תעשו לנו ילד
כך הפך הרעיון האלטרואיסטי של פונדקאות לסטארט-אפ כלכלי שכולל סחר באיברים. מסע בין ביציות שמתחיל בישראל ומי יודע איך יגמר
זוג גברים הומוסקסואלים אמידים שחיים יחד, החליטו שהמתנה הכי משמחת ליום ההולדת של אחד מהם, שמלאו לו 62, הוא תינוק. הם צלצלו לסוכנות בינלאומית לפונדקאות, קיבלו מספרי טלפון של חברה בת בניו יורק ובדלהי. אחר כך שלחו זרע מעורבב של שניהם לארצות הברית לצורך הפרייתו בביצית "לבנה" "של בחורה אתלטית, בלונדינית, כחולת עיניים, גבוהה וכו".
הזרע והביצית הופרו בהפריה חוץ גופית בניו יורק, והעוברים הקפואים נשלחו בפדקס להודו, שם הושתל העובר ברחם של אישה הודית כפרית, והיא ילדה תינוק בריא שהועבר ברגע הלידה לידיה של מטפלת שנשלחה לקחת אותו.
ועכשיו, מרגע שדלת ביתם של זוג הגברים, או כל זוג אחר, נסגרה מאחוריהם, ותינוק בזרועותיהם )עד לרגע הרחצה, ההאכלה, החלפת החיתול שייעשו על ידי המטפלת(, בואו נעקוב בעזרת המצלמה אחר חלקי גופן של הנשים בדרך. הסטודנטית הגבוהה, האתלטית והבלונדינית שניגשה לשאיבת הביצית, לומדת משפטים בניו יורק, וכדי להשיג במהירות מימון ללימודים התובעניים שלה, החליטה למכור ביציות וניגשה למכרז הגנטי הקפדני שסקר את איברי גופה והעניק להם ציון.
משהתקבלה התחילה להזריק לעצמה סדרת זריקות שתפקידן לגרות את הזקיקים שבשחלות, ולגופה הוחדר הורמון שמקובל להזריק בעת שאיבת ביציות, שאינו מאושר על ידי מנהל הבריאות (FDA). התהליך עבר למזלה בשלום. היא לא שמעה על האחרות שבתהליך גירוי השחלות לצורך ביוץ סבלו מפרכוסים, לקו בשבץ ובסרטן ואפילו מתו.
הביצית ה"לבנה" והזרע של ההומואים מתל אביב הופרו במבחנה בניו יורק, ולזוג המזמין ניתנה האופציה להשמיד את העובר מהמין הלא רצוי להם (או לחלופין לשתול את העוברים ברחמיהן של שתי נשים שונות, ואחר כך, כשההריון ייקלט, להשמיד או להשאיר חלק). העובר הנבחר מוקפא ונשלח כאמור בפדקס לדלהי שבהודו. משדה התעופה נאספת המבחנה לבית החולים שצמוד
הנשים, שהן אמהות ורעיות, מתנתקות ממשפחותיהן ומגיעות לחוות הגידול, שאותה אתם יכולים לדמיין כמכלאה לפיטום אווזים. בגופה של כל אישה הודית פונדקאית הושתל זרע שהגיע מנקודות שונות בעולם: יפן, אמריקה, אנגליה, ישראל וכו. בחדרים על המיטות שוכבות צעירות בשלבים שונים של הריון. כל אחת מהן נמצאת בפיקוח רפואי אינטנסיבי ומקבלת הוראות מדויקות: מתי לקום מהמיטה, מתי לצעוד, מה לאכול ואילו תרופות לקחת - הכל למען הצלחת ההריון ולצורך ביצוע העסקה.
הלידה מתרחשת כשהן מטושטשות, והן לא רואות את התינוק שנלקח מיד. כעבור יומיים יקבל את התינוק זוג הגברים שחיים יחד בתל אביב. הם לא עשו כלום עד עכשיו חוץ מלהפיק זרע באוננות, לשבת ליד המחשב ולהקליד מספר כרטיס אשראי. עוד יומיים הם יהיו הורים לתינוק בן יומו. אין לאף אחד מושג איך תתפתח המתנה הזאת שהם הזמינו לעצמם בגיל 62 בלי לצאת מהבית.
בשנת 2011 הזמינו 250 זוגות ישראלים תינוק מפונדקאות בינלאומית. 44 אחוז מהם הומוסקסואלים, 12 אחוז גברים בודדים, 4 אחוזים נשים בודדות, 40 אחוז זוגות נשואים.
"אישה יהודייה שאיננה מביאה לעולם לפחות ארבעה ילדים מועלת בשליחות היהודית,? אמר דוד בן גוריון. מתברר כי באופן יחסי הביקוש בישראל לתינוקות ומימון טיפולי הפריה הוא הגבוה בעולם כולו, וכך גם הדרישה לפונדקאות מנשים ישראליות שהתרחבה - בעבר ניתן היתר רק לחד הוריות, וכעת הוא ניתן גם לנשואות. מעצם הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, מקבלת מצוות "פרו ורבו" משנה תוקף, וההורות נתפסת כציווי מוסרי ודתי.
"אישה שאין לה ילדים", כותבת ד"ר אורנה דונת, בספרה המרתק "ממני והלאה" שעוסק בזכות לאי-הורות, "משולה למתה, נתפסת כסובלת, נכה או פגומה. כי פוריות בישראל היא גם מטרה לאומית וגם אקט פוליטי, ואישה שלא משתפת פעולה, נחשבת או חולה בנפשה או בוגדת במדינה. מכאן שגם אישה שלא יכולה ללדת ונכנעת ללחץ של פונדקאות היא אישה שנכנסת אולי בעל כורחה, בתהליך מאסיבי של הבניה תרבותית, להיות אמא, כי אחרת החברה הישראלית לא תכיר בזהות שלה כאדם בריא בנפשו".
עלות הבאת ילד לעולם באמצעות פונדקאות בארץ היא 250 אלף שקל )הפונדקאית מקבלת 120 אלף שקל(. בשנתיים האחרונות, בשל ביקוש גבוה וכניסת האלפיון למשחק, הוכפל סכום העסקאות. בהודו העלות היא 170 אלף שקל, בארצות הברית - עד 600 אלף שקל. רק 40 אחוז מתהליכי הפונדקאות בארץ מסתיימים בלידה.
"לאן נעלמו 60 אחוז מהפונדקאיות", שואלת אתי סממה, עד לאחרונה נציבת הקבילות לחוק ביטוח בריאות ממלכתי שחקרה את הנושא כחלק מעבודת דוקטורט. "מי יודע מה קרה להן פיזית? נפשית? שהרי מדובר על נוסחה של אישה חלשה כלכלית מול זוג מבוסס, על נשים שמוכנות לוותר על תינוק תמורת כסף". חוק הפונדקאות שנוסח כדי לעזור לזוגות ללדת ילדים הפך ממעשה וולונטרי שבבסיסו רצון טוב לסטארט-אפ מפלצתי וכלכלי של סחר איברים עולמי. חברת הכנסת שדנה בהצעת החוק בעבר ועמדה על הסוגיות שנועדו להבטיח את זכויות תורמת הביציות היא זהבה גלאון ממרצ.
החוק בישראל מאפשר פונדקאות רק מתרומת ביצית ולא מתרומת זרע. כך הגבר מגיע לפונדקאות כשאת הזרע שלו משרתות שלוש נשים. המיועדת היא אשתו, השנייה היא תורמת הביצית, והשלישית היא הפונדקאית. מדובר בסיטואציה פסיכולוגית טעונה, שמזמינה סיבוכים נפשיים שיכולים לפרנס סדרות של טרגדיות הוליוודיות, ולכן, אומרת בחוכמה רבה אתי סממה, כדאי להסתכל על פונדקאות כמו על מערכת יחסים שבמסגרתה מקיימים פגישה ופרידה, ואז מתייחסים אל הפונדקאית כאל אדם ולא כאל רחם או ביצית.
המשפטנית הפמיניסטית נופר ליפקין מפרויקט "נשים וטכנולוגיה? במרכז הפמיניסטי "אישה לאישה? בחיפה, מביאה לדיון שלנו פסק דין חדש של בית הדין הארצי לעבודה על חוסר המוסריות של סחר באיברים. פסק הדין שניתן מפי הנשיאה נילי ארד ניתח את חוסר המוסריות המובנה ב"סחר איברים" ואת הקושי לשאת "הסכמה" הניתנת מתוך "רצון חופשי" המבוסס על עוני ומחסור. הקביעות בפסק הדין רלוונטיות גם במקרה של פונדקאות ותרומת ביציות שבו סוחרים באיברים של נשים עניות. במקביל מגישה בימים אלה חדוה אייל, שעומדת בראש הפרויקט "נשים וטכנולוגיה", נייר עמדה של קואליציית ארגוני נשים שנאבקים בתופעה של סחר ישראלי בפריון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם