מורשת גולדשטיין
חברון אינה מקום לסיורי תלמידים, מכיוון שעיר המקדשת רוצח המונים באמצע תפילה לא ראויה להפוך לסמל ולמודל חינוכי
במציאות ישראלית אלטרנטיבית, חברון היא מקום מרתק וראוי בסיורים כחלק מהזיכרון הלאומי. הבעיה היא שחברון הפכה מאז ימי פוסט-מלחמת ששת הימים ועד היום למקום שקדושתו ומורשתו הוכתמו. מן הרגע שהחלה ההתיישבות היהודית בחברון היא נצבעה בצבעיו של מאיר כהנא, של עמדת הטרנספר ושל התפיסה שיש לגרש את הערבים משטחי ארץ ישראל השלמה - או להפוך אותם, לשיטתו של כהנא, לעם של עבדים.
אוהדי כהנא התרכזו בחברון, בלב העיר הערבית, ולא רק בקריית ארבע, ובתהליך הדרגתי רוקנו את השוק, לבה של העיר, מסוחריו ומיושביו. אין כל אפשרות להפריד בין המורשת העתיקה של חברון ומערת המכפלה בפרט, לבין הטבח שביצע ברוך גולדשטיין.
גולדשטיין לא היה "עשב שוטה", ממש כפי שיגאל עמיר איננו "עשב שוטה". הוא צמח מתוך האווירה הקנאית שאפיינה את חברון ואת עברה. גולדשטיין לא הוקע על ידי תושבי חברון וקריית ארבע, אלא הוקמה לו מצבה מפוארת. כשראיינתי בעבודתי בעיתון "הארץ" את נעמי פרנקל ז"ל שעברה לגור בקריית ארבע ושאלתי אותה על גולדשטיין, היא ענתה לי: "הוא היה רופא מצוין".
יהודי" איננו מי שמחובר יותר לחברון או למערת המכפלה
מי ששולח נערים לסיור בחברון אינו מתכוון להציג בפניהם את מכתימי המורשת, אלא להפוך אותה לסמל סטרילי המציג תמונה סטרילית של עבר יהודי עתיק החובר להווה יהודי המנותק מסביבתו העכשווית, הערבית. זה איננו מהלך חינוכי. זהו מהלך אנטי-חינוכי, כי חינוך למורשת אינו רק חיבור אל העבר. הוא טעון בשאלות מוסריות.
לאחרונה חזר והתפרסם הסקר הבוחן את היחס לדת ולאמונה של תושבי ישראל. השאלה על קיומו של אלוהים עוררה את העניין המרכזי. לטעמי, היא אינה מעניינת כל כך, כי "אלוהים" היא מילת מטרייה שתחתיה חוסות פרשנויות רבות.
השאלות החשובות יותר בעיניי עוסקות בקשר בין ההלכה לחוק המדינה ובהגדרה העצמית: "יהודי" מול "ישראלי".
לא נשאלתי בעניין זה על ידי הסוקרים, אבל לא הייתי מוכן בשום פנים להכריע בין "יהודי" לבין "ישראלי".
עבורי "יהודי" איננו מי שמחובר יותר מאחרים לחברון או למערת המכפלה. התפיסה היהודית שלי היא שביהדות מצויים גרעיני המוסר האוניברסלי, והיהדות היא אחד ממבשריו - גם בעשרת הדיברות המופיעות בפרשת השבוע הזה ממש.
במבחן המוסר היהודי, חברון היא כישלון, ומורשת חברון היא כתם ולא נכס. עיר המקדשת רוצח המונים בעת תפילה אינה ראויה להפוך לסמל במורשת היהודית. עיר שבה הדמות הרוחנית המובילה היא גזען שהמדינה היהודית הקיאה מתוכה, אינה יכולה להפוך מודל חינוכי. כדי להיות כזו עליה להיטהר, כי מלא עוונה.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם