סוף עידן ברק-ביניש
פסק הדין שהכשיר את חוק האזרחות מבטא במידה רבה את חילופי המשמרות בבית המשפט העליון ואת סיום האג'נדה הליברלית של ביניש
במידה מסוימת, פסק הדין הזה מסמל את חילופי המשמרות בבית המשפט העליון, ואת סיומו של עידן ברק-ביניש. השופטים החדשים, ברובם לפחות, הם יותר שמרנים ויותר ביטחוניסטיים. אם נבחן את השופטים שמונו בשנים האחרונות, קשה לראות מי מהם היה מצטרף לעמדת המיעוט של ביניש, למעט מקורביה פרופ' דפנה ברק-ארז וצבי זילברטל.
2. בצורה גסה ניתן לומר כי המחלוקת העיקרית בין ששת שופטי הרוב לחמשת שופטי המיעוט, היא בשאלה אם יש חובה לבצע בדיקה פרטנית של מסוכנותם של מבקשי איחוד המשפחות (דעת מיעוט), או שמא בדיקה זו אינה הכרחית, אינה ישימה או אינה רלוונטית (דעת הרוב).
השופט הפורש אדמונד לוי, שבשנים האחרונות שיגר מספר פסיקות סמי-פוליטיות, חזר על עמדתו המפתיעה מ-2006, ולפיה החוק אינו חוקתי. לוי אף שיגר עקיצה לגרוניס, שמדבריו משתמע כאילו שופטי המיעוט מפקירים את ביטחון המדינה או מעניקים גושפנקא לזכות השיבה. למרות שלוי טוען שדברים אלו מקוממים, לאחר פסק הדין ב-2006, תמצת השופט מישאל חשין את המחלוקת שלו עם הנשיא ברק: "ברק מוכן שיתפוצצו 50-30 אנשים, אבל שיהיו זכויות אדם. אני לא מוכן לקחת סיכון".
המילה האחרונה בחקיקה צריכה להינתן לכנסת
3. לא היה חסר הרבה כדי שבג"ץ יבעיר שוב את הכביש הקצר המוביל ממנו אל הכנסת. פסק הדין הזה אמור היה להתפרסם ביולי 2011, בשל פרישתה של השופטת אילה פרוקצ'יה (שב-2006 תמכה בביטול החוק) שישבה בהרכב.
לא ברור מי עיכב את פסק הדין עד שחלף המועד בו פרוקצ'יה יכלה לפרסם את פסק דינה. מה שבטוח הוא, שאילולא הוחלפה פרוקצ'יה בשופט ניל הנדל, שהתנגד
לביטול החוק, התוצאה 6:5 היתה דווקא לטובת מבטלי החוק - מה שהיה מצית מחדש את מלחמות הפוליטיקאים במערכת המשפטית, שרק כעת נרגעו קמעה עם בחירת השופטים לעליון.
פסק הדין מוכיח שוב שזכות המילה האחרונה בחקיקה צריכה להינתן לכנסת ולא לבג"ץ. חוק האזרחות הוא אמנם הוראת שעה שמוארכת בקביעות כבר 9 שנים, אבל הדיון הציבורי אודותיו אינו פוסק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם