השואה של אירופה
מלחמת העולם השנייה הייתה מלחמה אידיאולוגית שהאנטישמיות במרכזה. 29 מיליון הלא יהודים שנהרגו בה, הם גם קורבנות האנטישמיות
אבל שמא רצו בעלי ההון במלחמה? יש היום גישה למרבית הארכיונים של החברות הגרמניות הגדולות של אותה תקופה, ואין סימן ללחץ כלשהו של חוגים אלה על ההנהגה הנאצית לפתוח במלחמה. הייצור התעשייתי הגרמני הגיע ב-1936 לרמתו שלפני המשבר הכלכלי הגדול, חוסר העבודה חוסל למעשה עד 1938, והיצוא הגרמני החל שוב לכבוש שווקים.
ואולי רצו במלחמה מפקדי הצבא? בספטמבר 1938 פרץ המשבר שיוביל להסכם מינכן ולביתורה של צ'כוסלובקיה, ובתחילתו נראה היה שיש סיכוי לעמידה משותפת של צרפת, בריטניה, ברה"מ וצ'כוסלובקיה. היו ביניהן הסכמים, גם צבאיים. ראשי הצבא הגרמני חששו ממלחמה בשתי חזיתות וממפלה. לכן הכינו פוטש נגד היטלר, והעומד בראשו היה הרמטכ"ל הגרמני. ברור שראשי הצבא לא רצו במלחמה, לא מפני התנגדות למלחמה בכלל, אלא מפני חשש ממפלה. מי אפוא רצה מלחמה, ומדוע?
התשובה היא היטלר ונאמניו, והדעה הכללית היא שהם רצו להשתלט על אירופה ולכבוש "מרחב מחיה" במזרח, בעיקר באוקראינה ובקווקז, כדי לספק לגרמניה חומרי גלם, מזון ומרחב להתיישבות גרמנית מאסיבית.
מדוע בעצם? הרי ניתן היה לקבל הכל על ידי מסחר עם ברה"מ, כפי שאכן היה, אחרי הסכם אי-ההתקפה המכונה הסכם "ריבנטרופ-מולוטוב" באוגוסט 1939. המסחר שהתנהל אז עם ברה"מ אפשר לקבל כל מה שהיה נחוץ לגרמניה - וגם כך לא היו מספיק גרמנים ליישב את השטחים העצומים.
כידוע, האידיאולוגיה הנאצית גרסה שהסכנה הגדולה לגרמניה היא הקשר היהודי הבינלאומי, ששותפים לו בעלי ההון היהודים במערב והבולשביקים היהודים השולטים בברה"מ. השאלה היא: האם זו הייתה תעמולה או שהדברים שיקפו גישה המכוונת למדיניות מעשית? באוקטובר 1936 התמנה הרמן גרינג, מספר שתיים בצמרת הנאצית, לאחראי לתוכנית ארבע השנים לחימושה של גרמניה, מתוך כוונה להכין את ארצו למלחמה.
בין התאריכים 22 עד 25 באוגוסט נכתב מזכר לגרינג שברור כי חובר על ידי היטלר. רובו של התזכיר עוסק בעניינים כלכליים - איך להשיג את כל האמצעים הנחוצים לניהול מלחמה.
בעמוד הראשון מוסבר הצורך ביציאה למלחמה תוך ארבע שנים. התזכיר היה סודי, לא תעמולתי. וכך כותב היטלר בשפתו העילגת: "מתחילת המהפכה הצרפתית נסחף העולם במהירות הולכת וגוברת אל עבר סכסוך חדש, שפתרונו הקיצוני נקרא בולשביזם, אלא שתוכנו ומטרתו אינם אלא סילוק אותן השכבות החברתיות שהעניקו לעולם את
ב-30.1.1939 נאם היטלר נאום ידוע מאוד ברייכסטאג, וכך אמר: "אם אנשי הפיננסים היהודים הבינלאומיים, באירופה ומחוצה לה, שוב יצליחו להטיל את העמים לתוך מלחמת עולם, אזי התוצאה לא תהיה הבולשביזציה של העולם, ובכך ניצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה".
משמעם של הדברים הוא שמטרת אנשי ההון היהודים השולטים במערב היא להשליט את הבולשביזם היהודי בעולם, ואת זאת הם עלולים לעשות על ידי מלחמת עולם, כפי שכבר עשו ("שוב. . .") במלחמת העולם הראשונה.
"מרחב המחיה" נמצא תחת שלטון סובייטי-בולשביסטי-יהודי, וכיבושו ממילא יביא למפלת היהדות הבינלאומית ולהגמוניה גרמנית באירופה ומעבר לה, תוך השמדת היהודים. על כך יש לנהל מלחמת חורמה.
זו לא הייתה הסיבה היחידה לפרוץ המלחמה, וגם שיקולים פרגמטיים נלקחו בלא ספק בחשבון. אולם דומה שהמוטיבציה הבסיסית לפרוץ המלחמה הייתה אידיאולוגיה שהאנטישמיות הייתה במרכזה.
המסקנה היא שמלחמת העולם השנייה הייתה בראש וראשונה מלחמה אידיאולוגית. השואה הונעה גם היא מאותה אידיאולוגיה. במלחמה נספו, באירופה בלבד, כ-35 מיליון בני אדם. מתוכם כ-5.7 מיליון יהודים שנספו בשואה. אם הניתוח דלעיל נכון, אזי 29 מיליון הלא יהודים נספו בגלל אנטישמיות. לטעמי, זהו אחד ההיבטים המרכזיים של יום השואה הבינלאומי.
הכותב הוא יועץ אקדמי למרכז "יד ושם"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם