אשל באוויר: טבעי ורצוי
למרות שמינויו למפקד חיל האוויר מוצדק, על אמיר אשל לדאוג להעמיד בפני הדרג המדיני סטנדרט מקצועי גבוה במיוחד בנוגע לסוגיית איראן
נחושתן לתפקיד לפני כארבע שנים, נשאר אשל בצבא, בין השאר על סמך הבטחתו של הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי שיתמוך במינויו ליורשו של נחושתן.
להבטחה לא היה ערך מעשי, שכן היה ברור שאשכנזי כבר לא יהיה בתפקיד כשתיפול ההחלטה; אבל היה לה ערך סמלי, ששיחק ודאי תפקיד גם אצל בני גנץ. גם בתוך החיל מינויו של אשל התקבל כטבעי ורצוי, דבר חשוב במיוחד כשמדובר בקהילה סגורה ואינטימית כמו חיל האוויר.
אז מה היה לנו כאן? הסמטוחה הרגילה המלווה תהליכי מינוי בעידן הנוכחי, הפעם בארומה מיוחדת מכיוון לשכתו של ראש הממשלה. ספק גדול אם בנימין נתניהו, שהתייחס בשעתו למינוי הרמטכ"ל כבעיה של מישהו אחר, אכן התערב לטובת מזכירו הצבאי יוחנן לוקר; אבל הסביבה של נתניהו מייצרת כל כך הרבה רעש לבן, שכנראה היה קל לפרש אמירות אגב כניסיון להשפיע על הבחירה.
לכך נוספו עוד שני גורמים: נטייתו של שר הביטחון לסבך ולהסתבך, שהפעם באה לידי ביטוי באמירה מיותרת לוועדה לביקורת המדינה, שבה שרבב את מפקד חיל האוויר לרשימת התפקידים (בצד ראש אמ"ן והרמטכ"ל) שבהם צריכה להיות מעורבות יתר של הדרג המדיני; ופרשת הרפז, הממשיכה להרעיל את האווירה בצמרת.
גורמים חוץ-צבאיים עטו על הסיטואציה כדי לצייר מתיחות בין שר הביטחון לרמטכ"ל, במטרה להציג את ברק כמי שרודה בכל רמטכ"ל, ולא רק בגבי אשכנזי. התוצאה הסופית הייתה עוול גדול לאשל, ועוד יותר מכך ללוקר, איש ישר וקצין ראוי.
לפרוס את הסיכונים ביושר
לאשל יש יומן טיסה מלא. הוא עשה תפקידי פיקוד ומטה לאורך ולרוחב, ובעיקר - כך מציינים בחיל - שימש בתפקידים בכירים במחלקת המבצעים של החיל, המתכננת את הלחימה שלו. מאז 1982 חיל האוויר פועל כמעט אך ורק במבצעים כאלה, שבהם סדר הפעולה ומורכבותה ("שכבות" של כלי טיס, ממסוקים וכלי טיס בלתי מאוישים ועד מטוסי קרב, בנוכחות טילים מסוגים שונים) חשובים יותר מה"אייסיות" והתעוזה של פעם.
כזה היה מבצע "משקל סגולי" בראשית מלחמת לבנון השנייה, שבו הוכה מערך הטילים לטווח ארוך ובינוני של
חיזבאללה, וכן המבצעים ארוכי הטווח של החיל, שעל חלקם עוד יש לומר את המנטרה "על פי מקורות זרים".
ואיראן? אשל מלווה את התהליך הזה מכל צדדיו כבר מספר שנים. אני מניח שכמו כל מפקד אווירי אחר במקומו, הוא יפרוס את הסיכויים והסיכונים ביושר, אבל לא יגיד "אנחנו לא יודעים לעשות". מפקדים מבצעיים לא אומרים דברים כאלה. צריך רק לקוות שאשל, יחד עם הפיקוד הבכיר של הצבא בכלל, יציב את הסטנדרטים המקצועיים הראויים מול דרג מדיני, שהפך את העניין האיראני למשהו שמצוי על סף המיסטיקה.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם