התיקון של אילנה
תחשבו איזה מסר אמיץ תשלח דיין לעולם העיתונות אם תודיע לסרן ר' כי היא מפרסמת תיקון, שהרי כולנו בני אדם וכולנו טועים
בין אם היא רוצה ובין אם לא, אילנה דיין מיצבה את עצמה לאורך השנים כאייקון בתחום העיתונות. היא סוג של עיתונאיתעל, וככזו - עבודתה נושאת בכל מיני השלכות. אחת מהן, לדוגמה, היא הרצון של עיתונאים אחרים לחפוץ ביקרה.
אם היא האייקון של התחום שבו הם עוסקים, יש להם דחף למצוא חן, להיות בצד שלה. השלכה אחרת קשורה לצרות העין. אילנה דיין היא כנראה העיתונאית המצליחה ביותר בישראל, ואתם יודעים מה אומרים על ישראלים - קצת קשה להם לפרגן.
כך שעל רקע הכיסוי העיתונאי המאסיבי הזה, קשה היה להימנע מלתהות מהי האמת. האם המניע האמיתי של אלה שהיללו ושיבחו את פסק הדין היה המוסר והצורך לראות את התמונה כולה, גם כשהיא מורכבת? אולי. אבל יש להניח שלפחות חלקם חגגו כי רצו להגן בעתיד גם על עצמם אם יטעו, ושחלקם סתם רצו ללקק לה, כי מי יודע - אולי יום אחד היא תחזיר להם טובה.
בדיוק את אותו הדבר אפשר לשאול גם על אלה שביקרו אותה - האם הם עשו את זה מתוך כמיהה לצדק או שמא מתוך כעס או קנאה? הרי תמיד כיף לנצל הזדמנות להכניס לקולגה שמצליחה יותר ממך.
עולם התקשורת הוא רווי אינטרסים לא פחות מהעולם העסקי או הפוליטי. גם כאן, הרצון להיראות "נקי" או "חף מאגו" הוא נחמד, אבל לא בהכרח אמיתי. אני מניחה שאילנה דיין יודעת את זה, ולכן הדבר הנכון ביותר מבחינתה הוא לא לשעות לקריאות עמיתיה השונים, אלא ללכת דווקא עם היושר הפנימי שלה.
בסופו של דבר, גם אם פעלו בתום לב וגם אם לא הייתה להן כל דרך לדעת זאת בשעת הפרסום, "עובדה" ו"טלעד" פגעו בסרן ר' - ונתנו ליחידה הצבאית שלו מכה שלא באמת הגיעה לה. אז מהי המחויבות של העיתונות כשהיא מכירה בכך שעשתה טעות, גם אם מדובר בטעות לגיטימית?
תארו לעצמכם, למשל, לכמה אהדה והערכה הייתה דיין זוכה לו הייתה אומרת עכשיו לסרן ר': "מספיק עם הקרב הזה, בוא נעצור כאן. עזוב את הבקשה לדיון נוסף בעליון. אני, מתוך המחויבות הבלתי נגמרת שלי לאמת, וגם מתוך הרצון שלי לתקן את העולם הקלוקל שבו אנחנו חיים, כי הרי זוהי המהות של עבודתי, אפרסם תיקון. כולנו בני אדם וכולנו טועים, גם
מובן שעורכי הדין יגידו לדיין שהיא מטורפת אם תעשה זאת, כי תחשוף את עצמה לאפשרות שבכל זאת תפסיד בקרב המשפטי שבו ניצחה. אבל בעיניי, מבחינתה צעד כזה טומן בחובו רק רווח נקי. למה? כי דווקא מי שמוביל תחום מסוים, צריך להסתכן כדי לסלול דרך חדשה וטובה יותר.
לו הייתי סרן ר', מה שהיה מוביל אותי הוא טיהור שמי, ולכן הייתי הולכת על דיל כזה בשמחה. ולו הייתי אילנה דיין, הייתי חושבת שזוהי ההזדמנות האמיתית להטביע חותם על דרך ערכית יותר בעיתונות הישראלית. לבקש סליחה כשטעית - לא מפני שמישהו מכריח אותך, אלא מפני שזה חלק בלתי נפרד מהמרוץ אחר האמת - זו מקצועיות אמיתית.
תחשבו איזה מסר אמיץ תשלח אילנה דיין לעולם העיתונות אם תעשה את זה מרצונה החופשי - פשוט כי אין כמו רוך ואנושיות כשהם באים ממקום של כוח. שלא לדבר על כך שזה פשוט הדבר הנכון לעשות.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם