שלום עושים עם אחים
בשמאל הישראלי מברכים על שחרור מחבלים אבל מצקצקים בלשון כאשר מתיישבי גוש קטיף שהתנגדו לגירוש משוחררים. תגובה לדרור אבנד-דוד
במילים האלה, שנלקחו מפסק הדין של בית המשפט העליון בעתירה של נפגעי טרור נגד חנינה לשחרור מחבלים רוצחים בשל "חג הקורבן הפלסטיני ומחווה לראש הראשות הפלסטינית", נזכרתי כאשר קראתי את מאמרו של דרור אבנד-דוד הקובל על כך שבית המשפט העליון דחה עתירות נגד החנינות למתיישבי גוש קטיף ולמעשה אישר צעד מסוים של פיוס בעם.
לא חס וחלילה שיש השוואה בין לחסום כביש, או להשתתף בהפגנה לא חוקית (כפי שעשו מי שזכו לחנינות על פי חוק "ההתנתקות") לבין ליטול חיים של אדם ולרצוח אותו בדם קר (כפי שעשו אותם מחבלים ששוחררו בעסקאות השונות). ואולם כאשר קראתי את צקצוקי הלשון של אבנד-דוד ואת טענות השמאל הישראלי שלא ראוי לתת חנינה למתנגדי גירוש גוש קטיף שאלתי את עצמי האם בשמאל חושבים שהזיכרון של הציבור בישראל כל כך קצר? האם בשמאל חושבים שכולנו מטומטמים?
שהרי מי שמשחרר שורה של חיות אדם, רוצחי תינוקות וילדים (מטעמים של מחווה ופיוס עם אויבים) צריך לשבת בשקט כאשר נותנים חנינה למען פיוס בעם. אבל בשמאל כמו בשמאל תמיד מבינים את האינטרסים של הערבים, מבקשים לעשות שלום עם רוצחים אבל קצת פחות מתעניינים בשלום בין אחים.
מעבר לדברים האלה נדמה לי שהחנינה למתנגדי גירוש גוש קטיף באה לעשות צדק מסוים, שהרי אין זה סוד שבתקופת הגירוש רוב גדול של בתי המשפט בישראל ובראשם בית המשפט העליון סבלו מליקוי מאורות: מעצר עד לתום ההליכים של ילדות שקיללו שוטרת או חסמו כביש, הורדת מפגינים מהאוטובוסים כדי שלא ישתתפו במחאות לגיטימיות ואפילו השפלתם של מפגינים ופגיעה בזכויות אדם אלמנטריות - כל אלה קיבלו את האישור וההכשר של בתי המשפט בישראל.
בפסק דינה בעניין פלונית הורתה "הכוהנת הגדולה" של זכויות האדם בישראל, השופטת אילה פרוקצ'יה, לשלוח למעצר עד לתום ההליכים (שפירושו מעצר לחודשים ארוכים) ילדה בת 14 שאת הפשע הגדול שביצעה מתארת השופטת בהחלטתה: "המשיבה ניסתה למנוע את מעצרן של השתיים (שחסמו כביש). השוטרת פנתה אליה וביקשה ממנה לעזוב את המקום, אך היא סירבה לציית להוראות השוטרת ואמרה שהיא לא הולכת
השוטרת דרשה פעם נוספת מהמשיבה לעזוב את המקום, אך היא סירבה והמשיכה ללכת לכיוון הניידת. השוטרת הודיעה שוב למשיבה כי אם לא תעזוב היא תיאלץ לעוצרה, והמשיבה ענתה שהיא לא הולכת לשום מקום. בשלב זה הודיעה השוטרת למשיבה על עיכובה וביקשה שתזדהה. המשיבה סירבה להזדהות והעליבה את השוטרת בכך שאמרה לה: "תסתמי את הפה שלך ותעצרי אותי".
בגין עבירות אלה, והעובדה שהצעירה כבר השתתפה בעבר בהפגנה לא חוקית שכזאת ואף הוטל עליה מעצר בית שאותו הפרה, קבעה השופטת המלומדת את הדברים הבאים: "המקרה שלפני מקרה קשה הוא. הוא מצריך התמודדות עם מצבים ואירועים החורגים משגרת החיים ואף משגרת ההליכים הפליליים היוצאים ובאים בשערי בתי המשפט...ערר המדינה מתקבל, אפוא, והמשיבה תיעצר עד תום ההליכים נגדה, בנתון לכל האמור לעיל".
אתם מבינים, אותה שופטת ששיחררה לא אחת פושעים גדולים, עברייני צמרת, עברייני סמים ושאר ירקות עוצרת ילדה בת 14 על שטויות. אבל השופטת פרוקצ'יה לא לבד. יחד איתה שורה שלמה של שופטים שבאותה תקופה שינו הלכות, חרגו ממנהגם והתעלמו כליל מחוקי היסוד של מדינת ישראל.
אשר על כן חנינה למתנגדי גירוש גוש קטיף היא צעד מתבקש ואולם לדעתי צעד שהוא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. אנשים מסוגו של אבנד-דוד היו הראשונים שצריכים לברך על צעד כזה, אבל בשמאל כמו בשמאל הצביעות חוגגת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם