אל תתפטרו!
דוח המבקר לגבי אסון הכרמל יוביל במקרה הטוב לעריפת ראשים, אך לא לשינוי. יעשו שטייניץ וישי חסד אם לא יתפטרו כי השיטה קלוקלת
בדיעבד, מחקרים מאוחרים מוכיחים שהוא היה זה שהתריע. אבל הוא שילם בראשו. ומה יצא מוועדת אור? פרופ' שלמה בן עמי, מהפוליטיקאים המובחרים של ישראל, גורש עם קלון מהזירה. זה לא שהוא באמת היה אשם במשהו. זה לא שהוא הצית את המהומות של ערביי ישראל. זה לא שהוא נושא באחריות לאפליה שהייתה בעבר. להפך. הוא היה בממשלה שעשתה יותר מכל ממשלה אחרת בתחום הזה. שנות ה-90, אפילו לפי ערביי ישראל, היו השנים הטובות ביותר ביחסים בין יהודים לערבים.
מסקנות אופרטיביות? הצחקנו אותם. הן לא מעניינות אף אחד. אנחנו הרי בעניין עריפת ראשים.
מבקר המדינה, ולא בגלל אישיותו המיוחדת של מיכה לינדנשטראוס, נכנס בדיוק לאותה מלכודת. הרי לאיש - במשרדי הממשלה, בתקשורת, בציבור - אין עניין מיוחד בהפקת לקחים לצורך תיקון ושינוי.
כולנו בהמתנה קולקטיבית לדבר אחד בלבד: ראשו של מי ייערף. אנחנו מחכים להצגה הגדולה. להתגוששות המכרעת. כרגע המועמדים המובילים בזירה הם שני השרים יובל שטייניץ ואלי ישי. שאר מאות העמודים בדוח מעניינים אותנו, סליחה שאני נוקט לשון רבים, כקליפת השום.
השיטה האדברסרית, שחדרה גם למוסד הביקורת, ראויה להליכים שיפוטיים. בין שני צדדים יריבים, צריך למצוא מי צודק. כך בהליך אזרחי וכך בפלילי. אין שם הליך של תיקון. יש הליך של סנקציה, פיצוי או ענישה. זה ההליך שהשתלט על כל מוסד שבראשותו שופט - ממוסד המבקר ועד ועדות החקירה.
מדוע שלא ימונה פרופסור לחקר ביצועים? הרי אם המטרה היא שינוי ותיקון, אז צריך מומחה לתיקונים. אם המטרה היא עריפת ראשים, אז יש צורך בשופט. זה מה שהוא יודע לעשות. ואם יש שופט במערכה הראשונה, הקהל רוצה דם במערכה השלישית. התמכרנו. כך שצריך לשנות את השיטה. כשמישהו חולה, אנחנו זקוקים לרופא. לא
בעניין השריפה בכרמל, אין שום צורך בשופט או בתליין. העובדות הרי ידועות. לא על השריפה מקוננים כולנו. 44 שוטרים, רובם משירות בתי הסוהר, שילמו בחייהם על מחדל מקומי.
אין למחדל הזה שום קשר לכמות הכבאיות, לתקציבים או למטוסים שלא היו. כלום. מי שפשפש בסיפור הנורא משער גם מי היה אחראי לטעות הנקודתית. בשוגג כמובן. אבל אסור לדבר על זה. לא נעים. הוא אינו בין החיים. כך שיש צורך בעוד קורבנות אדם. הרי השיטה חייבת לספק דם. וכך אנחנו מתמכרים לשטף מושגים שאין להם שום קשר לאסון: אחריות מיוחדת, אחריות אישית, אחריות מיניסטריאלית. אחריות שאין בה תיקון.
ההתמכרות לשיטה האדברסרית, של מבקר או ועדות חקירה, הופכת לאסון לאומי. משום שבשיטה הזאת, כל צד מגיע עם סוללה של עורכי דין כדי להוכיח דבר אחד: כולם אשמים, אבל לא אני. כך לא בונים אחריות. כך בונים התנערות. אפשר גם אחרת. ועדות חקירה או הליך ביקורת שבהם המטרה היא שינוי.
בהליך כזה מגיע כל צד כדי לומר: טעיתי, טעינו. זו הייתה תרומתי למחדל, ככל שהיה מחדל. לקיחת אחריות, בניגוד למיתוס המקובל, איננה עריפה. להפך. פירושה להמשיך באחריות תוך כדי הפקת לקחים. כאשר הצדדים יודעים שאין איום של עריפה וההליך איננו אדברסרי, הנכונות להודות בטעויות עולה פלאים. גם הסיכוי לשיפור ולשינוי ולתיקון עולה פלאים. ובאיזו שיטה בחרנו בממלכת החלם שלנו? בשיטת הגיליוטינה. עריפה ולא תיקון.
קבלת החלטות איננה עניין לביקורת משפטית, אלא אם כן מדובר בשחיתות. קבלת החלטות, שבהכרח כוללת שיקול דעת שמוביל גם לטעויות, מחייבת ביקורת באמצעות מנגנון לשיפור ביצועים. שטייניץ וישי אולי טעו. אולי. אבל הם לא חטאו ולא פשעו. התגובה האוטומטית שלהם היא: אנחנו נפלאים ומושלמים. היה צריך לומר שזו תגובה מטופשת. אלא שהם צודקים. השיטה האדברסרית אינה מותירה להם את האופציה של הודאה בטעות לצורך תיקון. איזה שינוי מרענן זה יהיה אם פקידים ונבחרים יאמרו: טעינו. בואו נבדוק את דרכי התיקון, במקום השיטה הנוכחית וההרסנית.
ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של מנהיגים שטעו. ג'ון קנדי הדגול נכנס להרפתקה המיותרת של מפרץ החזירים, והתוצאה הייתה הרת אסון. כלי הנשק לא היו מתאימים. הטקטיקות היו שגויות. החיילים לא היו מוכנים.
אסון. קמה ועדה, אבל הדבר האחרון שעניין את הוועדה היה לערוף את ראשו של הנשיא, שאכן נשא באחריות. זה היה חלק מהשנה הראשונה, רצופת הכישלונות, של קנדי האגדי. והנה, אותו קנדי נכנס להרפתקה נוספת: משבר הטילים בקובה. הפעם הוא ניהל את המשבר בהצלחה הרבה יותר גדולה.
גם הביוגרפיות על ווינסטון צ'רצ'יל מלאות בכישלונות ובמחדלים שהחלו עוד לפני שנכנס לרחוב דאונינג 10 ונמשכו גם כשהיה שם. משום שמנהיגים דגולים אינם מנהיגים מושלמים. למזלם, לא היה להם את לינדנשטראוס על הראש, ולא את תרבות הרדיפה.
משום שמדיניות, וזה כולל שיקול דעת מוטעה, היא עניין של מדינאים ודיון ציבורי ואקדמי. לא של מבקרים ולא של שופטים. על מחדלי מדיניות מצביעים הבוחרים. לא משפטנים. מחדלים אחרים נבדקים על ידי ועדות לחקר ביצועים ומהנדסי איכות. רק לא על ידי משפטנים, שדבר אחד הם אינם מסוגלים לעשות: לתקן.
כך שחסד יעשו עמנו שטייניץ וישי אם לא יתפטרו. משום שאת השיטה הקלוקלת צריך לעצור; משום שהשיטה הקלוקלת לא הובילה עד היום לשום תיקון ולשום שינוי; משום שאם אנו חפצים בשירותי כבאות טובים יותר ומוכנים יותר, ואם אנו רוצים שירות ציבורי איכותי יותר, ואם אנו רוצים ביקורת בונה - אז כדאי להעביר את העבודה למי שזה תחום המומחיות שלו.
בעוד חודשים בודדים אמור לינדנשטראוס, כבודו במקומו, לפרוש מלשכת המבקר. זו הזדמנות פז לשנות את השיטה. לא כדי להציל את שטייניץ או את ישי; כדי להציל את עצמנו מהנזקים הקשים מנשוא של השיטה. ולא יזיק לנו אם תוקם ועדה רצינית שתמליץ על שיטה חדשה בתחום ועדות החקירה וביקורת המדינה. ובשני תנאים: ראשית, זו תהיה ועדה ראשונה, סוף כל סוף, שבסופה לא תהיה עריפת ראשים. ושנית, זו תהיה ועדה ללא משפטנים. לו יהי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם