יאיר שטרן: "בהגדרה,
אבא היה טרוריסט"
בנו של מייסד ארגון לח"י לא מפסיק ללמוד על חיי אביו שנרצח לפני 70 שנה. "פעלו לגירוש הבריטים, ולא ירו ללא הבחנה בנשים וילדים"

יאיר שטרן, בשבוע הבא תתקיים האזכרה השנתית בנחלת יצחק. חוץ ממך ומבני "המשפחה הלוחמת", האם השם "יאיר" עוד אומר משהו לציבור בארץ ולדור הצעיר?
"בוודאי. זה מדהים, אבל יש ציבורים גדולים שזוכרים אותו. אני מופתע בכל פעם מחדש לגלות מדי שנה קהל של מאות שמגיע לאזכרה בנחלת יצחק. יש שם בני נוער, חיילים, תלמידי בתי ספר".
נולדת חמישה חודשים לאחר הרצח. מתי נודע לך לראשונה על גורלו של "יאיר" ?
"לא אשכח את הרגע הזה כל חיי. זה קרה בדיוק בכ"ט בנובמבר 1947, כשהתבשרנו ברדיו על אישור תוכנית החלוקה באו"ם ועל הקמת מדינה עברית. גרנו אז ברמת השרון. הייתי בן חמש וחצי. אנשים יצאו לרחובות לרקוד ולשמוח. שאלתי את אמי, סבי וסבתי למה אנשים רוקדים בחוץ. הם הסבירו לי שיש לנו עכשיו מדינה. לשם כך נלחמנו נגד האנגלים ולשם כך אבא נהרג. זו הייתה הפעם הראשונה שבה שמעתי שהוא מת. עד אז אמרו לי שהוא בחו"ל ושהוא עוד יחזור. חיכיתי לו וחיכיתי ורק אז, בכ"ט בנובמבר, קלטתי שהוא לעולם לא ישוב, שזה סופי, שאין לי אבא".
באיזה שלב הבנת שאבא לא היה רק גיבור נערץ, אלא גם מנהיג מחתרת נרדף, בודד, מסתתר בתוך ארון?
"את זה למדתי בבית. מהרגע שנודע לי שהוא נרצח, הייתי צמא לשמוע עליו. אמי, דודי, סבי וסבתי התחילו לספר לי לאט-לאט. הם נתנו לי את כל האמת על אבא במנות קטנות, ומאז לא הפסקתי לגלות סקרנות, לחפש עוד ועוד על אבא. ביום ראשון הקרוב יוקרן בערץ 1 סרט על אבי, שאני במרכזו, עובר בתחנות חייו השונות בפולין ובאיטליה.
הוא החל בה את לימודי הדוקטורט, עד היום שבו החליט
אמרת פעם שהשם "יישוב" או "יישוב מאורגן" מעורר בך צמרמורת, משום שהיישוב גזל ממך ומאמך את אביך. אתה עדיין חש כך גם היום?
"האמת שכן. צירוף המילים'יישוב מאורגן' הוא משהו שאני לא מסוגל לשמוע. זה גורם לי אי-נוחות לא רק בהקשר של אבי, אלא גם בהקשר של כל לוחמי אצ"ל ולח"י שנרדפו על ידי מה שכונה בתקופת המנדט'היישוב המאורגן', וחלקם אף הוסגרו לבריטים. רק אחר כך לאותם האנשים נפל האסימון והם הבינו את חשיבות המלחמה בבריטים".
איפה היית ממקם את אביך על המפה הפוליטית היום?
"לא הייתי ממקם אותו כלל, שכן לדעתי לו נשאר בחיים, לא היה מתעסק בכלל בפוליטיקה אלא פונה לאקדמיה. הוא היה נשיא אוניברסיטה או ראש מחלקה למדעי הרוח".

אחרי ההוצאה להורג, לוחמי לח"י ניסו להתנקש בחייו של ג'פרי מורטון, קצין הבולשת הבריטי שירה למוות באביך. אתה מצטער שלא הצליחו?
"אני מצטער מאוד שלא הצליחו. לימים מורטון נמלט לטרינידד, ולצערי הוא מת שם בשיבה טובה. בצעירותי חשבתי לנסוע לאנגליה ולהרוג אותו. כשהתבגרתי זה עבר לי. הבנתי שגם אם אהרוג אותו ואשב בכלא כל חיי, זה לא יחזיר לי את אבי".
לח"י עסק גם בהתנקשויות אישיות - הלורד מוין, פולקה ברנדוט. איך אתה מתמודד עם הטענה שלח"י היה בעצם ארגון טרור ואיך אתה מבדיל בינו לבין ארגוני טרור פלסטיניים?
"זה נכון. לח"י היה ארגון טרור".
ארגון טרור?
"בוודאי. לח"י ביצע פעולות טרור. מדובר בארגון קטן עם לוחמים מעטים וכלי נשק דלים. הטרור היה הדרך הכי אפקטיבית שלהם להילחם. לפחות בחלק מהתקופה הם ניהלו טרור".
אז כשאומרים לך שאביך היה טרוריסט, אתה נעלב?
"אני לא נעלב. בהגדרה אבא היה טרוריסט. הוא היה לוחם חירות שהשתמש באמצעי טרור, אבל זה לא היה טרור לשם טרור אלא כדי להשיג מטרה: גירוש הבריטים מהארץ. בניגוד לארגוני טרור כמו פת"ח וחמאס, לח"י לא ניהל מלחמה של ירי ללא הבחנה בנשים ובילדים. לוחמי הארגון דווקא השתדלו לא לפגוע באזרחים חפים מפשע, למעט מקרים שבהם עוברי אורח נפגעו. נשים וילדים לא היו מטרות".
פיתחת במרוצת השנים אהדה ללוחמי חופש אחרים בעולם?
"לא במיוחד. אבל תמיד תמכתי במי שלחם נגד הבריטים, למשל האירים. כשהם הפסיקו, חשבתי שחבל שהסקוטים לא ממשיכים".
מה היית רוצה שיזכרו מאביך בעוד 100 שנה?
"שהוא נלחם ונפל למען חירות ישראל ".
