אם אין נאמנות - אין נבחרת

בכדורגל אני לא מבין גדול אבל בגורלה של המדינה ובאיומים עליה אני דווקא מבין. תגובה לאראל סג"ל

מיכאל בן ארי | 23/1/2012 18:10 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
"בן ארי מה לך ולכדורגל?" מתנפלים עלי כמה מן המכורים למשחקים. ואני חייב להודות שלא הרבה. פעם בחיי צפיתי במשחק כדורגל. זה היה באצטדיון רמת גן לפני כשלושים וחמש שנים. חצי גמר גביע המדינה, בני יהודה מול קבוצה שאינני זוכר. יחד עם תושבי שכונת התקווה ישבתי ביציע של בני יהודה. חייב להודות שחוץ מהרבה צעקות מתובלות באמרי שפר שמילונים מכובדים מתעלמים מהם, אני לא זוכר הרבה. זה נגמר בפנדלים. אם אני לא טועה הקבוצה היריבה המשיכה לגמר, ואנחנו חזרנו לשכונה עצובים ומובסים.

עברו הרבה שנים מאז, והחרדה שלי עברה מניצחונה של קבוצה זו אחרת, בחרדה לגורלה של המדינה היחידה שיש לנו.

סיפורו של ויאם עמאשה, הוא דוגמה מובהקת לעיוות סדרי העדיפויות. בשביל לעשות סדר: ויאם עמאשה, הוא שחקו מעולה, כך אומרים ואיני חולק על זה. אך יחד עם זאת השחקן המוכשר מסרב להחזיק דרכון ישראלי. זה לא כי הוא לא אוהב את הצבע של הדרכון, או בגלל שזה כבד לו בכיס.

הסיבה, מסתבר, עקרונית הרבה יותר ולעמשה בניגוד אלינו יש עקרונות. הדרכון הוא של מדינת ישראל, וזו מבחינתו אינה מדינתו. הוא, כמו דרוזים נוספים ברמת הגולן, שומרים נאמנות למדינת המוצא שלהם - סוריה. חלקם מסרבים להחזיק תעודות זהות כחולות, מזדהים עם מנהיגי סוריה, ורואים בנוכחותנו ברמת הגולן נוכחות זמנית ועויינת.

אינני מתווכח אם זו זכותם. אך חייבים להודות שיש להם כבוד עצמי וזהות לאומית. ובסיפור של עמאשה, מתגלה קלוננו במלוא הדרו. השחקן, מוכן לשחק בנבחרת, לקבל חשיפה בינלאומית, שתפתח לו מן הסתם דלתות במועדונים היוקרתיים בעולם. אך זאת בתנאי שישפיל אותנו, ויסרב להחזיק דרכון של מדינה שהוא אינו מכיר בה.
כשיורקים על המדינה היחידה שיש לנו, זה כבר סיפור אחר

אנחנו כשלעצמנו, איבדנו זה מכבר את סולם הערכים שלנו. הסיכוי הקלוש שהצטרפות של עמאשה תשפיע על הצלחותיה המפוקפקות של הנבחרת, מעבירות אותנו על עקרונותינו. עמאשה יורק על כולנו, בצחוק מתגלגל, ובהתאחדות לכדורגל מתעקשים שמדובר בגשמי ברכה. רצים לפיפ"א להסדיר את השתתפותו, למרות שאינו מחזיק בדרכון של המדינה אותה הוא מייצג.

לאדם באופן פרטי מותר לחשוב שהיריקה של השכן היא גשם, לעתים זה רצוי כדי להנמיך להבות. אך כשיורקים על המדינה היחידה שיש לנו, זה כבר סיפור אחר. יש כאן ערעור

על קיומה של מדינת ישראל ובאופן ממוקד יותר על חוק רמת הגולן הקובע שריבונות ישראל ברמת הגולן היא כמו בבת ים ובאשדוד.

ולהבנתי נתינת לגיטימציה למגמה הזאת, מסוכנת יותר מאלף גראדים על אשדוד. כי מי שמהנהן בראשו, כלפי מי שמערער על זכות קיומו, תמורת עוד כדור ברשת, תוקע במו ידיו כדור בראשה של המדינה. אז נכון שאיני מסתובב במגרשי כדורגל, וגם איני מכיר את שמות הכוכבים כבר למעלה משלושים שנה. אך על כבודה וקיומה של המדינה היחידה שלי, אני מתכוון להגן.

לצערי, יש כאלה כמו העיתונאי אראל סג"ל, שחושבים שלהגן על המדינה זה פופוליזם. אני בטוח שזה בנפשנו. כך אני פועל מול חוסר נאמנות בקולנוע ,חוסר נאמנות במערכת המשפט, וכשצריך גם בעולם הספורט.

מבחינתי עמאשה יכול לקבל תעודת מעבר חד כיוונית בסוריה ולשחק בנבחרת של בשאר אסד. הוא ושכמותו צריכים להבין ולהפנים - אם אין נאמנות אין נבחרת.


בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

צילום: .

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים