הסיוט של אובמה
ראש ממשלת ישראל ונשיא ארה"ב יישבו בחדר הסגלגל, ביום שני ה-5 במארס כשהם תלויים לגמרי זה בזה. יחד עם זאת, הם גם יכולים למצוא מתישהו את עצמם תלויים זה ליד זה
אובמה חייב להרגיע את נתניהו. אובמה, במידה רבה, תלוי בנתניהו. ראש הממשלה, מצדו, מתעב את אובמה תיעוב עמוק כל כך, עד כי היה מעדיף שאפילו ציפי לבני תיבחר במקומו בנובמבר הקרוב, אבל ביבי יודע שבסוף היום המפתח לבלימת פרויקט הגרעין האיראני לא נמצא בכיסו, אלא בכיס של אובמה, ונתניהו רואה בעצירת האייתוללות את תפקיד חייו. נתניהו לפיכך תלוי באובמה.
כך ששני החברים שיישבו שם, בחדר הסגלגל, ביום שני ה-5 במארס , תלויים לגמרי זה בזה. יחד עם זאת, הם גם יכולים למצוא מתישהו את עצמם תלויים זה ליד זה.
אי אפשר להמעיט בעוצמתה של הדרמה המתחוללת כעת בין ירושלים לוושינגטון. על הפרק: הקיץ הקרוב שיכול להבעיר את המזרח התיכון כולו, על בארות הנפט שבו, ולמוטט את הכלכלה העולמית יחד איתו.
הקטע המדהים הוא שכל זה, שבדרך כלל מתרחש בחדרי החדרים של הדיפלומטיה, קורה הפעם מול המיקרופונים והמצלמות. לרגעים נדמה שאנחנו בתוך סרט פעולה הוליוודי בדיוני, אבל זה לא סרט, זו המציאות הבלתי נתפסת, שבה מתנהלים דיונים קדחתניים על סיכויי התקפה באיראן, כן או לא, על הערכות
כל סוכנויות המודיעין של ארצות הברית, ויש לה לא מעט, מגויסות עכשיו במאמץ עליון להשיג כל בדל מידע, שביב רמז וקצה חוט לכוונותיה האמיתיות של ישראל. צריך לקוות שתהיה לאמריקה בתחום הזה הצלחה גדולה יותר מכפי שהייתה לה בזיהוי הכוונה האמיתית של איראן בעשור הקודם.
הערכת המודיעין האמריקאית הלאומית שפורסמה בדמדומי כהונתו של ג'ורג' בוש נחשבת, עד עכשיו, לקו פרשת המים של המחדל שאיפשר לאייתוללות להגיע עד הלום. לישראל, לפיכך, יש קייס מסוים כשהיא מסרבת להסתפק בהתראה אמריקאית עתידית על "ההחלטה" שעתידים לקבל מנהיגי איראן "הרציונלית" לפני ההסתערות האחרונה אל הגרעין.
האמריקאים מצדם רואים בתקיפה ישראלית בקיץ הקרוב סיוט שיכול להבעיר את העולם כולו מתחת רגליהם, לייצר כאוס גלובלי ולמוטט את מה שנשאר מכלכלות המערב. שלא נדבר על סיכויי הבחירה מחדש של ברק אובמה.
ישראל, לעומת זאת, התאהבה בתפקיד הילד המשוגע של השכונה, זה שמלחיץ את כל השכנים, את הוועד והעירייה בפוטנציאל הנזק הגלום בו, ובנכונותו לשאת בתוצאות. שאלת השאלות היא עד כמה הפוזה הישראלית היא אותנטית.
האם נתניהו באמת מסוגל לבצע מהלך כזה, שנתפס על ידי רבים מסובביו כהתאבדותי? נתניהו, שנחשב זהיר, שלא להגיד חששן, שלא להגיד הפחדן ביותר מבין ראשי הממשלה של העידן החדש בישראל? והאם אהוד ברק באמת דוחף אותו לבאר על מנת לקפוץ לתוכה (ולגלות שהיא ריקה), או שברק בעצם עושה סיבוב פוליטי מתוחכם ואופייני על ביבי, על אובמה ועל אירופה גם (ובדרך מצליח להישאר שר ביטחון)? לאף אחד אין תשובה אמיתית לסוגיות האלה.
את האמריקאים זה מפחיד. הם שונאים הפתעות, הם מתעבים דברים לא מתוכננים, הם לא רגילים שקורים דברים בלי שאושרו על ידם מראש, או לפחות בלי שקיבלו הודעה מוקדמת. על הרקע הזה אנו חוזים בחודשים האחרונים בנחיל גדול של בכירים אמריקאים שנחפזים לירושלים, בהר עצום של מלל אמריקאי תוקפני שבא לספק את התאווה הישראלית, ובמחול שדים בינלאומי מבוהל שמגיע לשיאים חדשים בימים אלה.
בשורה התחתונה, צריך להמתין לפגישה ההיא, ביום שני, 5 במארס, בבית הלבן. אובמה יפעיל את כל מה שיש לו (ויש) כדי להוריד את נתניהו מההרפתקה המיידית.
ביבי, מצדו, ידרוש ערבויות. מה זה ערבויות? הבטחה נשיאותית שאם ישראל ממתינה עוד "עונה", עד אחרי נובמבר (הבחירות בארצות הברית), אמריקה מתחייבת שיהיה מה שיהיה, גם אם האיראנים ישימו יד על הפצצה, וישימו אותה על טיל, ארצות הברית תתקוף על מנת להשמיד, ותמחק את האיום הגרעיני האיראני כמו שרק היא יודעת.
האם אובמה מסוגל לתת הבטחה כזו לנתניהו? ספק רב. מה יקרה אם לא ייתן? אף אחד לא באמת יודע.
אקו"ם