החופש לבחור
המכפישים יכולים לקרוא לזה "חוק הג'ובים", אבל זכותו של שר למנות גם אנשים "מזוהים פוליטית"
אין להם, לשרים הנבחרים, שום סיכוי למלא את שליחותם הדמוקרטית. ידיהם כבולות באזיקים סמויים שקושרת להם הפקידות הבכירה, שמנטרלת את השרים ומונעת מהם למלא על פי מיטב מצפונם הציבורי את שליחותם הלאומית.
שלא יהיו אי-הבנות: אין ספק שפקידי המערכת השלטונית חייבים למלא את תפקידם בנאמנות; אבל לא מתוך תחושת כוח בלתי מוגבל ועריצות המטרפדת כל יוזמה טובה. למרבה הצער, הגענו היום למצב העגום שבמסגרתו שרים באמת ובתמים מתייראים מ"שלטון הפקידים" במשרדיהם. עוד מעט הם גם יחששו להזיז את המחורר שעל שולחנם ללא אישור שלטון העריצות הפקידותית.
בארצות הנאורות בעולם הבינו את זה. בארה"ב, למשל, קיימת חקיקה המאפשרת לכל ממשל חדש להחליף את כל הסגל הבכיר "הישן", ששירת בנאמנות את מדיניותו של הנשיא היוצא, בסגל מנהלי חדש, שנועד להקל על הממשל לבצע את מדיניותו.
גם בארץ הבינו את זה, כשעמיתיי השרים גדעון סער וגלעד ארדן הניחו על שולחן הכנסת הצעת חוק שנועדה לאמץ את הדגם האמריקאי תוך החלת השינויים המתבקשים.
זאת הסיבה שהחלטתי להרים את הכפפה ולהניח על שולחן הכנסת את הצעת החוק "משרות האמון", שנועדה
לא, אין הכוונה לחלק ג'ובים, כפי שטוענים בזדון כמה מחבריי באופוזיציה, שהדביקו להצעת החוק שלי את הכינוי המכפיש "חוק הג'ובים". אין ספק שהמינוי של נושאי משרות האמון חייב להיעשות במקצועיות הראויה, בשקיפות מלאה, תוך בקרה נוקבת של התקשורת ומבקר המדינה, ואם צריך - גם של המערכת המשפטית.
כיום, שר אינו יכול למנות מנהלים שלא צמחו במנהל הציבורי, קל וחומר כאלו שיש להם זיקה פוליטית לשר. הוא מקבל כירושה פקידים שאיש לא מינה אותם, אשר יסרסו את יוזמותיו של השר.
מובן שמדובר אך ורק במינוי אנשים ראויים, מקצועיים וכישרוניים, הנושאים "חטא" קטן ויחיד בביוגרפיה שלהם: זיקה פוליטית, רחמנא ליצלן. אבל מה רע בכך? וכי לא תמיד התאוננו על כך שאנשים ראויים אינם מצטרפים לפוליטיקה, שמא "יסומנו" וייבלמו בידי מתחסדים ומצטדקים למיניהם? אם רצונה של הכנסת לשרת את הרעיון הדמוקרטי הנאצל, עליה להרים יד בעד חוק מבורך זה, שיציל את הדמוקרטיה מחיבוק הדוב של שלטון הפקידים.
הכותבת היא חברת כנסת מטעם הליכוד ודוברת צה"ל לשעבר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם