מלכות החרמון: הקרב על תשלום הכניסה
מצד אחד תושבי נווה אטי"ב, שמתפללים מדי חורף לכמה סנטימטרים של שלג וצריכים להוכיח שהם לא מיליונרים. מצד שני ח"כ דני דנון, שלא מבין למה צריך לשלם בכניסה 500 שקל ועוד 200 לרכבל. ומצד שלישי הדרוזים של מג'דל שאמס, שמזכירים שהם היו כאן ראשונים
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
ב-8 במאי באותה שנה יוכבד ויוסף דנון חגגו ברמת גן את הולדתו של דני, ילד שלהם מוצלח. תלמיד מצטיין בתיכון בליך ברמת גן, פעיל בנוער התחייה, תואר ראשון ביחסים בינלאומיים, תואר שני במדיניות ציבורית, עוזרו הפרלמנטרי של עוזי לנדאו. ניסה לרוץ לכנסת ה-17 אבל נשאר בחוץ בגלל חוסר מקום. לא לדאוג, נבחר ליו"ר הליכוד העולמי והמשיך במסע הכיבוש.
ב-2007 בחר להתמודד על ראשות הליכוד עם הסלוגן "דני דנון מימינך, ביבי" וסיים שלישי אחרי משה פייגלין. בכל זאת הצליח להשתחל לכנסת ה-18 ממרומי המקום ה-24 ברשימה כנציג מחוז מישור החוף. ואז, כשהוא בשיא פריחתו ושמו מהדהד למרחקים, שכח פתאום את בן מחזורו מ-71', אתר החרמון. דנון החליט להיכנס בו בכל הכוח.
"אני רוצה שהכניסה להר תהיה בחינם. זה מה שמעניין אותי", קבע השבוע ח"כ דנון בהחלטיות. "זה מהמקומות הבודדים בארץ שבהם יורד שלג, והגיע הזמן שאנשים לא יצטרכו לשלם מאות שקלים כדי להיכנס. היום צריך לקחת משכנתה בשביל לבקר שם, וזה בלי הרכבל שעולה עוד 200 שקל. מזחלת עוד 30 שקל. אתה יוצא עם 700-600 שקל למשפחה. זה ענף עונתי, ומדובר ב-32 משפחות מנווה אטי"ב שנהנות מהרווחים, כשיש להן עסקים נוספים: בתי הארחה, תפוחים, אגסים. שיהיו בריאים, לא אכפת לי, אבל מהחרמון אכפת לי. הם השתלטו על נכס לאומי ועושים בו כבשלהם. הגשתי הצעת חוק, ואני בטוח שהיא תעבור".
בנווה אטי"ב רק שומעים את השם דנון וקצף של אמסטל יוצא להם מהפה. כל חורף מחדש, כשהפתיתים מתחילים לרדת, באים אליהם בתלונות על המחירים והפקקים בכניסה. זהו יישוב קטן בפיז-די-לוך, שבדרך כלל מצליח לצאת מהבוץ והכותרות עם הכניסה לאביב החמים ונעלם כליל בחודשי
"דני דנון עושה זאת משטחיות, חוסר הבנת החומר והבנת הנושא", התרגז השבוע מנחם ברוך, מי שניהל את האתר עד לפני שנה. "זה מצטלם מצוין, סקסי. הרי מי שמע על דני דנון לפני זה? החוק היחידי שלו שאני מכיר זה הניסיון להפחית את אחוזי השומן בהמבורגר. אנחנו לא מתעשרים. בארבע השנים האחרונות הפסדנו הרבה כסף. פעמיים הופסקה הפעילות לגמרי. אם היינו שמים בחודש אפריל שלטים בכניסה ליישוב וצועקים'עזרו לנו, הצילו אותנו' אף אחד לא היה מסתכל עלינו".
ביום ראשון השבוע נפתח האתר בפעם הראשונה השנה לתנועת גולשים. יצאנו לשם בלילה כצוות חוקר מתוגבר כדי להכריע סופית, אובייקטיבית, ללא נקיטת עמדה מראש בשאלה מי צודק בוויכוח: סגן יו"ר הכנסת ויו"ר הוועדה לזכויות הילד או אנשי נווה אטי"ב, שלידיעתכם מגדלים בין השאר נקטרינות, אגסים, שזיפים ודובדבנים.
ערב ברמת הגולן, חושך מוחלט. בשעה שמונה האזור נראה כמו בשתיים לפנות בוקר. בחומוסייה של ווילי, בכפר מסעדה, בעל הבית המליץ לנו לנסות את האירוח הדרוזי, המקומי. גם יותר זול, גם יותר נקי מההוא של היהודים, העשירים. הודינו לו בנימוס והסברנו שאנחנו הולכים לבדוק את נווה אטי"ב. סימנים ראשונים לשלג החלו להופיע כבר בכניסה למושב. בעלי הבית הודיעו שהמקום מלא, הגולשים כבר פלשו. רק מקום אחד שהגדיר את עצמו כ"בוטיק מפנק", סיפר שנותרו חדרים אחרונים. יעשו לנו מחיר מיוחד, כי באנו בדקה ה-90.
"מחיר-מחיר קיבלתם", נחר בתדהמה הפקיד בקבלה כששמע על המערוף שעשתה בעלת הבית. "בדרך כלל זה הרבה יותר יקר". מתי ארוחת הבוקר? שאלנו אחרי שמילאנו את הפרטים. האיש פתח עיניים בתדהמה. "במחיר שקיבלתם אין ארוחת בוקר", מלמל.
כבר דמיינו את הבוטיק היוקרתי עם שיש שהובא במיוחד מטירה עתיקה בטוסקנה, סדיני סאטן שמרילין מונרו נחרה עליהם לפני מותה, ג'קוזי עם עלי ורדים ונרות ארומטיים ופרחי סחלב בשירותים מנירוסטה.
כן, בטח. מהמיטה שלי ראו את הצנרת של האמבטיה. אולי בוטיק של אינסטלטורים. אכן היו סחלבים ליד הניאגרה, מפלסטיק משובח. הכף הדמיונית של המאזניים החלה להחמיר עם אנשי נווה אטי"ב ולנטות לכיוון ח"כ דנון. סוחטים אותנו, מה עם העם שדורש צדק חברתי.
מוקדם בבוקר, ללא ארוחה או קפה, יצאנו לחרמון. שני קילומטר מזרחה משם, במג'דל שאמס, כבר החל הפקק האימתני. יום שני, יש עבודה ויום לימודים ארוך, והמוני ישראלים, שהתעלמו מהתחזיות על ערפל כבד ותנאי גלישה מפוקפקים, עמדו על הכביש הצר ולא זזו רוורס.
תוך כדי קללות עסיסיות, בזווית העין הבחנתי באיסמעיל פאחר אל-דין שחיכה לטרמפ. איסמעיל הוא מדריך סקי מוסמך. בכל פעם שהפתיתים מתחילים לרדת על מג'דל שאמס, הוא עולה על מעיל עבה, כפפות חסינות מים ומגיע למקום העבודה החורפי.
כ-40 מדריכים מחזיקים תעודה בכפר. בקיץ, באביב ובסתיו רבים מהם עובדים בשיפוצים, בחורף הם עוברים לסקי, עבודה מעורבבת בהנאה. "בעבר היינו מדריכים שלושה, ארבעה חודשים בשנה, אבל בעשר השנים האחרונות זה נהיה קצר יותר ויותר", איסמעיל נאנח כשאדי הקור ממהרים לברוח מפיו. "שנה שעברה הדרכנו עשרה ימים, לפני זה שבועיים. אף אחד לא ישכח אצלנו את החורף של 1992. כשהיה שלג כמו עכשיו, אפילו לא פתחו את האתר, אבל מה לעשות, זו התחממות כדור הארץ".
פאחר אל-דין וחבריו למדו סקי כתחביב שעבר אצלם בכפר מדור לדור. אחים ודודים שעבדו בחרמון לימדו אותם להשתמש במגלשיים ולאחוז במוטות. היום חלק מהם יוצא להדריך קבוצות בחו"ל. מדובר במקצוענים.
אבל מסתבר שעם בעלי הבית מנווה אטי"ב לא הכל הולך חלק. אפשר לקרוא לזה מתיחות קלה במקום העבודה. "שמענו על הרעיון של כניסה חינם", איסמעיל זרק לפני שעלה על הטרמפ לאתר. "אני בעד. תאר לך שגם אנחנו ממג'דל שאמס צריכים לשלם כניסה. אם אני, מדריך, מביא את הילדים שלי, אני חייב לקנות כרטיס". משכנו הלאה. בעלייה התלולה יש לא מעט צריפים שמציעים לבנה עם זעתר בפיתה דרוזית. 15 שקלים. להם זה עולה יותר, ובשבתות הומות אדם הם מרביצים יופי של קופה.
באחד הצריפים הצטופפו כמה בנות אצל חברתן שביקשה שלא נצלם את המקום ולא נכתוב את שמה. בכל זאת, בעלה עובד כבר שנים על ההר ומתרוצצת שמועה שבחרמון רוצים לסלק את כל העסקים הזעירים, כי הם לוקחים ממפעילי האתר פרנסה. אבל אז, אחרי שסיימה לשתות את כוס התה, קמה אחת מהנוכחות וסיפרה שילדיה מעולם לא היו באתר החרמון, מרחק הליכה משם, וגם היא ביקרה בו רק כשהייתה ילדה.
אחריה דיברה נג'את אבו ג'דה שהייתה יותר מיליטנטית. נג'את דיווחה שכבר עשר שנים לא עברה את מחסום הקופות. "לא הוגן שאותנו שמים עם כל מדינת ישראל. זה יקר. היינו כאן לפני נווה אטי"ב, והם מתנהגים כאילו ההר הזה שלהם". אבו ג'דה אמרה שכדאי שנפנה לראש המועצה, דולאן אבו סאלח, שיספק לנו הסברים למצב העדין. בלשכת הראיס אמרו שהוא בישיבה בנושא אוטומציה במועצת מסעדה הסמוכה. מחכה לנו שם, יש לו מה להגיד.
אבו סאלח מפתיע. בהתחילה חשבנו שמדובר בעוזר הראשי, אולי בדוגמן הבית של מג'דל שאמס. הוא בחור בן 34 בעל מראה של כוכב קולנוע, שכבר ארבע שנים שולט בעשרת אלפים תושבי הכפר. "איזו עונה יפה", קידם את פנינו ראש המועצה בחיוך. "יש לשלג הזה השפעה מאוד חיובית על התושבים שלנו, כל תנועת התיירות במג'דל שאמס. אבל שתדעו שמאוד מעניין אותי הרעיון של חרמון בחינם, יש צורך בזה. הרי אנחנו כתושבי רמת הגולן לא מקבלים הטבה למרות שאנחנו קרובים, ואנחנו אלה שמתחזקים את האתר. לא רק תושבי מג'דל שאמס סובלים אלא כל אזרחי ישראל. תאר לעצמך שיש כאלה שמעדיפים לצאת לחו"ל, כי שם יותר כדאי".
אבו סאלח מודה שהיחסים בין הכפר לנווה אטי"ב היו יכולים להיות הרבה יותר טובים. "סבלנו מהניסיונות שלהם לחסום את התיירות למג'דל", הוא מספר. "רצו שהתייר לא יתעכב אצלנו ויגיע ישר אליהם. יכולה להיות כימיה הרבה יותר חיובית, וזה יהיה פתיח לשיתוף פעולה עתידי".
מנחם ברוך, מי שהיה מנהל האתר, הסביר את הבעייתיות מבחינתו: "כשדרוזים ממג'דל זרקו אבנים על חיילי צה"ל ביום הנכבה, לא ראיתי מי בא להגן עליהם. מצד שני, אתה מכניס מישהו בחינם ואז יש עניין של שירותים כמו רופא וסכנת פציעות. ענייני ביטוח. הוא צריך לשלם כמו כל אחד אחר. אם הייתי נותן יחס מועדף לתושבי מג'דל, אז באמת הייתה אפשרות לטעון נגדי".
שבע וחצי בבוקר ופקק עצום בעלייה. באותם רגעים של עצבים תל אביביים מוכרים ההצעה של ח"כ דנון נראתה הגיונית לחלוטין. לקחת מהעשירים ולתת לעניים - במיוחד אחרי הביקור בכניסה, שם הופיעו התלונות הרגילות על המחירים הגבוהים.
49 שקל למבוגר, 44 לילד, וזה רק הפתיח, כי איך אפשר בלי רכבל מבקרים (43 שקל), ציוד (150 שקל) וסקי-פס (245 שקל). אתם מכירים את הצעקות. "אף פעם לא שילמנו כל כך הרבה", סיפרה רינה כהן בת ה-66, מדריכת טיולים מקיבוץ חניתה, חובבת ספורט אקסטרים ותיקה. "אני אשאיר פה היום 500 שקל, כי בנוסף אני רוצה לקחת מדריך לשיפור ביטחון הגלישה. אבל בכל מקרה אני מעדיפה את ההוצאה הזו על מסעדה ובית מלון. לי לא אכפת לישון באוהל, לאכול זית ולראות נוף יפה".
לא רחוק ממנה ישבו אוריה אלקיים ומשה אפרתי שלומדים בישיבה בחיספין, ממש לפני הגיוס. התחממו ליד גזייה, בישלו בפינג'ן קטן דייסת קוואקר. אף על פי שהציעו בנימוס, סירבתי בתוקף. יש גבול למה שתחקירן בכיר מוכן לבלוע. "זה לנצל את חולשת הציבור, וזה משקף כל כך הרבה דברים במדינה שלנו", אלקיים לקח את זכות הדיבור תוך כדי בחישה בדייסה. "הידיעה שלא משנה מה, אנשים יבואו ובאיזה מחיר שייגבה. זה מונופול. אני לא בעד כניסה חינם, אני בעד מחיר סמלי. זה מתחיל ב-50 שקל , אבל לא בזה תמו תלאותינו".
דנון כנראה צדק, החרמון צריך להיות בחינם, התחלתי לכתוב מסקנות סופיות ולנסח את הסיום המוחץ, מה עוד שנזכרתי בדברים שאמר הח"כ. "הם הבטיחו לי לפני זמן רב להראות את הספרים. אני אשמח לראות כמה הם מפסידים, במרכאות", חגג את ניצחונו. "אני בטוח שאם המקום ייצא למכרז, אז רשות הטבע והגנים או כל גוף אחר יתייחסו גם להיבט הכלכלי. הם הרי לא מפסידים כסף על האתר. אין לי בעיה שירוויחו, אבל לא על חשבון האזרחים. אם גולשים מוציאים מאות שקלים ביום אני יכול לחלוק על זה, גם בחו"ל מוציאים ככה. אבל ילד שרוצה לגעת בשלג? זה נהיה מקום לעשירים בלבד".
האמת שלא תפסתי את שאול אוחנה, מנהל אתר החרמון, בזמן טוב לשיחה. אלה ימים ראשונים של העונה, וכל הבעיות צצות בבת אחת - כלים שמסרבים להתעורר משנת הקיץ, גולשים שמתעקשים להיפצע. שבוע לפני כן היו לו 20 עובדים של תקופת פגרה, ועכשיו, כשכל עם ישראל מגיע, זה קפץ למאתיים פעילים.
אז מובן שבנווה אטי"ב ישנה תרגולת השלג המוכרת שבה כל אחד יודע את מקומו, אבל במקביל אוטובוסים יוצאים לקריית שמונה, לקיבוצים, למושבים ולכפרים הדרוזים בשביל לאסוף את מי שמוכן לסייע. "מקווה שהשלג הזה יחזיק מעמד שבוע יים-שלושה", מלמל כשנכנסתי. "רק שהערפל הזה ממס. אין מה לעשות, ככה הטבע". מיד אחרי שדילג על שלב הנימוסים, שאל מי חיפש אותו בקו החירום. מסתבר שעוד גולשת איבדה ציוד ככה באמצע המסלול.
"אתה מכיר את רשות שמורות הטבע, עתיקות בית שאן?", אוחנה שאל כששמע את השם המפורש דנון. "27 שקל מחיר כניסה, אז הוא יכול לתת את החרמון בחינם? למה הדברים האלה בכלל צריכים להטריד אותי? שייקח את המשאיות, את השופלים, את מפני הכבישים, שישפץ אותם, שייתן פה שירותי רפואה, שייקח את הכל עליו. נראה אותו. אבל למה הוא אומר? כי הוא חמור. פופוליסט. אתה מכיר פה אתר שמקבל אנשים בחינם? מישהו צריך לנגב להם את הישבן, סליחה על הביטוי, לתת נייר טואלט, מים, לפנות את הביוב. עושים את זה בחינם?
"אני אתן לך את הדוגמה הכי טובה. כל החופים במזרח הכנרת היו של יזמים פרטיים. חופים מסודרים, נקיים, מתוקתקים. זהו, נגמר. עכשיו החופים האלה ג'יפה. עשרה מיליון שקל מקבלת מנהלת החופים מדי שנה מתקציב המדינה. גועל נפש. אין נייר טואלט, הכיורים שבורים. תראה אצלי איך השירותים מדוגמים. 40 תאים של וי איי-פי. מי יכול להחזיק את זה? יש לי 15 עובדי ניקיון ביום. זה לא עולה כסף? פופוליסטים. ייגמרו הבחירות - כולם ישכחו".
דנון טוען שהשתלטתם על נכס לאומי.
"אלה שבאו לפני 40 שנה קיבלו הר חשוף ולא איזה אתר כמו מפעלי ים המלח או בתי הזיקוק. הר חשוף. השקיעו פה מיליונים עם המחלקה להתיישבות של הסוכנות. האתר נסגר פה פעמיים בגלל חוסר כסף. אם אני מחר סוגר את החרמון, כל צפון הגולן והגליל העליון מתים מרעב. המסעדות, הסופרים, מרכזי הקניות מראש פינה ועד לפה. תשאל אנשים שם מה קורה כשיורד שלג. הכל מתפוצץ, ועל מי העלויות? עלי".
אוחנה הסביר שתם זמננו. איש עבודה. אם אבוא לבקר בימים אחרים הוא עם נקטרינות, אגסים. חקלאי בדם. ואז הפנה אותי למנחם ברוך שבמשך 15 שנה שימש כמנהל האתר עד שביקש שמישהו אחר ייקח ממנו את כאב הראש הזה.
"גם אני רוצה בחינם הרבה דברים", ברוך מיהר להבהיר. "מצאו גז מול חופי ישראל? אני רוצה גז חינם. יש מים? למה אני צריך לשלם יותר מ-20 שקל על קוב, גם זה משאב לאומי. כשעלית לפה הסתכלת מה מחיר הכניסה בבניאס ובקלעת נמרוד? אף אחד כבר לא מדבר על כריית טוף במרום גולן. זה לא משאב? חמת גדר שייכת לארבעה קיבוצים, זה לא משאב? יכול לתת אינסוף דוגמאות. אז נכון שנגמר כאן הפתחלנד, נגמרו חדירות המחבלים. הכושי עשה את שלו והוא יכול ללכת".
גם לעשות סקי זה יקר.
"מי שרוצה לעשות סקי משלם אלף יורו ונוסע לחו"ל. ב-400 יורו הוא יכול להחליק פה במשך שישה ימים. הסקי לא קשור. סקי הוא ספורט יקר. דרך אגב, למה אתה לא שואל כמה עולה צלילה, צניחה חופשית? עולה למטוס, קופץ, ונגמר בעשר דקות, עניין של מאות שקלים. היום הלכו לי הלהבים במשאית לפינוי שלג, להבי פלדה. אין להשיג כאלה בארץ. מטיסים לי חירום מגרמניה במחיר של עשרת אלפים יורו".
רק שדנון מכיר את הסיפורים, בא מוכן לקרב. סיפר שיש לו תיק עב כרס על החרמון. אותו לא ינופפו עם זכויות יוצרים. "הם נמצאים בלי חוזה חכירה עם המנהל משנת 96'", שולף עוד קלף חזק. "כל גוף אחר, על מרפסת לא היו מוותרים לו, מוציאים צו סגירה. בשיחות שלי עם אנשים במנהל הם אמרו או שנקדם את החוק להוציא את האתר למכרז, או שנגיע איתם להבנות שהבסיס צריך להיות חרמון לעם ישראל ולא לעשירים. הצעת החוק עלתה לוועדת השרים וביקשו שאמתין איתה. אני אמתין. אם נראה שהם אטומים לגמרי אז נקדם את החקיקה".
ברוך הכין מיד תשובה מפורטת. "מינהל מקרקעי ישראל נתן לנו את האישורים, הוא לא מתכחש. "רק תאר לך שאתה הולך לראות סרט וכשיצאת פתאום סיפרו לך שהחוזה של מפעיל הקולנוע עם בעל הקניון לא חתום. להיכנס חינם? הרי הכסף שאתה משלם זה בגלל שירות. תאמין לי שכל אחד מעובדי האתר היה מוכן לעבוד ממחר במשכורת של עובד בשירות הציבורי".
כולל המיליונרים?
"מיליונרים? יש לנו מיליון צרות. יש שנים שהחרמון הזה הוא צרה, יש שנים שהוא ברכה. אין ביטוח. אין דבר כזה. זה אחד העסקים היחידים שבו אי הוודאות שולטת. כל שנה, בין אם יש או אין שלג, אתה צריך לעשות את כל ההכנות".
שיטוט במושב נווה אטי"ב לא מגלה טירות מהודרות או מרצדסים בצבע שנהב בחניה. אנשים שחיים את היומיום ומנסים לשרוד. "עיניים צרות פה לכולם", נאנח יורם גולדשטיין שנמצא כאן מ-1976 ומשמש כמנהל מרכז השכרת הציוד באתר. "תגיד, יש לי פנסיה? אני תמיד מקנא באנשי חברת חשמל, מקומות מסודרים עם חיי הנוחות, נסיעות לחו"ל. אני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שנסעתי לחו"ל. מדברים על נווה אטי"ב שלוקחים כסף, אבל כשהמקום נכשל כלכלית היו עליו קופצים? תאמין לי שאני מתפלל לשלג הזה, לסנטימטרים האלה. פעם הייתי מתלהב ממנו, נצמד לכל תחזית בחדשות, היום זו העבודה שלי. מודה, אני בלחץ מכל הפרסומים האחרונים, כי זו פרנסה".
יורם בדיוק דיבר עם פולט עזר, שמנהל כוח האדם הציב אותה בתחילת השבוע במודיעין כדי שתספר לבאים לאן אפשר לעלות ומתי יוצא הרכבל. אמר לה שהחדשות טובות, אולי השלג ימשיך לרדת ולהאיר להם פנים. סיפורה של פולט כבר יכול לשכנע את כל הספקנים שגם לאנשי נווה אטי"ב יש טיעון חזק בכתב ההגנה. פולט, ילידת בלגיה, היא ממפונות נואיבה שבסיני. כששאלה היכן כדאי לגור, שלחו אותה מהחול הצהוב והמים הכחולים לשלג הצחור ולקור הצפוני. היא לא מצטערת, אם כי המזל לא שיחק לה.
בעלה נפטר מדום לב לפני 11 שנה במהלך מסיבת פורים שנערכה במושב. אחיה, ז'אן ז'ק גולדברג, המתופף האגדי של להקת הקליק, נפטר מסרטן וגם היא נאלצה להתמודד לאחרונה עם המחלה. ברוך השם, עכשיו היא מרגישה בסדר. "לא קל לחיות לבד עם המצב הזה", היא מודה. "אבל אני כל יום אומרת תודה ליישוב ולחרמון שאני נמצאת כאן. במושב יש לך חברה ויש לך למי לפנות. אני מזמינה את כל עם ישראל לבוא לגור פה, כשיש עונה או אין, ולפי זה שיחליטו. כי כשאין פרנסה ממש לא קל".
לפולט יש שתי בנות. אחת, בהריון מתקדם, גרה בחולון, השנייה מטיילת באוסטרליה. עם השלג הראשון האם הרימה טלפון לבתה שבחו"ל, מדריכת סקי מוסמכת, וביקשה ממנה לחזור לישראל.
"יש לי הרגשה שהשלג הזה מברך אותנו השנה", היא הסתכלה החוצה. "אני מתפללת הרבה בחוני המעגל ואצל הצדיק הגדול שמעון בר יוחאי בחצור הגלילית שייתן שלג לאתר וגשם למטעים, לפרנסה. להגיד תודה לאל". שאלתי אותה אם היא מאמינה באלוהים, אבל פולט הודיעה שהיא מאמינה בבוב מארלי. אישה משעשעת, חביבה, ישירה מאוד. כבר הצליחה לשנות את יחסי הציבור לטובת תושבי נווה אטי"ב, ואז הפתעה נוספת הופיעה בפתח, קאדר ווילי, מדריך סקי ממג'דל שאמס שצידד במפעילים.
"אני מתנגד לכניסה חינם", אמר המדריך הדרוזי הוותיק. "האתר זה מקור הפרנסה שלי. ההנהלה השקיעה הרבה כסף. אז יש חבר'ה ישראלים, ידידים טובים שלי, שאומרים שעדיף לצאת לחו"ל. אם תיקח יום סקי אולי שם זה יותר זול, אבל להם יש ארבעה חודשים בשנה, הרים של לבן, ופה יש אולי שבועיים".
נראה שמי שבעיקר מגיעים אלה גולשים ישראלים. מה עם האנשים שלך ממג'דל שאמס?
"אני יודע שיש אנשים אצלנו שלא מכירים את אתר החרמון. הענף הזה הוא לא מתאים כל כך למנטליות הערבית. את הספורט הזה ישראלים הביאו מחו"ל. ההוא גלש שם, ההוא גלש כאן. והגולש הישראלי לא מתקמצן על כסף, הוא רק רוצה תמורה".
השעה כבר כמעט גירדה את צהרי היום. המוני בית ישראל המשיכו להגיע לאתר אף שמעלה ההר היה
סגור בגלל התנאים הקשים, ולמטה, עבור המקצוענים, מדובר בבריכת שחייה לילדים. אם אתה לוקח שבוע בקלאב מד, אתה לא סופר את האזורים האלה.
אבל זו בכל זאת ישראל שיש בה כמה ימים קרים בשנה והר אחד קטן שמשגעים 7.5 מיליון איש, כאלה שרוצים להסניף את הלבן, יעלה כמה שיעלה. "לא חושב שהם אנשים רעים בנווה אטי"ב", ח"כ דנון מיתן את המתקפה שהחל. "אנשים טובים, אבל הם רוצים למקסם רווחים. הגזימו קצת, עלה להם לראש. כשזה מגיע אלי יש כמה קולות. יש כאלה שמתקיפים באופן אישי, יש כאלה שאומרים שזה יגרום להם גירעון. אני מוכן, בואו תראו לי כמה אתם מפסידים במספרים. אם צריך השתתפות מדינה, או סיוע בפינוי שלג, נראה מה אפשר לעשות למענכם. אבל יש כאלה שמנסים להתעלם ולמשוך עוד כמה שנים. לא יעזור, צריך לפתור את הבעיה".
גם מנחם ברוך מנווה אטי"ב סיכם באדיבות. "אילו דנון היה מגיע לפה ויושב על הספרים, הוא היה מבין. כלכלנים שבדקו, מהרשות להגבלים עסקיים דרך מבקר המדינה, כולם ירדו מהסיפור. הוא היחידי שנשאר".
תגובת מושב נווה אטי"ב: "דבריו של דני דנון הם גיבוב של הבלים פופוליסטיים ודברי דיבה כשכל מטרתו להשיג עוד כותרת, גם אם הדברים באים על חשבונם ושמם של חלוצים ציונים. נווה אטי"ב הוקם על ידי קבוצה של יוצאי סיירת אגוז ונקרא על שמם של ארבעה מלוחמי הסיירת שנפלו באזור. שטח מהר חרמון, יחד עם שטחים לחקלאות, הוקצה למושב לפני 41 שנים כאמצעי ייצור, כפי שמוקצים שטחים לכל מושב וקיבוץ בישראל. חברי נווה אטי"ב קיבלו את החרמון עירום לחלוטין ובמהלך השנים השקיעו בהקמת אתר הסקי והנופש מעל ל-180 מיליון שקל, לטובת הציבור בישראל.
,מהר ריק הפכו את החרמון לאתר סקי ברמה מקצועית גבוהה ביותר. המושב מממן את כל פעולות ההפעלה והתחזוקה של החרמון, כאשר באתרי סקי בעולם כולו ממומנות פעולות אלו על ידי הרשויות הממלכתיות. דמי הכניסה לחרמון נועדו לכסות הוצאות אלו, וגם כך הם נמוכים מדמי הכניסה לאתרי תיירות רבים באזור.
"בנוגע לקרקעות המינהל: לאורך כל עשרות השנים מחזיק נווה אטי"ב בשטח שהוקצה לו על ידי המדינה בהסכמת המינהל, כאשר שטח החרמון הוא חלק מכלל שטחי החכירה של המושב. לפני מספר שנים התגלעו חילוקי דעות בין המינהל למושב, כאשר המינהל טוען שלמושב יש חריגה באדמות המטעים של המושב (ולא בחרמון), ומחלוקת זו נמצאת בדיונים מתקדמים עם המינהל. על כן ברור כי דבריו של דני דנון, מעבר להיותם שקריים, הם חוצפה ועזות מצח ועולים מהם זדון ושנאה. זו בושה וחרפה שאדם כזה, המנסה לפרק את המושב הצפוני ביותר במדינה, משתייך לתנועת הליכוד.
"בנוגע לטענות תושבים ממג'דל שאמס: באתר החרמון מועסקים כשכירים תושבים ממג'דל שאמס, לצדם של חברי המושב. תושבים אלה מקבלים שכר מלא ונאה ומביעים את שביעות רצונם ממקום עבודתם, ועל כן לא ברור לנו מי בכלל מלין בנושא ועל מה".
עזבנו את החרמון עם ארגזי חומר, כמו חוקרי מס הכנסה שבדיוק סיימו פשיטה על קזינו לא חוקי. אחרי בחינת כל הנתונים שהונחו בפנינו ושיחה עם גורמים און ואוף דה רקורד, הגענו למסקנה חד משמעית שאין פה צדק מוחלט.
תיקחו מנווה אטי"ב את החרמון, ואפשר לסגור את הבסטה ולהעביר אותם למצליח, מרחק של רבע שעה נסיעה מתל אביב. אנשים שלא מתעשרים אלא שורדים במציאות לא קלה תחת הכותרת מפעל חיים. מצד שני, מספיק להביט על המחירון בכניסה ולהבין כמה הטבע הזה יקר לנו. דנון בהחלט צודק, אבל גם פולט עזר ושאול אוחנה לא ממש טועים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם