דרוש קול שונה
בשלוש השנים האחרונות אנחנו עדים לקריאת תיגר על הערכים הבסיסיים של ישראל מצד השלטון. מול מתקפה זו זקוק השמאל לזהבה גלאון בראשות מרצ
בשלוש השנים האחרונות אנחנו עדים לקריאת תיגר חסרת תקדים על הערכים הבסיסיים של ישראל מצד השלטון עצמו: חוקים המגבילים את חופש הביטוי וההתארגנות, מתקפה בוטה על מערכת המשפט ועליית גורמים פונדמנטליסטיים המבקשים לשנות את צה"ל ואת המרחב הציבורי הישראלי, להדיר ממנו נשים ולהחדיר אידיאולוגיה דתית קיצונית.
סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית שתבטיח את קיומה של ישראל כבית לאומי יהודי ודמוקרטיה נראה רחוק מאי פעם, וההתנחלויות ופושעי הגבעות מנהלים את הקואליציה.
דווקא בשעה הקשה ביותר המאיימת לשנות את ישראל מן היסוד אף קול אינו עומד בפרץ: חברי הכנסת של קדימה שותפים לרוב יוזמות החקיקה האנטי-דמוקרטיות. שלי יחימוביץ' ומפלגת העבודה מתנכרים למורשת רבין ומתחנפים למתנחלים. אפילו האביר הלבן מאולפן שישי, יאיר לפיד, נשבע אמונים להמשך הכיבוש וההתנחלויות.
אכן, לא קל להיות חבר מרצ בעת הזאת. זוהי משימה לא פשוטה לעמוד מול הסחף המתלהם הלאומני והדתי עם ערכים דמוקרטיים של זכויות אדם ואזרח. אבל זה התפקיד הקשה והחשוב שמוטל על מרצ בעת הזאת, ורק זהבה גלאון יכולה להוביל תפקיד זה.
שולמית אלוני הקימה את מפלגת רצ אל מול הקונצנזוס החמים של ממשלת גולדה שזכתה ברוב הגדול ביותר בתולדות כנסות ישראל – 59 מנדטים - ושהעדיפה את שארם אל-שייח בלי שלום מאשר שלום בלי שארם.
ארבע שנים ולמעלה מאלפיים חללים לאחר מכן התנפץ הקונצנזוס המזוייף הזה לרסיסים. שולמית אלוני הקימה, יחד עם חבריה, את תנועת זכויות האזרח והשלום הישראלית, והייתה בין הגורמים שבישרו את שינוי המדיניות הישראלית וההכרה שהשלום וזכויות המיעוט הם הם האינטרס הישראלי האמיתי.
זיהויה של
למרצ ולחברי הכנסת הנוכחיים שלה יש רקורד מרשים בכל הנוגע לצדק חברתי. המהפכה החברתית הכרחית על מנת להחזיר את ישראל לשפיות, אך הדגל החברתי, שהפך להיות פופולרי לאחר מחאת האוהלים בקיץ האחרון, אינו מספיק אל מול האתגר חסר התקדים בו מצויה ישראל.
מרצ לא תהיה מפלגת שלטון בשנים הקרובות, ורוב רובו של הציבור לא יתמוך בה, אלא יתמוך בחבורת המתקרנפים המחרים מחזיקים אחרי האג'נדה הניאו-פשיסטית של ליברמן וחברי כנסת מהליכוד.
אולם, רק באמירה חדה וברורה, עם מנהיגות מלאת אנרגיה ודבקות בחתירה לדמוקרטיה כמו מנהיגותה של גלאון, ציבור גדול – גדול הרבה יותר משלושת המנדטים של מרצ בכנסת הנוכחית, יצביע לאלטרנטיבה האידיאולוגית היחידה לכוחות הרסניים אלה.
אגב ציונות – אין לי ספק שלו בנימין זאב הרצל, ליברל אמיתי, היה חי היום, הוא היה מצביע מרצ בראשות גלאון על מנת למנוע את האיום על חזונו של מדינת לאום יהודית ודמוקרטית מצד כוחות החושך שקמו עליו ואל מול המנהיגות הרופסת של קדימה, לפיד ויחימוביץ'.
הכותב היה יו"ר צעירי מרצ ומועמדה לכנסת ה-18
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם