הגיע הזמן לעשות בדק בית

הציבור הדתי-לאומי, שעל הנייר היה אמור להיות בראש המחנה, לא מתגייס בהמוניו למלחמה בחוק טל. למה זה קורה?

מוטי שקלאר | 5/2/2012 13:12 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
רבים מקרב הציבור הדתי-לאומי לא מתלהבים מכיכר הפראיירים ומהתנועות והיוזמות הקוראות לשוויון בנטל. אין זאת משום שאינם מזדהים עם עמדתם של המוחים, כי הרי גם הם מתנגדים באופן גורף למציאות ההזויה שבה ציבור רחב אינו משרת בצבא.

יותר מכך, רבים מהם מתנגדים אף לשירות בישיבות ההסדר, משום שגם אם מדובר בשירות קרבי שלאחר מכן ממשיך לשירות מילואים קשה ותובעני, העובדה ששירות זה נמשך שנה וחצי בלבד היא שמקוממת אותם. היעדר ההתלהבות מהמחאה נגד חוק טל נובע מהתחושה שמדובר בקמפיין מתמשך נגד החרדים, ובעיקר מחוסר הנחת מההכללה שמתבצעת כלפיהם עד כי נדמה לעתים שכל תחלואי החברה הישראלית מקורם בחרדים.

הציבור הדתי-לאומי היה אמור להיות בראש המחנה נגד חוק טל. בניו מאיישים באחוזים גבוהים ביותר את היחידות הקרביות והמובחרות. שיעור הקצינים הדתיים עולה לאין ערוך על אחוזם בכלל האוכלוסייה בישראל, ולמרות כל זאת ציבור זה לא נמצא בחזית המחאה.

התשובה לכך, מעבר לנאמר לעיל, טמונה בהתחסדות של חלקים מהחברה הישראלית: אם אכן השירות הצבאי כה חשוב ומשמעותי, ההיגיון אומר שליבת השירות נמצאת בשירות הקרבי - ואם כך, מדוע יש קשר של שתיקה סביב חוסר השוויון בתחום זה? היכן הצעקה על כך שרוב המשרתים ביחידות השדה באים משורות הפריפריה, העולים החדשים וחובשי הכיפות הסרוגות?
צריך להסיר את מסך הצביעות

זאת ועוד, כאשר האלוף אלעזר שטרן, ראש אכ"א דאז, העלה את אי-השוויון בחלוקת הנטל במלחמת לבנון השנייה והעז להצביע על המקום שממנו באים החיילים הקרביים, סקלו אותו בבליסטראות של מילים.

מדוע התקשורת נאלמת דום בכל הנוגע לפרופיל של משרתי המילואים? מדוע התקשורת שתקה כאשר נחשפה לנתון המצביע על שכיחותה הרבה של אסתמה בקרב צעירים בגוש דן, תופעה שאפשרה להם לשרת קרוב לביתם הנוח והחמים, וכאשר הוחלט לשנות את שיבוצם ולהעבירם לנגב - שכיחות המחלה ירדה פלאים?

כן, כמעט שכחתי את ההבנה הרבה וההנחות המפליגות הניתנות למוזיקאים, לספורטאים, לזמרים ולעוד קבוצות נבחרות הפטורות משירות צבאי משמעותי, שלמעט לבישת המדים לא עושות הרבה.

אם כן, הגיע הזמן לא להסתפק בהשתלחות בחרדים, אלא להביט

במראה ולהעז לקרוא לילד בשמו: ההפרטה שעוברת על החברה הישראלית ב-20 השנים האחרונות כרסמה בשדה הערכי והניחה בצד את הערבות ההדדית.

כאשר נאמר במקורות "לא תעמוד על דם רעך", לא התכוונו לבעלי כושר קרבי, שמשום מה מוצאים אותם משרתים קרוב לבית. הגיע הזמן לשאול איך זה שעד היום לא נעשה תחקיר עיתונאי אמיץ שיסיר את מסך הצביעות ויספר לעם ישראל מי משרת והיכן.

אם יימצא האומץ לבדוק את העניין, התחקיר ינפק לנו לא מעט הפתעות. אם אכן רוצים שוויון אמיתי בחלוקת הנטל, צריכים לדרוש מכולם, והדגש על כולם (בעלי הבריאות התקינה), לסחוב יחד את האלונקה. לכן חשוב להזהיר את התמימים שבינינו שהניסיון להכשיר ולתת לגיטימציה לשירות אזרחי רק יגביר את אי-הצדק ואת חוסר השוויון האמיתי.

הכותב הוא מנכ"ל רשות השידור לשעבר

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

צילום: .

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים