ושיתפוצצו כולם: איפה יהיה מתקן קליטת הגז?
משרד הביטחון מתנגד להקמת מתקן לגז בעכו בשל הקרבה למפעל רפאל, אבל הבקשה של השותפות במאגר תמר עדיין בעינה. פעילי הסביבה טוענים שמדובר בפצצה מתקתקת: "אסור שהיזם יגיד מה הוא רוצה והמדינה תתכופף"
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
אז למה הפעילים שנאבקו בשנתיים האחרונות נגד הקמת מפעלי קליטת גז סמוך לבתיהם לא יכולים לחזור לישון בשקט? לפני יותר משנתיים הגישו חברת נובל אנרג'י וקבוצת דלק שבבעלות יצחק תשובה, השותפות במאגר הגז תמר, בקשה להקים מפעל יבשתי לקליטת גז באחד החופים שבין חדרה לחוף הכרמל. בהתאם לבקשת זכייני קידוחי הגז, המועצה הארצית לתכנון ולבנייה פסלה חלופה של הקמת מתקן קליטה על אסדה ימית, הרחק ממרכזי אוכלוסייה.
הבקשה נבעה לטענתם מהעלויות הגבוהות שדורש המתקן הימי, מחוסר אמינות ומריבוי תקלות באספקה רציפה של הגז. אבל כשהמתכנן ביקש לבחון את הקמת מפעל הקליטה בחוף דור, בחדרה, בקיסריה ובסביבתם, התקוממו התושבים ויצאו להפגנות מחאה נגד "הפצצה המתקתקת" והמפגע הנופי שאיים לקום להם מתחת לאף. ועד הפעולה של חוף הכרמל הגיש עתירה לבג"ץ.
"בג"ץ שאל את המדינה שאלה פשוטה מאוד: מדוע היא נתנה ליזמים לבצע את התכנון? זה מדהים, רק בישראל נותנים ליזמים להכין תוכנית, סקר השפעה על הסביבה ותסקיר ביטחוני. אנחנו ניצחנו, המדינה חזרה בה ואחרי הדיון החליטה לנקוט הליך מסודר ונקי יותר ציבורית", שחזר השבוע תומר מירז, היועץ המקצועי של ועד הפעולה חוף הכרמל. "אנחנו מבקשים לשנות גישה: שהמדינה תיגש ליזם ותגיד לו מה היא רוצה ולא להפך - שהיזם יגיד מה הוא רוצה והמדינה תתכופף".
במקביל להחלטה החוזרת של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה לבחון את חלופת האסדה הימית ואת חלופת עכו, מינה משרד התשתיות את גידי לרמן כמתכנן בלתי תלוי לעריכת
למרות ההישגים במטה חוף הכרמל לא נחו. הם שכרו מומחים בינלאומים מדנמרק ומאנגליה, אחד מהם אף הגיע לישראל לשכנע את ועדת העורכים שבמציאות גאו-פוליטית סבוכה כמו שלנו יסכן מתקן יבשתי את חיי הציבור. מאז, מודים במטות המאבק האזוריים, חל שיפור בגישה. לרמן המליץ כי מתקן הקליטה יוקם ברובו על אסדה ימית (17 אלף דונם), אבל נוסף לו יוקם מתקן יבשתי משלים על פני 90 דונם. גם לאלטרנטיבה הזאת ועדי התושבים ביישובי החוף מתנגדים, והם לוחצים להסתפק במתקן קבלה יבשתי המשתרע על פני 10 - 20 דונם ומתחבר ישירות למערכת הובלת הגז הארצית.
"לא נעשו סקרי סיכונים. עד עכשיו הסתמכו הגורמים על הנחיות המשרד להגנת הסביבה, שאינו מתחשב בדבר בסיסי מאוד שנקרא תרחישים של פגיעה מכוונת", מוסיף מירז בזעם, "מתקני תשתית לאומית הם יעד לפגיעה כזו. הם פשוט עוצמים את העיניים". לרמן מצדו טוען לסבירות נמוכה מאוד פגיעה מכוונת.
אין ויכוח באשר לעובדה שהשימוש הגובר בגז יפחית משמעותית את זיהום האוויר. לרמן טוען כי גם מכלי האמוניה, בתי הזיקוק ותחנות הכוח הם "פצצות מתקתקות" נפיצות המסכנות את חיי הציבור. אבל המתקנים שמנה לרמן כבר קיימים, וכולם מכירים בטעות הקשה במיקומם הרגיש.
השאלה היא מדוע המדינה מתעקשת להמשיך להתנהל בשיטת ה"סמוך" ולפעול לטובת היזמים ולאו דווקא להבטחת שלום אזרחיה למרות הנורה האדומה שהדליק השבוע נציג משרד הביטחון. החלופות שימליץ עליהן לרמן צפויות להצית מחדש את המאבקים הסביבתיים הרדומים ברובם, ועל-פי ההערכות, עד סוף שנת 2012 צפויה ועדת העורכים לקבל החלטה סופית. על אף ההתגמשות בעמדות, כפי שזה נראה כרגע, ענני המלחמה מסרבים להתפזר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם