מה מלמדים לימודי הדוקטורט של לפיד?
בשביל להבין מה מניע אוניברסיטה לקבל סטודנטים שאינם עומדים בתנאי הסף צריך להבין ששלושים אחוז מהתקציב המיועד למחקר ניתן על סמך מספר הסטודנטים שמסיימים בהצלחה לימודי דוקטורט
בהקשר זה, למרבה הפרדוקס, גם אוניברסיטת בר אילן צודקת כנראה כשהיא מצהירה שלפיד התקבל ללימודי דוקטורט כדין – מאחר שהאוניברסיטה רשאית, לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, לעשות דין לעצמה. החוק העתיק (משנת 1958), שנחקק במטרה להגן על פרופסורים שביטאו קו מחשבה עצמאי וסירבו ללכת בתלם בתקופה שבן גוריון שאף להכפיף את האוניברסיטאות לממשלה, קובע כי מוסד אקדמי רשאי להתנהל כראות עיניו במסגרת תקציבו, וכי החלטות אקדמיות אינן שפיטות ואינן עומדות לביקורת חיצונית.
על מנת להוסיף מנעול ביטחון נוסף על עצמאות האקדמיה נקבע שהמועצה להשכלה הגבוהה – אשר מתפקדת כרגולטור – תורכב ברובה המכריע מנציגי המוסדות האקדמיים. כך יוצא שהאקדמיה היא כנראה הגוף הציבורי היחיד בישראל, שמפקח על עצמו.
בעת שנחקק חוק המועצה להשכלה גבוהה, איש לא שיער ככל הנראה כי יבואו ימים שהאוניברסיטאות ימלאו את הקמפוסים בחוגים עם שמות קליטים אך חסרי ערך מדעי כגון "לימודי פרשנות", שבוגריהן יגישו עבודות דוקטורט כגון "התשוקה בין המטפל למטופל (בפסיכותרפיה) בהשוואה לתשוקה בין הצלם לאובייקט המצולם" או "המקום הביניימי, בין כאן לבין שם, מקרה נמל התעופה לוד/בן גוריון" שנחיצותן למדע מוטלת בספק רב (לפחות לדעתו של כותב שורות אלה).
מותר, כמובן, לחלוק על דעתי. מפתה גם לחשוב שאוניברסיטת בר אילן אפשרה ליאיר לפיד קיצור דרך אקדמי בגלל שהוא יאיר לפיד, אבל אני דווקא נוטה להאמין לאוניברסיטה שלפיד איננו הסטודנט היחיד שהורשה
בשביל להבין מה מניע אוניברסיטה יוקרתית לכאורה לקבל ללימודים סטודנטים שאינם עומדים בתנאי הסף צריך להבין שאת מירב התקציב האוניברסיטאות הישראליות מקבלות מהמועצה להשכלה גבוהה (כלומר – מכיסו של משלם המסים), וששלושים אחוזים מהתקציב המיועד למחקר ניתן לאוניברסיטאות על סמך מספר הסטודנטים שמסיימים בהצלחה לימודי דוקטורט.
מכאן, מובן מאליו הפיתוי לאשר עבודות דוקטורט בעלת ערך מוגבל (ולעשות אותו דבר גם בתואר ראשון ובתואר שני - כי כל תואר שמוענק מזכה את האוניברסיטה בתקציב מכיס הציבור).
התוצאה היא אינפלציה של תארים – מ-BA ועד לדוקטורט. ישנם מסלולי לימוד שבהם כמעט כל מי שמתחיל שנה א' גומר את הלימודים עם חיוך ודיפלומה – כי מודל התקצוב דורש מהאוניברסיטאות (וגם מהמכללות) לגלות יעילות וקונס מוסדות ש"מכשילים בסיטונות".
סטודנטים, שבאופן טבעי שמחים על כך שבניגוד לתיכון – באקדמיה כולם עוברים את הבחינות – לא תמיד קולטים שלטווח ארוך ככל שמונפקות יותר דיפלומות כך יורד ערכן, ממש כמו שטרות כסף בעידן אינפלציוני. תלמידים ששמעו מהוריהם על ימים שבהם רק שליש או רבע צלחו קורסים קשים כמו "מבוא לכלכלה" לא בהכרח מבינים שהמנוחה והנחלה אליה הגיעו היא בהרבה מקרים גן עדן של שוטים.
ההתפכחות מגיעה כשמגלים שדוקטורט בהצטיינות במדעי הכלום אינו מבטיח עבודה – לא באקדמיה, לא בשירות הציבורי, ולפעמים אפילו לא בשירות לקוחות.
כל זה לא רלוונטי, כמובן, ליאיר לפיד. מי שבא ללמוד במטרה להוסיף את הקידומת דוקטור או מאסטר לשלל תאריו יצליח – קרוב לוודאי – במשימה, בין אם הוא ראוי ובין אם לאו – כי המוסדות האקדמיים בישראל לא יכולים להרשות לעצמם, כלכלית, להכשיל יותר מדי סטודנטים.
כל זאת לא בא לגרוע מהישגיו הלא אקדמיים של לפיד, וגם לא מההצלחות המחקריות של מדענים רבים באוניברסיטאות ובמכללות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם