באלוהים נבטח
מול הסקר הקובע כי 80 אחוז מהישראלים מאמינים באלוהים, ניצבת הבורות הדתית של מנהיגי ישראל, המהווה בעיה אסטרטגית בעולם מאמין
וואו, חושב לעצמו שוקן כמו המשכילים הכופרים של המאה הקודמת של האלף שעבר, איזה עם לא רציונלי אנחנו. ממש כפי שסיפר אותו דתי שהתראיין לכתבה: "כשהייתי ילד חובש כיפה בישראל של שנות ה-50, חשבתי שאני שייך לגזע אינדיאני נכחד".
בינתיים, החילונים הקנאים עצמם, דוגמת שוקן, שמוצאו הרוחני הוא בכופרים מיושנים דוגמת מרקס ("הדת היא אופיום להמונים"), ניטשה ("אלוהים מת") ופרויד ("הדת כסוג של נוירוזה"), הפכו לסוג של גזע רוחני הולך ונכחד - ואנחנו הולכים ומידמים לאומה האמריקאית, שכמעט כולה מאמינה באלוהים. אין גאד ווי טראסט. ומי שמאמין לא מפחד, גם אם לא בנוסח האורתודוקסי או החרדי המנוון.
שני משוררים גדולים מאוד במאה ה-20, ת"ס אליוט ונתן אלתרמן, לעגו לחילוניות האדוקה הזאת. אליוט, בהערות ל"ארץ הישימון" שלו, השירה הכי מפורסמת, הכי מפורשנת והכי משפיעה במאה ה-20, כתב עוד ב-1922 כי הניסיון ליצור תרבות בלי אלוהים "ייכשל, אך עלינו לגלות אורך רוח בצפותנו להתמוטטותו". ואכן, המרקסיזם האנטי-דתי התמוטט לחלוטין באירופה, כפי שניבא אליוט וכולנו יודעים.
נתן אלתרמן, לעומתו, מתאר בשירו "הקלריקל הקטן" באירוניה נפלאה ילד באחד מקיבוצי השומר הצעיר בשנות ה-40, שהתחיל פתאום לשאול שאלות על אלוהים, וההורים האנטידתיים לא ידעו את נפשם מרוב כעס וחשדו בסב הדתי שטפטף לו את הרעל הקלריקלי הזה, אלא שהסב הכחיש בדמעות, ואלתרמן ענה להם בשמו של אחד מחברי הקיבוץ כי כדי שילד לא ישאל שאלות על אלוהים: "יש לקום ולהסתיר מפניו/ קודם כל, אדמה ושמים. כל כוכב הוא לילד כמין פרובוקטור" וגו'.
הבעיה הגדולה של מנהיגי ישראל, מרבין עד ברק, מאולמרט עד לבני (נתניהו הוא סיפור אחר, גם אם מאוד לא מושלם מבחינה זו), בעולם הולך ומאמין, היא שאלוהים לא נמצא בפיהם בכלל, ותודעת התנ"ך - ספר אלוהים המוחלט שגם ישו וגם מוחמד מאמינים בו לחלוטין ואיתם מיליארדי מאמינים בכל העולם, גם אם לא במובן האורתודוקסי - לא מוליכה בכלל את התודעה המדינית שלהם.
וכך, במקום לעמוד מול כל העולם המוסלמי ולהקריא למשל בעצרת האומות המאוחדות את דברי מוחמד, המאמין לחלוטין שעם ישראל הוא העם הנבחר וארץ ישראל היא ארצו האלוהית ("בני ישראל, זכרו את החסדים שהענקתי
וכך, במקום להבין את ההתפתחות הפוליטית הכי משמעותית בדורנו, המהפכה האוונגליסטית בארה"ב ואהבת ישראל הנוצרית החדשה והעצומה (עם נציגיה הרפובליקנים הבולטים בנוסח מיט רומני, ניוט גינגריץ' וריק סנטורום) הניצבת מול התפתחויות אנטישמיות מדאיגות בנוסח רון פול והקמפוסים השמאלניים, ישראל הפוליטית ונטולת המחשבה הדתית בכלל לא מבינה בפני איזה סיכוי ואיזה סיכון היא עומדת וממשיכה לזמר את הזמירות הישנות על הסדרים בנוסח הישן והרע עם אבו מאזן, אותו זאב בעור כבש.
רק הנוצרים הציונים בארה"ב עוד מבינים את ייעודה הדתי הגדול, העולמי, של הציונות ושל הולדת ישראל מחדש. אצלנו כבר שכחו מזמן או לא הבינו מעולם.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם