כי בענייני תקציב הביטחון, יורים קודם ומאשרים אחר כך.
איך זה עובד? תשלומים לתעשיות הביטחוניות, שצה"ל הוא בדרך הטבע הלקוח המרכזי שלהן, עוכבו עד לסוף השנה ממש. בינתיים הכסף הופנה לדברים אחרים. הטענה היא שוועדת השרים להתעצמות, גוף שבו חברים ראש הממשלה ושר הביטחון יחד עם השרים שטייניץ, יעלון, בגין ומרידור, יודעת בדיוק למה.
מדובר, למי שזוכר, באותה ועדה שאישרה את פרויקט נגמ"ש המרכבה (נמ"ר) אחרי שכבר יצא מכרז וכבר הייתה בו זוכה. אם אתם מאמינים שהיא יודעת לאן הופנה הכסף הפעם, אשריכם.
אז בסוף השנה מגיעים בריצה לוועדה שבכנסת, שתאשר. התעשיות זקוקות נואשות לכסף, בשבוע הבא נגמרת שנת התקציב. מופז נעמד על רגליו האחוריות: אני דורש החלטת ממשלה, כתב במכתב בהול לנתניהו ושטייניץ. הוא כתב ש"האופן הזה, שבו מועברים מאות מיליוני שקלים תוספת לתקציב הביטחון, מנוגד לעקרונות היסוד הדמוקרטיים של שקיפות
נתניהו, שכזכור הותיר את ועדת החוץ והביטחון בידי האופוזיציה כדי לשמור בידי הליכוד את ראשות ועדת הכלכלה, מישהו הרי צריך לסגור לערוץ 10 את הברז, איים שימנה את ח"כ גפני מוועדת הכספים לראש הוועדה המשותפת. מופז לא נרתע. ואז הפעיל ביבי את חותמת הגומי: שרי הממשלה אישרו את התוספת לתקציב הביטחון בלי שיהיה להם מושג על מה הם מצביעים. שישה מהם התנגדו, אבל זה לא ממש עזר.
"מערכת הביטחון", סיכם מופז, "מרשה לעצמה לשלם ולהתחייב על סכומי עתק עוד בטרם קיבלה אותם ובטרם אושרו".
1.611 מיליארד שקל יכולים לאפשר חינוך חובה חינם מגיל שלוש, כפי שהמליצה ועדת טרכטנברג. הם פי כמה וכמה מעלותו של ההסכם עם הרופאים, שהושג בכל כך הרבה זמן ונזק. והסכום הזה אינו סופי.
יחד עם תוספות שאושרו במהלך השנה, מדובר בלמעלה משלושה מיליארד שקל תוספת בשנה שלא היו בה אירועים ביטחוניים חריגים. ההיסטוריה מלמדת שבמהלך 2012 נלמד מה הייתה ההוצאה האמיתית לביטחון; אם להסתמך על העבר, מדובר בעוד כמה מיליארדים שאיש לא יודע עליהם כרגע.
מה מקור הכסף, אתם שואלים? מיליארד ככל הנראה מהרזרבה הכללית, וכ-700 מיליון מזה שכל המשרדים האזרחיים בישראל מצויים בתת ביצוע, כלומר לא מוציאים את הכסף שקיבלו בתקציב כדי לשרת אותנו. משרד הרווחה הטובע בכסף תרם לצורכי הביטחון הלא ידועים האלה כמעט 70 מיליון שקל, ומשרד השיכון 24 מיליון; הביטוח הלאומי, המשרת חלכאים ונדכאים, תרם לפנטום (כמו שהיו אומרים פעם) 113 מיליון שקל, ומשרד הקליטה כעשרה מיליון.
לא פחות מ-63 מיליון באו מעודפי יישומו הקלוקל של חוק חיילים משוחררים. המערכת היחידה בישראל שבולעת כל מה שנותנים לה, ואחר כך טורפת עוד ובאה אלינו עם החשבון הרבה אחרי שגמרה לאכול ובלי להסביר לנו מה היה בצלחת, היא מערכת הביטחון.
מיותר להזכיר שוועדת ברודט קבעה, שבתקציב הביטחון יש רזרבה האמורה להספיק לכל אירוע חריג, למעט מלחמה כוללת במזרח התיכון. מיותר להזכיר שעד לפני שבוע עוד עסקו הכותרות בשאלה האם ראש הממשלה יתמיד בהחלטתו לקצץ בתוספת שתקבל מערכת הביטחון מעל למתווה ברודט. מיותר להתווכח על כל זה.
כדאי להתמקד בתוצאות: המסמר האחרון של התקוות לשינוי חברתי כלשהו נתקע השבוע, ואיש אפילו לא השתתף בהלוויה. במילותיו של מופז, "היום נקבר דוח טרכטנברג".
אז בפעם הבאה שאתם שומעים את שטייניץ וברק רבים, תדעו לכם: הכל חארטה. אין באמת ריב, אין באמת שאלה. הטייקון מספר אחת יעשה מה שהוא רוצה, והשרים ירימו יד בעד. ועוד דבר כדאי להפנים: כל הדיבורים על שינוי חברתי, אפילו זעיר, בלי לגעת בביטחון, הם הבל הבלים ואחיזת עיניים. וב"לגעת" אני לא מתכוון לקיצוץ. מספיק שישאירו לנו חצי ממה שהמערכת הזו צורכת כתוספת בלי פיקוח.
ומהמקורות של הכסף לשימושים. הידיעות הסתומות, לפי פרסומים בעולם, על תקיפה ישראלית בסודן, שכמובן לא זכו לשום תגובה מן המערכת, לא פיזרו במאומה את מסך העשן מסביב למלחמה החשאית שמנהלת ישראל בנתיבי הברחת הנשק לעזה ולבנון.
הוא מורם מעט רק באירועים כמו תפיסתן של ספינות הנשק שחיל הים השתלט עליהן. אבל המלחמה הזו מתנהלת כל יום; אחד מאלופי צה"ל הגדיר זאת כ"תמה התקופה שבה הצבא נלחם או התכונן למלחמה. עכשיו זו מלחמה נמשכת".
ראש אמ"ן אביב כוכבי מדבר על האש כעל המשתנה הגדול של שדה הקרב במזרח התיכון. הוא מכנה את המצב החדש "אש בשישית": יותר כלים היורים אש, המסוגלים לירות לעומק גדול יותר בתוך ישראל, מוצבים בעומק שטח האויב באופן מבוזר יותר, ויורים אש יותר מדויקת ויותר כבדה.
ישראל מנהלת נגד המגמה הזו מלחמה קשה, מסובכת, בטווחים רחוקים. מה שמכונה "מבצעים מיוחדים" מתבצע בתכיפות כה גדולה, שהוא הופך לנורמה. הפרטים כמעט תמיד נשארים חסויים, אבל אפשר לנחש שיחידות כמו שייטת 13 ומגלן לא קיבלו לאחרונה את פרס הרמטכ"ל על הסדר באפסנאות.
מלאכתו של המודיעין בייצור מטרות היא מורכבת מתמיד. היא דורשת שינויים גדולים בארגון, חשיבה מחדש על סדרי עדיפויות מסורתיים ותפקידן של יחידות מרכזיות. כל הצלחה, אגב, רק מגלה כמה כבר הוברח באותם נתיבים קודם לכן ומשנה את דרך הפעולה של איראן ושלוחותיה, מה שדורש להקים חלק מהמבנה מחדש.
כל זה, אם לחזור למה שפתחנו בו, דורש כסף. חיל הים, למשל, הוא מרכיב מרכזי במלחמה החשאית כפי שנחשף במעט בתפיסת ספינות הנשק, אבל המשקולת התקציבים שלו נשארה כמעט קבועה במסגרת ההוצאה לביטחון. יש בכך, לכאורה, כדי להצדיק כל תוספת מהסוג שהוצג למעלה.
הבעיה היא שאיש אינו יודע אם הכסף אכן מוצא לצורך מבצעי מובהק שכזה, או לפרויקטים כבדים, ששדה הקרב החדש דווקא מייתר אותם או הופך אחרים לחיוניים יותר.
זהו הכשל המרכזי של הוויכוח על תקציב הביטחון: הוא נערך בחושך, לאחר מעשה, ולמערכת הקיימת יש בו מונופול מוחלט. גם בהנחה שהיא דורשת עוד עבור דברים חיוניים, היא אינה נדרשת להראות מה הפך חיוני פחות או אבד עליו הכלח. אפשר לדבר עד מחר על שינוי המצב, על המעבר למלחמה יומיומית בעלת מאפיינים שונים בתכלית, על הצורך להכין את העורף שיעמוד מול "האש בשישית" ועל השינויים הנדרשים בגופים ותיקים וכבדים.
כל עוד לא מתנהל דיון מקיף, שיכלול גם את מה שהפך מיותר, אפילו אי אפשר לדעת אם מוסיפים באמת את מה שצריך במקום שצריך.
ofer.shelah@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם