הגבולות השתנו
בעשרים השנים שחלפו, בעיקר מאז 11 בספטמבר 2001, הטרור והמלחמה בו הפכו לעניין גלובלי
ב-1992 לקח לחיזבאללה חודש בדיוק לנקום את חיסולו של עבאס מוסאווי, המזכ"ל שקדם לחסן נסראללה. הפיגוע היה גדול, ראוותני ועתיר נפגעים: בניין שגרירות ישראל בבואנוס איירס קרס ממטען שהוסתר במכונית תופת נהוגה בידי מתאבד, ו-29 ישראלים וארגנטינאים נהרגו. שנתיים אחר כך נהרגו 85 אנשים בפיגוע דומה בבנין הקהילה היהודית בארגנטינה.
מה השתנה מאז ועד אתמול, ארבע שנים למותו של עימאד מורנייה בהתנקשות בדמשק? בעיקר גבולות הסכסוך. בעשרים השנים שחלפו, ובעיקר מאז 11 בספטמבר 2001, הטרור והמלחמה בו הפכו לעניין גלובלי. זרועות מודיעין שפעם שמרו על שלהן בקנאות משתפות פעולה, יכולות שפעם היו נחלתם של מעטים, נפתחות היום לעיניים זרות. אינטרסים ארגוניים ומדינתיים מכופפים ראש בפני ההבנה שבעולם הזה אף אחד לא מגן לבד על עצמו.
חיזבאללה מנסה כבר ארבע שנים להרים פיגוע גדול, שינקום את מותו
של מורנייה. עד כמה שאנחנו יודעים, הוא טרם הצליח מפני שזרועות מודיעין מכל העולם משתפות פעולה, כפי שהיה כנראה גם בסיכול הפיגוע בתאילנד לפני כמה שבועות. הפיגועים אתמול נראים על פניהם כתוצר של התארגנות מקומית, כזו שאפשר כנראה להרים מתחת לרדאר, אבל יכולותיה מוגבלות. ברור שזה לא הסוף, לא עבורם ולא עבורנו.
הגבולות החדשים ניכרים גם בריסונים שלוקחים רוב הצדדים על עצמם. חיזבאללה עומד בפני מציאות עדינה מאוד בלבנון, החלשה משמעותית של הידיד מדמשק, לחץ בינלאומי עצום על הפטרון מאיראן. נסראללה כבר פלט פעם, בקיץ 2006, כדור שהצית תבערה גדולה בהרבה ממה שתכנן. בימים האלה, שבהם איראן נתונה תחת מתקפה רבתי דיפלומטית ומתכוננת לתקיפה פיזית, סביר להניח שהרסן על חיזבאללה הדוק במיוחד. איראן יכולה להתכחש לפיגועים אתמול, וספק אם תיענש עליהם. תוצאות אחרות היו מקשות עליה את המלאכה הזו.
גם ישראל אינה יכולה לשבור את הכלים. על השולחן מונחים דברים גדולים בהרבה, וגם לנו יש צדדים שלישיים שבהם צריך להתחשב. ההגנה העצמית, מפני טרור כמו גם מפני איומים אחרים, כבר אינה עניין שבין משטר לבין עצמו. המלחמה המודיעינית, יחד עם כוחות אחרים מרחבי העולם, הניבה עד עכשיו בעיקר הצלחות. זה לא אומר שלמי מהצדדים מותר לשבור את הכלים.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם