כפית במקום סכין

ציפי לבני, שכנראה בזה למהות האנושית המיוזעת שבליבת העשייה הפוליטית, נשחקת בשל שוויון הנפש בו התנהלה בשנים האחרונות

אראל סג''ל | 25/1/2012 5:10

תגיות: ציפי לבני

שבוע קשה עבר על כוחותינו המתפרנסים מכתיבה פובליציסטית. שבוע שבו המציאות הישראלית הכאוטית נרגעה לשעה קלה, ורכבת ההרים הפסיכוטית עצרה לתדלוק. תגידו אתם על מה יש לרשום בנחרצות קלת עט, על מה לכאוב ולזעום, לדקדק ולפרט. שבוע די סתמי בהיסטוריה הארוכה והפרועה של העם העברי.

ניקח לדוגמה את אבדי. במאה ה-17 שימש אבדי כסופר האישי של הסולטן הטורקי מהמט הרביעי וכרשם הכרוניקה היומית של כלל האימפריה העותמאנית ביומן הממלכה. ערב אחד, בסופו של יום חסר אירועים מיוחדים, דרש הסולטן לעיין ביומן הממלכה ומצא דף ריק. "מדוע הדף ריק?" שאל הסולטן, ואבדי, עיתונאי החצר, טען כי לא קרה שום דבר ששווה לכתוב עליו.

מהמט, שהיה אדם בעל מזג רע במיוחד, נטל מאחד השומרים חנית ארוכה וציווה לשפד עליה את הפובליציסט בז'אנר ה"חזוק" הידוע לשמצה (קונצ'רטו לחנית, גרביטציה ורקטום). " עכשיו יש לך על מה לכתוב", הבהיר הסולטן.

לצורך הדימוי, הסולטן לענייננו הוא עורך עמוד הדעות הדוחק בכותב הנרצע לפרוס את תובנותיו הנשגבות בענייני השעה ועל פי הצעתו, נקדיש את הדברים למעמדה הנשחק והמידרדר של יו"ר האופוזיציה ח"כ ציפי לבני בתוך מפלגתה ערב הפריימריז.

גם אם נשתדל ונתאמץ שלא לחטוא בביקורת אד הומינם, הרי האסוציאציה המיידית בנוגע לח"כ לבני היא פיהוק. לא בשר, לא חלב. פרווה. כמו קינוח קצפת צמחית במסעדה כשרה.

אין בה תשוקה מיוחדת ולא רוע, לא רטוריקה מבריקה ולא הומור יבש או כריזמה שופעת. וכעת, אחרי שתיקה ארוכה וישיבה בחוסר מעש על ספסלי האופוזיציה, עליה לצאת לתוך עין הסערה, לקושש הגנה מול מופז המסתער, כשבתווך חבריה לסיעה תוקעים פגיונות מטאפוריים בגבה, הוריקן לפיד מתקדם בשריקה מאיימת, ומהאגף השמאלי דוהרת צרתה האלגורית יחימוביץ'. הלב כמעט יוצא אליה. נכמר כמעט.

הסופר נורמן מיילר כתב פעם: "ועידה מפלגתית, כנס פוליטי גדול בחירות מקדימות, אינם פגישה מנומסת של חברי דירקטוריון מנומנמים של תאגיד מסחרי, אלא פיאסטה סוערת, קרנבל פרוע של נבירת חזירים, נחירת סוסים, תזמורת רועשת ורעש מתגלגל. כמו יריד ימי-ביניימי, ההמון מתאסף ללילה של קטטות וחיבוקים, תאוות בצע ואידיאה, תשוקה ותכליתיות, דם רע ופשרות אידיאולוגיות, נקמה ופיוס. והכל טובל בתוך נהר של זיעה".

בלי פילטרים מרככים, בלי התחכמויות מעוקרות

רגש, דביק מזיעה, מיילר המשובח ממצה את העשייה הדמוקרטית על יופייה וכיעורה, על אכזריותה ואנושיותה מכמירת הלב. המהות הדמוקרטית היא פעולה אנושית. אי אפשר לעשות פוליטיקה בלי זיעה, דמעות וחיוכים מזויפים.

אין פוליטיקה נטולת פוליטיקה, וח"כ לבני, שכפי הנראה בזה למהות האנושית המיוזעת שבליבת העשייה הפוליטית, משלמת עתה את מחיר בטלנותה הפוליטית, נגרסת ונשחקת בשל שוויון הנפש הסטואי שבו התנהלה בשלוש השנים האחרונות כיו"ר אופוזיציה חסרת השפעה ומשמעות.

אבל אולי ההספדים מוקדמים, והמועמדת לבני תכבוש בסערה את הבחירות המוקדמות בקדימה ותביס את נתניהו תוך שימוש בנשק לא קונבנציונלי. איך?

הרי מן המוסכמות הוא שכדאי להיזהר מאדם המצטייד בכפית לקרב סכינים, משום שזה אומר אחד משני דברים: או שהוא משוגע על כל הראש או שהוא ממש טוב בלהרוג אנשים עם כפית. ראו הוזהרתם, לבני עם כפית לפניכם.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-