שלום ציפי
בשיחה עמי בעבר הסכימה ציפי לבני להסדר שלום ישראלי-פלסטיני שבו לא יפונו אף לא התנחלות או יישוב ערבי אחד. אין שלום אחר
נכון שעלינו לשמור על עצמנו כמדינה יהודית, אבל ממש לא יהודית בהגדרה הרבנית של "מיהו יהודי", וממש לא באמצעות בריתות עם ש"ס, מן הסוג שלבני ניסתה לכרות לא אחת. גם לא באמצעות מניעת מעמד ישראלי מילדי עובדים זרים (כי בשעתו, אחר כך שינתה כנראה את דעתה, הייתה לבני כמעט היחידה בממשלה, יחד עם המפלגות החרדיות והדתיות, שהתנגדה לכל הקלה במעמד ילדי העובדים הזרים בישראל). לא זה סוג היהדות שישראל זקוקה לו. הכיוון הנכון הוא אחר לגמרי.
וכאן הגעתי לחלק המעניין ביותר בשיחה עמה, מבחינתי. הסברתי לה באריכות איך אפשר לדעתי לחלק את הארץ כולה, מן הים לירדן, לא לשתי מדינות, כל אחת עם רצף טריטוריאלי משלה כביכול, אלא לשתי ריבונויות שיחולו כל אחת על שטחיה הטבעיים. משהו כעין - שנינו יחד וכל אחד לחוד. להלן הפתרון: ריבונות ישראלית-עברית מכאן (שתחול כמובן על כל ההתנחלויות) וריבונות פלסטינית-ערבית מכאן שתחול בעיקרון, כשליטה אזרחית (מעין שטח B), על כל היישובים הערביים במדינת ישראל שיהיו מעוניינים בריבונות פלסטינית כזו על חיי החינוך שלהם, מערכת המשפט שלהם, אישורי הבנייה שלהם וכו' וכו'.
אחרי ככלות הכל, ארץ ישראלפלסטין כולה (ואל תמחקו את המיותר, כי אין מיותר) הינה מנומרת ביישובים ערביים ועבריים לסירוגין. טייבה קרובה לכפר סבא ממש כפי שאפרת קרובה לבית לחם, ואריאל קרובה לדיר אל-אסד ממש כפי שקריית ארבע הישראלית קרובה לחברון הפלסטינית. אז מה ההבדל? ולמה לעקור מישהו מביתו, ישראלי או פלסטיני, בכל רחבי השטח הזה?
אם שטח B ביהודה ושומרון פירושו שטח בשליטה אזרחית פלסטינית ושליטה ביטחונית ישראלית, למה לא יכולים כל יישובי הערבים בישראל שירצו בכך, אוהדי הפלג האיסלאמי של ראאד סלאח, למשל, להיות חלק משטח B הפלסטיני? והרי בסך הכל אפשר להחליף את השליטה הביטחונית הישראלית באזורי החיכוך בשליטה ביטחונית בינלאומית, והפלסטינים כבר הסכימו לכאורה להיות מפורזים. אז למה לא?
כדי להבין את העניין לאשורו, שרטטה לבני מפה על נייר או מפית שהיו בסביבה. למי זה יהיה שייך? שאלה לבני והצביעה על נקודה כלשהי ביהודה ושומרון. אם מדובר בכביש, עניתי, אז זה יהיה כביש ביןריבוני. אם מדובר בשטח ריק ביהודה ושומרון, מחוץ לגבולות המוניציפליים של ההתנחלויות, אז זה יהיה
כנ"ל בתוך מדינת ישראל בגבולות הקו הירוק: אם מדובר בשטחים ריקים, אז הכל שייך למדינת ישראל כמובן (כפי שהשטחים הריקים ביהודה ושומרון ישתייכו לרשות הפלסטינית). אם מדובר ביישובים הערביים בתוך מדינת ישראל, תושביהם יחליטו למי להשתייך מבחינה אזרחית: למדינה הפלסטינית (ואז יצביעו לפרלמנט הפלסטיני) או למדינת ישראל (ואז יצביעו לכנסת הישראלית), ממש כפי שהותווה בהחלטת החלוקה מכ"ט בנובמבר'47, שאפשרה לערבים בשטח היהודי להצביע לפרלמנט הערבי (ואליו בלבד) וליהודים בשטח הערבי להצביע לכנסת היהודית.
צריך להבין ולהפנים את העיקר: כשהשליטה הביטחונית היא אחת ומרוכזת בידיו של גוף בעל סמכות מרכזית בלעדית (ישראלי או בינלאומי), כל ארץ ישראל היא רצף טריטוריאלי אחד, ואין כל צורך לדאוג ל"רצף הטריטוריאלי הפלסטיני" (וכי לנו, במדינת ישראל, יש רצף טריטוריאלי משלנו? והרי כל יישוב ערבי הוא לכאורה הפרעה ל"רצף הטריטוריאלי" העברי).
וכאן מגיעה ההפתעה: ציפי לבני הסכימה. עם הסדר כזה, היא אמרה, אין לי שום בעיה. משמע, לא חייבים לפנות אף התנחלות. אין שלום אחר.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם