זכויות בע"ח? בואו נתחיל לדבר על זה
בסולם העדיפויות של סדר היום הציבורי הישראלי, זכויות בעלי החיים, במקרה הטוב, ממוקמים על הרצפה שמתחת לשלב הראשון של הסולם
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
והתגובה? לרוב קבועה: צקצוק שפתיים, שלוש שניות דומיה ומעבר חד בגלישה מיידית לנושא "טיפקסי" שימחוק את הזוועה הזו בה נתקלנו, על מנת שנוכל להמשיך ולנהל את יומנו כרגיל.
כיצד ייתכן שכאשר מדובר בהתעללות בבני אדם ברור לכולנו, ובצדק, כי הנושא מחייב כותרת ראשית ובחינה מדוקדקת של כל ההיבטים על מנת לטפל בו כראוי ולנסות למנוע הישנותו, בעוד שכאשר מדובר בהתעללות בבעלי חיים, לרוב נסתפק באיזכור קטן ב"חדשות הרכות" של עמודי העיתון האחרונים?
עצוב להודות בכך, אך בסולם העדיפויות של סדר היום הציבורי הישראלי, זכויות בעלי החיים, במקרה הטוב, ממוקמים על הרצפה שמתחת לשלב הראשון של הסולם.
הבנו כבר שתפיסת ה"מחיקה" היא חלק בלתי נפרד מתרבותנו, כך היה עם נושאי איכות הסביבה, שבעוד שבמדינות מערביות בעולם השתרשו תרבותית לפני שנים רבות, בישראל החלו לקבל מקום של הערכה וכבוד בשיח הציבורי רק בשנים האחרונות. וכך, ככל הנראה, גם בנושא זכויות בעלי החיים, אלא ששם דרך ארוכה עוד לפנינו, ובינתיים, את המחיר משלמים יצורים חיים וחסרי אונים.
הכל מתחיל ונגמר, למעשה, ביחס שלנו לנושא כחברה. מדינה שלמה הוכיחה הומאניות מדהימה מעבר לגבולות ההגיון, כאשר התגייסה לטובת שחרורו של חייל בשבי. גרעין ההומאניות מצוי בנו, אין סיבה שלא נעשה בו שימוש גם כלפי בעלי החיים המקיפים אותנו.
כיצד ייתכן שבישראל של שנת 2012 אנו עדיין נתקלים בתופעת העגלונים וסוסי האלטעאזכן השבויים בעבדות קשה וחסרת רחמים? כיצד ייתכן שממשלה במדינה הומאנית מעוניינת להכניס לתרבותה הימורים על מרוצי סוסים בעוד שבמקומות אחרים בעולם מתנהלים מאבקים להוקעת תופעה זו? כיצד ייתכן שבמציאות בה אנו חיים, נהג של חברה ציבורית גדולה דורס כלב ולא מודח מעבודתו בו במקום? כיצד ייתכן שעובד ספארי, האמור לאהוב חיות, נתפס משליך עליהן אבנים והעונש הקשה והמירבי אותו קיבל מהמקום בו הוא מועסק הוא... נזיפה?
ביום שלישי הקרוב (ה-28.02) יציינו בכנסת ישראל את יום זכויות בעלי החיים 2012- נקודת אור, המאפשרת דיון ציבורי מעמיק, בקרב נבחרי העם, בנוגע לסוגיות שונות הקשורות לנושא
הכל היה הרבה יותר נגיש ופשוט אם רק היו מפנים לנושא קצת יותר מקום בשיח, מאפשרים לו להשתלב בחיי היומיום באופן יותר שוטף ונגיש, משלבים אותו ביסודות החינוך, הנרכשים במוסדות החינוך השונים ובעיקר- מתייחסים אליו "קצת" יותר ברצינות.
הם אינם מדברים את שפתנו, הם חסרי אונים ואינם יכולים לזעוק לעזרה. אנו יכולים לזעוק בשמם, אז בואו נתחיל לדבר על זה.
הכותבת היא דוברת עמותת "הכל חי", עמותה הפועלת לקידום חינוך ועשייה למען בעלי חיים.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום איכות הסביבה של תפוז אנשים-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם