סומך על שמו הטוב
לפיד הוא איש טוב במובן הראוי של המילה, הוא בא בטוב, הוא מתכוון לטוב, יש אפשרות שהוא טוב מדי לפוליטיקה. אנשים מסוגו נטרפים ראשונים
הרייטינג היה טוב, הכל היה טוב. עד שבאחת ההקלטות נתקל לפיד בסאונדמן שתקע את הצילומים בגלל גחמה אופיינית ולפיד, שסאת יסוריו בקטטות מול הטכנאים ואנשי הסאונד הגיעה למסה קריטית, נשבר ועזב.
מהיום להיום. בקרוב מאוד עלול יאיר לפיד להתגעגע לטכנאי הערוץ הראשון. בהשוואה לסכינאים הפוליטיים שמצפים לו, המסדרונות ברוממה הם מוזיאון הסובלנות. יאיר לפיד קיבל אתמול החלטה אישית גורלית, אמיצה, בלתי הפיכה. הפוליטיקה בישראל היא מקצוע אכזרי, ציני, עקוב מדם. האם יש ביאיר לפיד העוצמה הנדרשת לשרוד בג'ונגל הפוליטי הישראלי? מצטער על הקלישאה, רק ימים יגידו.
מקורביו נשבעים ש"יש לו את זה". שהוא נחוש, שהוא יצוק מברזל, שהוא לא יעשה את שגיאות קודמיו. מצד שני, זה מה שמקורבים אומרים בדרך כלל. לפיד עוד עלול להתגעגע לצדוק "טייסון" כהן, המתאגרף שכיסח לו את הצורה בקרב חובבנים מאולתר לפני יותר מעשרים שנה. הזירה אליה נכנס לפיד אתמול אכזרית יותר מכל זירת איגרוף. אין בה חמלה, ואין בה רגע אחד של חסד. בתרחיש האופטימי ביותר שלו, יאיר לפיד יכול להגיע לתפקיד ראש ממשלת ישראל. אבל יש גם תסריט פסימי. על פי התסריט הזה, היום הכי טוב של לפיד בפוליטיקה הוא היום. מכאן, תחל סאת יסוריו.
אני מפרגן ללפיד את המהלך הזה. הוא לא נכנס לפוליטיקה כדי לעשות קריירה. יש לו קריירה יותר טובה, מכניסה ומעניינת, והרבה פחות מסוכנת. הוא לא נכנס לפוליטיקה כדי לעשות כסף. במקצועו הקודם עשה ויכול עוד לעשות הרבה יותר כסף. הוא לא נכנס לפוליטיקה כדי להגיע לעמדת השפעה. במעמדו בתקשורת, היתה לו מספיק השפעה בשביל כולם. יאיר לפיד נכנס לפוליטיקה כי המדינה הזו יקרה לו. המהלך הזה, מבחינתו, הוא הקרבה אישית כבדה. הוא כרוך בירידה דרמטית ברמת ההכנסה והחיים, בהשמדה מכוונת של שעות האיכות עם המשפחה, של הפנאי, של הבריאות.
בחודשים האחרונים הלכה וגמלה בליבו ההחלטה, הוא צבר אומץ וקיים מספר רב של שיחות עם מקורבים ועם מועמדים פוטנציאליים. הרשימה ארוכה, אבל כרגע אינה רלוונטית. נכון להיום, ללפיד אין מפלגה, אין רשימה, אין שום דבר חוץ משמו הטוב, כוונותיו הטובות וכשרונו. הסקרים מחייכים אליו היום, אולי יחייכו גם מחר, אבל בתי הקברות הפוליטיים עמוסים בכאלה שהובילו בסקרים. תשאלו את אמנון ליפקין-שחק ואיציק מרדכי. ולכן, יאיר לפיד החליט שהוא לא יכול עוד, שהוא חייב לעשות משהו, שהוא חייב לרדת ממגדל השן ומהכסא הנוח של אולפן שישי ולעשות מעשה. הוא עשה אותו, לפחות את הצעד הראשון שלו, ומגיע לו כל הכבוד על כך.
אפשר גם לראות את זה אחרת. כנצחון ראשון של המערכת הפוליטית על יאיר לפיד. זה החל בשגיאה פוליטית כבדה מצידו, כשאמר לאילנה דיין ב"עובדה" שיחליט על כניסה לפוליטיקה דקה לפני הבחירות. אמירה לא טובה. זה גרם לבוסים שלו בחברת החדשות לגלות סימני עצבנות ולהפעיל עליו לחץ גובר, שהגיע לשיא בשבועות האחרונים. היה עליו להחליט. הוצאתו מהנפטלין של החוק המביש והאבסורדי על צינון לעתונאים לפני כניסה לפוליטיקה (אין חוק כזה בכל העולם. הם כנראה רוצים לנעול את הפוליטיקה בפני כל מי שלא שייך לעסקונה המפלגתית הנוכחית) נתן את הדחיפה האחרונה.
לפיד ישב ביום שישי בלילה, מיד לאחר גמר "אולפן שישי", עם פורום החברים של אביו טומי ז"ל, בביתו. היו שם אהוד אולמרט )אותו פוגש לפיד פעמים רבות בשנה האחרונה, הוא גם פגש אותו אתמול (, אמנון דנקנר, יצחק ואתי לבני, שולמית אמו של יאיר, ואחרים. הם ישבו עד קרוב לשלוש לפנות בוקר. המסר העיקרי שלפיד שמע שם מהחברים של אבא הוא "כן, לחתוך עכשיו". לא לתת לאנשיו של נתניהו לגרור אותו באשפתות ולהכתים אותו. הם רוצים צינון? יקבלו צינון. לא צריך טובות. לפיד החליט, ופרש.
מה יעשה לפיד? הוא ינסה לשמור על רלוונטיות, בלי לפטפט את עצמו לדעת. בלי להשרף. זה לא קל. הוא ינסה להרכיב נבחרת מנצחת. הוא יילך למרכז, בשום אופן לא לשמאל, הוא יהיה מפוייס, גם בנושא החרדים, הוא ידבר "ישראלית" ויתכן שיקרא למפלגתו "הישראלים החדשים". השם האמיתי הוא "הישראלים הישנים". היה רגע מקסים אחד, כשלפיד ראיין את אביו טומי ז"ל בתכנית הראיונות האישיים שלו, ושאל אותו "מה ישראלי בעיניך". אביו ענה לו "אתה", ואני האמנתי לספונטאניות של התשובה הזו. אני גם חושב שלפיד הוא אכן ישראלי קלאסי, אבל ישראלי ישן, ששייך לישראל של פעם, שהולכת ומיטשטשת, הולכת ונמוגה לנגד עינינו, לטובת מגזרים ושבטים מסוכסכים. האתגר
בינתיים, ממתינה לו המציאות הישראלית הקשה. בחודשים הקרובים הוא יצטרך לגיייס כסף. הרבה כסף. כי אחר-כך, כשיקים מפלגה, כבר יהיה נתון בסד הבלתי אפשרי של חוקי המימון בישראל. בינתיים, יתחיל תהליך שחיקתו.חוקרים פרטיים יפשפשו בעברו, כל מילה ממיליוני המילים שפירסם בחייו תיסרק ותיסקר, כל מי שהתחנף וליטף אותו עד לא מזמן, ירדוף אותו עכשיו. חייו של יאיר לפיד יחייכו אליו פחות, הרבה פחות, מעתה והלאה. לפיד הוא איש טוב במובן הראוי של המילה, הוא בא בטוב, הוא מתכוון לטוב, יש אפשרות שהוא טוב מדי לפוליטיקה.
לפיד הוא איש שאוהב להתחבב, אוהב שאוהבים אותו, אוהב לרצות. בפוליטיקה, אנשים מהסוג הזה נטרפים ראשונים. יכול להיות שהוא ישאב בקשית את האלקטורט של קדימה ויהפוך לתקווה הלבנה הגדולה הבאה של מדינת ישראל. ויכול להיות בדיוק להיפך. ועוד לא דיברנו על הבחירות. אם עד עכשיו היה די ברור שזה יקרה באוקטובר השנה, יכול להיות שמעכשיו יש לנתניהו סיבה לדחות ולעכב את זה, עד שלפיד יישחק. השאלה היא מי נכון להיום מפחיד יותר את נתניהו, יאיר לפיד או ברק אובמה. אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.
אקו"ם