תוכנית ההתכנסות
אסור שיתממש הרעיון האכזרי והנואל לבטל את הסדר "האזיקים האלקטרוניים", ולהכניס 800 עצירים לכלא רק כי התפנה מקום
זאת פשוט מכיוון שהתפנו מקומות רבים בבתי הסוהר, והתקן החסר הזה עלול לפגוע בתקציבי השב"ס, כפי שמספר כתב "הארץ", יניב קובוביץ. לא ייאמן, כלומר גם 800 ישראלים עתידים לשלם בחופש הפרטי המוגבל שלהם תמורת שחרורו של שליט, שכולנו כמובן מאושרים בחופש שזכה לו מחדש.
בשב"ס אמנם מכחישים את הקשר בין התפנות המיטות בבתי הסוהר ובין הכוונה המסתמנת להפסיק את מיזם האזיקים האלקטרוניים בסוף ינואר, אבל אנחנו לא נולדנו אתמול, וכתב "הארץ" מעיד כי מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, יעקב גנות, מייסד משטרת ההגירה, לא הכחיש את הטענה כי כשמתפנות מיטות בתאי הכלא - אין סיבה שהנאשמים יישבו בביתם.
העובדה היא שגם נציב השב"ס, אהרן פרנקו, הפסיק לאחרונה את השחרורים המינהליים שנועדו לדלל את בתי הסוהר מאסירים ששחרורם קרוב. יש מקום. אז יאללה, תשבו. למה לא?
לא, כי גם אסירים הם בני אדם שלא נועדו למלא תקני כליאה, ואם נוצרה מציאות מתקדמת שבה חלקם, על פי החלטת שופט, נעצרים בבתיהם באזיקים אלקטרוניים, אז ראוי לכבד ואולי אף לקדש זאת, וידו של נציב השב"ס צריכה לרעוד לפני שיחליט לחתום על ביטולה.
כנ"ל בעניין השחרורים המינהליים. אם נוצרה מסורת מסוימת של קיצור עונש
בשעתו, כששלל בג"ץ את חוקיותו של החוק להקמת בתי סוהר פרטיים וביטל אותו, הושמעה הטענה כי בית סוהר פרטי מטבעו שואף להגדיל את רווחיו, וממילא את כמות הנכלאים בו, ולכן הוא עלול להפעיל לובי ולחצים מסוגים שונים כדי להרבות את אוכלוסייתו הכלואה. זו הייתה במפורש אחת הסיבות לביטול חוק בתי הכלא הפרטיים על ידי שופטי העליון.
והנה, מתברר כי גם לבתי סוהר המופעלים על ידי המדינה יש תיאבון משלהם, תקציבים משלהם ותקנים משלהם. וגם הם יכולים להחליט כי ככל שירבו את כמות האסירים (עד גבול התקנים הקיימים, כמובן, אבל חלילה לא פחות מהם), כן יזרמו אליהם כספים רבים יותר.
ולכן, למה לשחרר במקום שאפשר לכלוא? ולמה להמתיק את אופק חייהם של האסירים? אלא שזוהי אכזריות לשמה וחוסר אנושיות בלתי נסבל. וחשוב להקשיב למה שאומרת בעניין זה הסנגורית הראשית של מחוז הדרום, ד"ר דליה חלק, המצוטטת באותה כתבה: "מדובר בחשודים שהם עדיין בחזקת חפים מפשע. המדינה צריכה לשאוף לשלילת הזכויות שלהם בצורה מינימלית. באחרונה היו הרבה מאוד החמרות בנושא המעצר ושלילת חירות של אזרחים שעדיין לא הורשעו".
ואם סנגורית ציבורית בכירה מטעם המדינה מדברת ככה, ראוי שנהיה מודאגים. ואף אחד כמובן לא מציע לשחרר עצירים מסוכנים בעליל לפני תום תקופת מאסרם.
בימים אלה הופיע מחדש בעברית הרומן הגדול של ויקטור הוגו "עלובי החיים", שנכתב לפני כ-150
שנה, על גורלו של האסיר המשוחרר ז'ן ולז'ן, שנידון למאסר על פריצה לבית כדי לגנוב כיכר לחם - ומצא את עצמו כלוא למשך 19 שנה (בגלל ניסיונות בריחה חוזרים ונשנים).
המציאות השתנתה תודה לאל מאז, ונעשינו הרבה יותר אנושיים, בוודאי בישראל, בכל מה שנוגע לזכויות האסירים (למרות התנאים המזעזעים של הרבה מבתי המעצר). כדאי שלא נחזור לזמנים אחרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם