אנחנו תמיד נשלם

תקנות התנועה הדרקוניות שיושתו על הנהגים הן בריחה מאחריות ומשל למדינה שרואה את האזרחים שלה כפס ייצור של נאשמים

עפר שלח | 3/1/2012 12:02 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
בקיץ האחרון ביליתי ארבעה ימים בשני קורסים לנהיגה מונעת, חוויה מוכרת להרבה נהגים עם ותק משמעותי על הכביש. הקורסים עצמם לא היו רעים, נוהלו ביעילות ואני אפילו מניח שעשו אותי נהג קצת יותר מודע. השאלה החשובה יותר היא איך הגעתי לשם.

ובכן, משלל עבירות התנועה שמבצע נהג סביר נתפסתי בתקופה הרלוונטית, שנמשכה שנים לא מעטות, בשלוש. שתיים מהן היו עבירות מהירות: האחת בשעה חמש לפנות בוקר על כביש באר שבע-מצפה רמון, שהיה כמובן בשעה הזו ריק לחלוטין מכלי רכב; השנייה על כביש בגין בירושלים אחרי חצות, גם הוא ריק כמעט לגמרי.

בשני המקרים המהירות הייתה מופרזת על פי החוק, אבל לא מופרכת. ובשני המקרים תפסה אותי מצלמה, שהושארה במקום ועשתה את עבודתה בעת ששוטרי התנועה נחים. בבוקר הם מגיעים לאסוף את השלל, ואיתו כתבי האישום.

אין לי טענות. זה החוק, זה העונש, עמדתי בו. רק דבר אחד מציק לי: לעבירות האלה אין שום קשר למניעתן של תאונות דרכים. בשני המקרים לא היה רכב במרחק של יותר מקילומטר ממני, והמהירות לא הייתה כזו שבתנאי הכביש עלולה לגרום לאובדן שליטה.

במקרה של דרך בגין, שנהגי ירושלים מכנים אותה "כביש אגרה", המהירות המותרת היא 80 קמ"ש, מהירות שאין בה היגיון כשכביש דו-מסלולי ריק לגמרי בשעת לילה. על פי כל המחקרים, מהירות היא גורם שולי לתאונות דרכים; אבל היא, כמובן, העבירה שהכי קל והכי זול לאכוף, בתשואה הגדולה ביותר למערכת.
התקנות יקומו על עצמן

אתמול תיאר גיל מלמד בהרחבה במעריב את תקנות התנועה הדרקוניות החדשות העומדות למרר את חיי כולנו.

יותר מגורם אחד שדיברתי עמו סבור שהתקנות האלה - ושפע המצלמות ושאר אמצעי האכיפה העומדים להיות מפוזרים בכבישים - יקומו על עצמן: מערכת המשפט תיסתם מרוב כתבי אישום מכיוון שכמעט כל נהג בכל מקום יהיה מועד לעבירה.

תהיה

בהן גם החמרה של המצב הקיים, לפיו נקודות ממשיכות להצטבר גם תקופה ארוכה אחרי קורס הנהיגה המונעת או תקופת השלילה הקצרה שבה מחויב נהג שהגיע לכמות נקודות מסוימת. בקיצור, כולנו נהיה אשמים כל הזמן. קופת המדינה תועשר במאות מיליוני שקלים בקנסות. ולכל זה לא יהיה שום קשר למספרן או לחומרתן של תאונות הדרכים.

משל למערכת היחסים שבין האזרח הישראלי לממלכה

אם תרצו, יש כאן משל לחלק גדול מן החקיקה היוצאת מן הכנסת בקדנציות האחרונות. חקיקה פרועה, לא מידתית, פופוליסטית ובעיקר משיתה על האזרח חובות לא סבירים ונמנעת מלשרת באמת את האינטרסים שלו.

אין לחקיקה הזו תרופה במחאה או בלחץ פוליטי: נהגים לא באמת יכולים להתאגד ולמחות, וממילא יש גבול למה שבאמת מוציא אותנו לרחוב. אי אפשר ללחוץ חבר כנסת שלא מרגיש חובה לשום דבר, חוץ מלחברי מרכז וקבוצות אינטרסים.

במישור העמוק יותר, תקנות התנועה הן משל למערכת היחסים שבין האזרח הישראלי לממלכה: אנחנו תמיד אשמים, אנחנו תמיד נשלם. המאבק בתאונות הדרכים הוא עניין סבוך שקשור לתשתיות, לחינוך ולאכיפה.אבל הפתרון של המחוקק הוא תמיד להעמיד אותנו במצב שבו אין לנו בררה אלא לחטוא - אין מי שאינו מבצע עבירת תנועה אחת ביום השאלה היא רק אם תופסים אותו - ואז להוציא מאיתנו כסף וזמן ועצבים, בלי קשר לתועלת הציבור.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עפר שלח

צילום: .

בעל טור במעריב, מגיש תוכנית בערוץ 10 ופרשן הכדורסל של ערוץ הספורט. פירסם ששה ספרים. רץ מרתונים להנאתו

לכל הטורים של עפר שלח

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים