מים חוזרים: מפעל ההשקיה של מקורות
מטחי גשם דרמטיים מהסוג שנרשם בשבועות האחרונים עלולים לגרום לעומס על מערכות השפד"ן ולהזרמת שפכים לים. מכון טיהור השפכים, שמשרת את כל גוש דן, הוא צעד בדרך להפסקת השאיבות מהכינרת ולעבר מים מותפלים
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
מפעל המים הזה עובר בשנים האחרונות תהליכים אבולוציוניים, והמשימה ההיסטורית, הבסיסית, של הזרמת מים מהכינרת אל שדות הנגב היבשים משתנה. בגלל ההיצע והדרישות המשתנות היא תתחלף בהדרגה בהעברת מים ממתקני ההתפלה הקמים לאורך החוף הישראלי באמצעות צנרת מובילה חדשה ומעודכנת.
כיוון שאת שדותינו לא יעלה על הדעת להשקות במי שתייה, שלא לדבר על מים מותפלים ויקרים, באנו השבוע לשפד"ן במערב ראשון לציון - מכון לטיהור שפכים שאיגוד ערים דן הקים לפני 25 שנה ומקורות מתחזקת - כדי לבחון את התהליך שמאפשר בסופו של דבר להשקות את שדותינו בביוב מושב ומצמצם את פוטנציאל זיהום מי התהום בגלל אי-טיפול וסילוק שפכים.
המכון מטפל בשפכים של ערי גוש דן המרכזיות תל-אביב-יפו, חולון, בת ים, ראשון לציון, רמת גן, גבעתיים, בני ברק ופתח תקווה, של היישוב הסמוך יהוד-מונוסון ושל תל השומר - ובסך הכל עבור כשני מיליון תושבים.
בשנת 2003 התפוצץ הצינור הראשי של השפד"ן בחלק היפואי שלו, והביוב הציף רחובות ובתים. ראשי איגוד ערים לביוב הזרימו את השפכים לים מבלי לקבל אישורים מתאימים לכך, והוצאו נגדם כתבי אישום. זכור לכולם הזעם הציבורי של תושבי
השפד"ן הוא המפעל הגדול והמתקדם בארץ ובמזרח התיכון לטיפול בשפכים, והוא מטפל בכ-140 מיליון מ"ק בשנה - יותר משליש מהשפכים המטופלים בישראל. הטיפול בשפכים והשימוש בהם להשקיה הם פתרון הכרחי לבעיה הכרונית של מחסור במים, והיעד של מקורות הוא להגדיל את היקף הקולחים המנוצלים להשקיה מ-80% ל-90%.
הטיפול בשפכים מורכב מ-4 תחנות: טיפול קדם שבו מסולקים חומרים גסים, מתבצע סינון גס ומורחקים חול ושומנים. בטיפול הראשוני מוקטן העומס האורגני על הטיפול הביולוגי (השניוני) שצורך אנרגיה משמעותית. בטיפול השניוני מתפרקים החומרים האורגניים בשפכים בסיוע חיידקים ומיקרואורגניזמים המעכלים את החומר האורגני בשפכים, וכל זאת תוך החדרת חמצן באמצעות מאווררים. מכאן עוברים השפכים לטיפול השלישי באגני חמצון ומטופלת גם הבוצה שמועברת בצורה מבוקרת להטמנה ימית או מעובדת כחומר דישון.
בשלב הרביעי כל מי הקולחין שמופקים במכון הטיהור (כ-130 מיליון קוב בשנה, 350 אלף ביממה) מועברים למקורות, וזו מחדירה אותם לקרקע חולית. החול משמש פילטר, ובמשך כשנה המים מחלחלים בסינון עדין דרך גרגירי החול ושוקעים בקרקע המוצקה; לבסוף הם הופכים למי שתייה מעולים הקרובים באיכותם למי שתייה ומאפשרים אפילו שתייה אקראית.
קולחי השפד"ן מוחדרים ל-6 שדות באזור יבנה, לשכבות התת-קרקעיות של אקוות החוף, וכאמור עוברים תהליכים פיזיקו-כימיים וביולוגיים שמשפרים את איכותם. אקוות החוף משמשת מקום אחסנה לכמויות הגדולות של המים המושבים, ואלה מוחזקים בטכניקה מיוחדת שאינה מאפשרת ערבוב בין מים מושבים לבין מי תהום לשתייה. בעת הצורך המים המושבים מועלים מ-150 קידוחים הפרוסים מסביב ל-6 השדות שמוחדרים אליהם השפכים המטופלים, ומוזרמים באמצעות מפעל הקו השלישי לנגב, שמספק 70% מכמות המים שצורכים יבולי שדות הנגב.
מעניין לדעת שמצבן הכלכלי של אוכלוסיות בערים ובשכונות שונות משפיע גם על האיכות והעומס האורגני של השפכים בצנרת העירונית, ואפילו על היות החלוקה בין מערכות הניקוז והשפכים תקינה או לא תקינה. כך למשל, העומס האורגני גדול יותר בירושלים, שנחשבת עיר ענייה וצריכת המים בה נמוכה יותר מזו בתל־אביב. גם מופעי גשם דרמטיים כמו שהיו בשבועות האחרונים עלולים לגרום לעומס על מערכות השפד"ן ולהזרמת שפכים לים, בעיקר בחורף, כשיש מיעוט מתרחצים.
נוסף על כך, בניית השכונות החדשות בערים מאופיינת בהפרדה ניקוזית, ואילו בשכונות הישנות ניקוז וביוב זורמים למקור אחד וגורמים לאובדן משאבי מים המיועדים לצרכים מקומיים שונים. הפרדה בין ניקוז ושפכים כרוכה בכסף ובמשאבים, אבל בסופו של דבר יש בה סדר עדיפויות חברתי. בלא מעט מערי ישראל חסרים גם מזה וגם מזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם