תגידו כן לחמאס

כאשר בכירים בצד הישראלי מבשרים על עימות בעזה, חמאס פוצח ב"סוף לטרור" ו"קווי 67". הם מבינים משהו שישראל מתקשה לקלוט

בן דרור ימיני | 3/1/2012 5:11

תגיות: חמאס,טרור,קווי 67'

בימים האחרונים זכינו לשתי הצהרות. אחת מאבו מאזן, לפיה חמאס מוכן להכיר בישראל בגבולות 67'; השנייה היא של חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, שהורה על הפסקת המאבק המזוין, כלומר הטרור, בעקבות התקדמות מסוימת במגעים בין פת"ח לחמאס. נכון שאיש לא שמע אותו בקולו, אבל לדברי שלומי אלדר מערוץ 10, מחמוד א-זהאר, לא מהמתונים שבין ראשי חמאס, אישר את הדברים.

הונאה תעמולתית או נקודת מפנה? ימים יגידו. אלא שבשלב הזה ההצהרות עצמן הן חלק מהמשחק. ייתכן שמדובר בתגובה מתוחכמת להצהרות מצד בכירים בישראל על הקרב הממשמש ובא, הבלתי נמנע, עם שלטון חמאס. "עופרת יצוקה, , הם אומרים, אבל בקנה מידה הרבה יותר נרחב.

זו תמונת המצב. ישראל לוחמנית וחמאס מושיט יד לשלום. כך שזה לא ברור אם חמאס מתכוון. מה שחשוב הוא שחמאס מנצח. בפגישה לפני יומיים עם קבוצת אנשי תקשורת בכירים מקנדה, שהגיעו לביקור בישראל, הם תהו: מה תגובת ישראל על הצהרות הפיוס מצד ראשי חמאס? חלקם אף אמרו במפורש: מצד אחד יש הצהרות מלחמתיות מצד בכירים בישראל, ומצד שני הצהרות שלום מצד חמאס.

כך שכדאי שנכניס לעצמנו לראש: ייתכן שחמאס עושה הכנות רציניות, בסגנון חיזבאללה, לעימות עם ישראל. ייתכן שחמאס רוצה עימות כזה. הרי אנחנו יודעים שתעשיית ההברחות הולכת ומתרחבת, וסוגים חדשים של נשק מגיעים לרצועה. ייתכן שכדי למנוע את צמיחתה של הסכנה מדרום אין מנוס מעימות יזום, לפני שדברים יצאו מכלל שליטה. ודווקא משום כל אלה עושה חמאס את התרגיל הפשוט ביותר והמוצלח ביותר והידוע ביותר והמומלץ ביותר: היכונו למלחמה ודברו שלום.

מצב שבו כולם מנצחים

כך שזו התמונה המצטיירת: מצד אחד הצהרות המלחמה של ישראל; ומצד שני הצהרות הפיוס של חמאס. אין כמו הרקע הזה כדי לקבוע מראש את תוצאות הקרב הבא מול חמאס. בסיבוב הקודם זה התחיל בשיגור קטיושות, שבסופו זכינו לדוח גולדסטון. הפעם מדובר בשיגור הצהרות שלום, שבסופן נזכה למשהו שהוא חמור פי מאה מדוח גולדסטון. משום שגם האשראי הקטן שהיה לישראל בפעם הקודמת - לא יהיה בסיבוב הבא.

חמאס הוא גוף טרוריסטי, גזעני ואנטישמי שמפר כל דין בינלאומי ומכין את עצמו למלחמה. אלא שהאמת לא מעניינת אף אחד. אנחנו עוסקים בזירה הבינלאומית, ובזירה הזאת הקרב על התודעה אינו חשוב פחות מהקרב הקרקעי על הרצועה. בשני סיבובים קודמים, בלבנון וברצועה, הזירה הבינלאומית השפיעה באופן מכריע על שדה הקרב. זה יקרה שוב.

חמאס כבר מכין את הקרקע, ומשגר רקטות של שלום. הוא מבטיח לעצמו את הניצחון. הוא כבר מתחיל ליצור את התודעה שלפיה הוא פוצח בקריאות לשלום, וישראל מחרחרת

המלחמה יוצאת למסע הרס.

לנוכח הצהרות חמאס, ישראל צריכה לעשות בדיוק מה שחמאס עושה: לדבר שלום ולהתכונן למלחמה. ראש הממשלה ושר החוץ היו צריכים להצהיר: כל התמתנות מתקבלת בברכה. ישראל מזמינה בזאת כל מנהיג שמקבל את תנאי הקוורטט (ולא את תנאי ישראל) לשולחן המשא ומתן. אם אתם רציניים, גם אנחנו רציניים. בואו נבנה מודל של שלום מול רצועת עזה. מודל של שיתוף פעולה כלכלי. מודל שיחלץ את תושבי הרצועה מכל סגר ומצור. ובתנאי אחד - שפניכם לשלום. ישראל אינה נזקקת לבצע שום פעולה. רק להשמיע דברי שלום. לא יותר מכך.

זו סיטואציה שבה כולם מנצחים. אם הפלסטינים, ואפילו חמאס, יענו בחיוב - ישראל הרוויחה בענק; אם יאמרו הפלסטינים, ובעיקר חמאס, לא ולא, הרי שפרצופם ייחשף. הצהרות השלום יתגלו כהונאה. אחת מיני רבות. אלא שבשנים האחרונות ישראל החליפה את הערבים. היא לא מפספסת הזדמנות כדי להביס את עצמה בזירה הבינלאומית. כנראה שגם הפעם.