פרסונלי ורע, אך לא נורא
חוק גרוניס שאושר בכנסת הוא פרסונלי ופוליטי, אך אין להפריז בחשיבותו, כי ההשפעה שלו בפועל תהיה מוגבלת מאוד
אשר לחוק גרוניס, הרי שעד 2007 כל שופט היה יכול להתמנות לנשיא העליון. שר המשפטים דאז, דניאל פרידמן, שינה את החוק כך שרק מי שנותרה לו כהונה של שלוש שנים יוכל להתמנות לנשיא. כבר אז ידע פרידמן שמי שייפגע מהחוק הוא השופט אשר גרוניס, שיחסרו לו 41 יום כדי לעמוד בקריטריון זה.
פרידמן ניסה בהמשך לקצר את דרישת אופק השירות לשנתיים, אך כשל ובכך גרם עוול לגרוניס. אתמול ביטלה הכנסת את המגבלה לחלוטין, בחוק שנתפר למידותיו של גרוניס. אם תישמר שיטת הסניוריטי, לפיה לנשיא מתמנה הוותיק שבשופטי העליון, גרוניס ימונה לתפקיד הרם. הימין הפוליטי מעוניין בגרוניס, שנחשב שמרן מבחינת עמדותיו המשפטיות וכמי שדוגל בריסון ובאיפוק שיפוטי, בהשוואה לנשיאים האקטיביסטים האחרונים - שמגר, ברק וביניש.
חקיקה פרסונלית היא רעה, אך תמיד הייתה וכנראה שתמשיך להיות - מימין ומשמאל. ובכל זאת, אין להפריז בחשיבות החוק משום שעמדותיה המשפטיות של מרים נאור, שהייתה מתמנית לנשיאות אילולא "חוק גרוניס", קרובות מאוד לעמדותיו של גרוניס.
אבל בינתיים הח"כים מימין הולכים על בטוח, ומבקשים לחזק את "מחנה נאמן" בוועדה לבחירת שופטים, שם יושבים תשעה חברים: שלושה שופטי עליון, שר המשפטים, השר גלעד ארדן, ח"כ דוד רותם מישראל ביתנו, ח"כ אורי אריאל, כנציג האופוזיציה, ונציגי לשכת עורכי הדין - רחל בן-ארי וחאלד חוסני-זועבי, המזוהים שניהם עם מחנה ביניש.
לא ישפיע על בחירת שופטי העליון
לכאורה למחנה ביניש יש רוב של חמישה מול ארבעה. אלא שכדי לבחור שופטים לעליון, שם מתנהלים הקרבות העיקריים בין המחנות, דרוש רוב של שבעה מבין תשעת חברי הוועדה, מציאות שמחייבת דילים בין המחנות.
שינוי השיטה לבחירת נציגי הלשכה בוועדה וקיום בחירות מחדש יביאו לכך שבמצב הנוכחי בלשכה - שבו דווקא לאופוזיציה (המזוהה עם ביניש) יש רוב קטן ולא מוחץ בקרב חברי הגוף הבוחר - שני הנציגים שייבחרו יהיו אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה.
בשנים האחרונות המצב הפוליטי בלשכה הביא לכך ששני נציגי הלשכה בוועדה היו כאלה, אבל בימין ידעו שבבחירות הקרובות יהיו שני נציגים למחנה ביניש, ולכן יזמו את החוק שעיקר הבעייתיות שבו היא תחולתו הרטרואקטיבית למעשה, שכן הוא מחייב קיום בחירות מחדש. לא ייתכן שכללי המשחק ישונו תוך כדי
תנועה בידי מי שתוצאות הבחירות אינן נוחות לו. שינוי כזה ניתן להחיל רק על הבחירות הבאות.
בימין טוענים שהוראות המעבר הייחודיות נובעות מכך שבלשכה שברו את הנוהג הקיים, שלפיו יש נציג לקואליציה ונציג לאופוזיציה, תוך ניצול העובדה שלראש הלשכה אין רוב בגוף הבוחר. בשמאל מזכירים שגם בשנות ה-90, בשעה שדרור חטר-ישי עמד בראש הלשכה, שני נציגיה בוועדה היו מזוהים עמו.
כך או כך, גם אם יעבור החוק ויעמוד במשוכת בג"ץ (וניתן להטיל בכך ספק גדול, במיוחד נוכח העניין של שופטי העליון לפסול את החוק), משמעותו אינה כה דרמטית שכן גם אם יחסי הכוחות בוועדה יהפכו להיות ארבעה-חמישה לטובת מחנה נאמן, הדבר לא ישפיע על בחירת שופטי העליון. הוא יכול להשפיע במעט על האווירה בוועדה ובציבור ועל כוח המיקוח של מחנה נאמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם