בוקי סריקי
בעידן 'האח הגדול' הכל חייב להיות תוסס ומרגש. לכן דרכם של חברי הכנסת היא באמצעות הצעות חוק קולניות מופרכות וקיקיוניות
דומה שבהתאמה למחקר הקובע כי הכנסת היא שיאנית העולם בהצעות חוק פרטיות, הרי שחברי הכנסת לקחו את ווילי קשישא ברצינות רבה מדי ונטלו על עצמם לשחק ביותר מדי תפקידים. מצד אחד, על פי המחקר הם חרוצים ועמלנים כנמלה. ומצד שני, על פי דעת הקהל הם עצלנים, ריקנים ומסואבים כחרגול.
וכעת להסבר. על פי המחקר, בעשור האחרון בלבד הוגשו 12,725 הצעות פרטיות, רובן התפוגגו והתנדפו. כיוון שכך, יש יסוד להניח שמטרת רבות מהצעות החוק הפרטיות אינה להתקיים בעולם המציאות ולשפר ולהיטיב עם האזרח, אלא דווקא להלל, לשבח ולקלס את ח"כ הכנסת החרוץ והעמלן.
בעין מזוינת בסרקזם ובספקנות עיתונאית שגרתית יש במבול הצעות החוק טעם לפגם וזילות הליכי החקיקה. ובכל זאת, הרשו לי את תפקיד פרקליט השטן. כל מחקר הקשור בכנסת ובתדמיתה מגלה שהציבור חש סלידה ומביע אי-אמון בכנסת ובחבריה. הציבור הישראלי מתגולל על נבחרי הציבור שלו כעל חבורה של עצלנים, מסואבים, אופורטוניסטים ומנותקים. לתקשורת הישראלית חלק הארי ביצירת התדמית השלילית.
פגיעה מתמשכת בדמוקרטיה
חברי הכנסת אינם פרזיטים. מוטל עליהם עומס עצום - עשרות ועדות ותתועדות, עבודה פרלמנטרית שגרתית ושוחקת, לפעמים סיזיפית. העבודה האפורה לא מעניינת את התקשורת. בהיותה חלולה ומכורה לריגושים, אין לה זמן וחשק להיכנס בעומקם של דיונים מורכבים.
בעידן הרייטינג של "האח הגדול" והפרעת הקשב הקולקטיבית, הכל חייב להיות תוסס, מעניין עד כדי ביזאריות, מרגש עד כדי קיטש, צהוב ופרובוקטיבי.
לכן
דרכם של הח"כים לתודעה הציבורית היא באמצעות הצפה של הצעות חוק מופרכות וקיקיוניות. ככל שהצעת החוק קולנית, מוזרה וקיצונית יותר, כך גדל הסיכוי שהתקשורת תשים לב אליה, גם אם בפועל הצעת החוק תלך לעולמה בתוך פחות משבוע לאחר פרסומה. לכן לפני שאנו בתקשורת משתעשעים, מגחכים, לועגים ובזים לבולמוס החקיקה, כדאי שנזכור כי התרומה העיקרית לפגיעה המתמשכת באמון הציבור בדמוקרטיה היא שלנו.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם