טביב בחנות חרסינה
במצבה של בית"ר, הבעיות האדומות בין הבעלים לאוהדים הן מותרות. כמו שאמר בגין, "שיהיה בהצלחה לשני הצדדים". וגם: משהו על לוזון והמשטרה וספורטאים וסיגריות
לא מכבר התקשר אליי חבר רווק בשעה שעשיתי קניות בסופר, כששניים מארבעת
עליו להקפיד להשאיר את העז בטווח ראייה, אבל בלי רצועה, אחרת יצחק קדמן של העזים ייקח אותו להסתכלות אצל עובדת סוציאלית. את העז עליו להרחיק מהמדפים ובו בעת לערוך קניות. זה קשה ודורש יכולת עיבוד נתונים של מחשב וחלוקת קשב של טייס קרב. זו הסיבה שבדרך כלל נשים עושות קניות עם ילדים.
אגב, כדי להשיג את אפקט הבכי, הצרחות והזינוק על הרצפה, שכולל גם הטחת ראש בבלטות ורקיעות רגליים אמנותיות, עליו לשכור גם מקוננת גרוזינית ולספר לה תוך כדי עבודה שהוא לא מתכוון לשלם לה.
נדמה לי שחוויה דומה עוברת כעת על כל המעורבים בהפועל ת"א, מההנהלה עבור בשחקנים וכלה בקהל. בוקה ומבולקה. מספרים, אגב, שבאפריקה יש משפחת פילים שמזהירה את פיל פילוני השובב שיפסיק להתנהג כמו אלי טביב בחנות חרסינה.
לבי יוצא אל אוהדי הפועל ת"א, שבלב דואב ועין דומעת צופים בנוסע השמיני מכפ"ס משתלט על הקבוצה ונשמתה. אוקיי, קבלו תיקון, "לבי יוצא" זה מוגזם, אבל באמת שהשמחה לאידם מאופקת. צריך לומר, על מי שהחתים את דרור קשטן היה לדעת כי
מצד שני, לקשטן יש עקומת לימוד מרשימה. באופן מסורתי הקבוצות שלו משתפרות בחלק השני של העונה. אם טביב היה מזדיין בסבלנות, הרי שלא מן הנמנע שקשטן היה תופס מומנטום, ועם הסגל העמוק היה מנצל את מעידת המוליכות שבוא תבוא, ומחלץ מן המצר אליפות אפורה. אבל איכשהו, המתרחש בהפועל אינו ממש ענייני. במצבה של בית"ר, הבעיות האדומות הן מותרות. נאחל להם את שאיחל מנחם בגין לעיראקים והפרסים במלחמת איראן-עיראק. שיהיה בהצלחה לשני הצדדים.
בין הפרסומות המבריקות שתפר דייויד אוגלבי, הפרסומאי האגדי לרולס רויס, היתה זו שקבעה: "במהירות של 60 מייל בשעה, הרעש היחיד שתשמע ברולס רויס החדשה שלך יפציע מהשעון החשמלי". כשהמהנדס הראשי של רולס רויס ראה את הפרסומת הוא נד בצער והפטיר: "הגיע הזמן שנעשה משהו עם השעון הארור".
דומה שבעניין הכדורגל הישראלי, משטרת ישראל נוהגת כאותו מהנדס. אני לא מקל ראש בחשדות נגד יו"ר ההתאחדות, מר אבי לוזון, אבל דחילק, הכדורגל הישראלי מטונף ממעורבות עבריינית או סמי עבריינית. כולם יודעים את זה, הרוב מפחד לפתוח את הפה.
אנשי הכדורגל נוהגים לומר שהכדורגל בישראל נזיל, זו הקלישאה האהובה עליהם. אבל הכדורגל בישראל אינו נזיל, הוא צמיגי כמו סמרק ירוק ומוגלתי השוצף כמפל מחוטמו של זאטוט ומצחין כגנגס המהביל בצהרי יום קיצי. כולם, כולל כולם - עסקנים, שחקנים, מאמנים ועיתונאים - טובלים בסחי הדביק, מפרכסים זה את זה, מרכלים ומשמיצים וטומנים עמוק את הראש במקום שהשמש לא זורחת ממנו. תקשורת הספורט חבולה, המשכורות ברצפה, פופוליזם זול ורכילות שולטים ביד רמה.
וההתאחדות לכדורגל? חסרת און וביצים. מה עושים שם, למשל, נוכח השמועות הרוחשות על מעורבות שוק אפור בניהול קבוצות? בינתיים המשטרה מתעסקת ברעש של שעון, סליחה, שיבוצי שופטים. CSI ממש.
גועל נפש, הסיגריות האלו. ואני יודע כמה. אני מעשן. משתדל להמעיט אבל מכור לדרעק כמו רבים מעמיתיי למקצוע. היו זמנים שכל המערכת עישנה. לפני החוקים למניעת עישון במקומות ציבוריים, עיתונאים שעשן הפריע להם היו כמו עובדים בתעשיית הפורנו שסובלים מאלרגיה לזרע. וויליאם פוקנר, זוכה פרס נובל לספרות, אמר פעם שהניסיון שלו מלמד שהכלים להם הוא זקוק עבור משלח ידו הם נייר, טבק, ויסקי וקצת אוכל. קשה להתווכח.
לכן שבעתי קצת נחת, נחת של אידיוט כמובן, כששמעתי שאפילו הכוכב הגדול של מנצ'סטר סיטי, מריו באלוטלי, תוקע חמש או שש סיגריות ביום. והוא לא הכדורגלן היחיד. לפחות שלושה מגדולי השחקנים בהיסטוריה עישנו - זידאן, קרויף ומראדונה.
רבים וטובים שאפו רעל לריאות. סטנלי מתיוס, בובי וג'קי צ'רלטון. וויין רוני, ד"ר סוקרטס הברזילאי מנוחתו עדן, גאסקוין, ז'ינולה, בארטז וכמובן אלקיאר לארסן, טנק דני שנע על שתי קופסאות קאמל בלי פילטר וסחב את ורונה הקטנטנה אבויויו עד לאליפות היחידה בתולדותיה.
זאהי ארמלי עישן במחצית, ומומו שירזי תקע קופסה קאנט והיה עולה את הקסטל בריצה קלילה. אצל מרבית הכדורגלנים הישראלים העישון נעשה במחשכים. לפני שנה עמדתי בפקק תל אביבי והבחנתי בשחקן נבחרת מעשן ברכב. כשזה ראה אותי בוהה, הוא הפיל מיד את הראיה החשודה. אני תקווה שלא גרמתי נזק בלתי הפיך לאוצרות המשפחה.
שלא תטעו, עישון הוא הרגל מזיק, מסריח ופוגע בכושר. אבל אולי יש תרופה. זמר האופרה האגדי, אנריקו קארוזו, עישן שלוש קופסאות ביום. ורבאק, האיש היה פותח ריאות כמו מנוע אף 16. כנפוליטני אמיתי, החזיק קארוזו במערך נדיב של אמונות תפלות. הוא היה משוכנע שהסיגריות אינן פוגמות בבריאותו ובקולו משום שתלה על חזהו שרשרת עם אנשובי מיובש. שכך יהיה לי טוב. אם זה עובד, אני מוכן ללכת עם קרפיון על הראש. כמו באלוטלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם