אל תחגגו
עוד לא היה מפעל כזה בארץ שבו כל כך הרבה פעמים מקבלים הפועלים הודעות פיטורים ולאחר מכן חוזרים לעבודה כמו מפעל פרי הגליל
חזיזה כבר מתראיין מקצוען ויודע את כל ה"פויילע-שטיק" שהתקשורת אוהבת לשמוע: הוא מספר עם דמעות בעיניים על אמהות חד הוריות שהמקרר שלהן ריק, הוא מספר על אנשים שעובדים שלושים שנה במפעל מאז עזבו את ספסל הלימודים, יש באמתחתו זוגות נשואים ששני בני הזוג עובדים במפעל ויש להם משכנתה והם חוששים שעכשיו יזרקו אותם מהבית. כל הסיפורים אמיתיים, כל הטרגדיות המשפחתיות נכונות, הדמעות של מוטי חזיזה הן לא דמעות מזויפות.
בכל פעם שמחזירים את הפועלים למפעל אחרי שפוטרו הוא מודה לאלוהים ולעוד מישהו. פעם זה לזכי שלום בעל המפעל הנוכחי, פעם זה ל"בוס" של ההסתדרות עופר עיני, פעם זה ליו"ר ועדת הכספים משה גפני, קשה להמר מי יזכה לברכות בפעם הבאה.
באחת הפעמים הקודמות, כשמוטי חזיזה והעובדים פתחו שמפניה, הזהרתי אותו שזה מוקדם מדי. אחרי כמה חודשים הוא אמר לי שצדקתי. אתמול
מישהו החליט פתאום שלבעלי המפעל, שהוא אגב מפעל משגשג לתפארת וגם רווחי, ועובדיו עובדים מקצועיים ומסורים, מגיע המענק שמשרד האוצר הכחיש שהובטח להם.
אחרי סוף שבוע קשה בו העובדים לא הצליחו להירדם מדאגה לעתידם הכלכלי, יצאה אתמול בלילה הבשורה "פותחים את המפעל". לפני ארבעה ימים יצאה הבשורה ההפוכה והמוכרת כל כך - "סוגרים את המפעל".
האטימות למצבם הנפשי והכלכלי של פועלי "פרי הגליל" יכולה לשמש כמודל למחקר איך מנהלים כלכלה מעוותת, חסרת התחשבות במעט פועלי היצור שעוד נשארו במדינת ההייטק וסוחרי הכסף - פועלים ערבים ויהודים שעובדים כתף לכתף, חוגגים חגים ושמחות יחדיו, שעברו שבעת מדורי גיהנום במהלך השנים האחרונות - שוב יחזרו היום לעבוד במפעל שלהם. בכנסת דיברו על בדיקה מחדש והבטיחו שבעלי המפעל יקבלו את המענק שהובטח להם, או לפחות את חלקו.
עובדי פרי הגליל אל תשמחו, אל תחגגו, אל תסמכו פעם נוספת על ההוא שלמעלה ועל על אלה שלמטה שמתנהגים כאילו הם ההוא מלמעלה. קחו את הפתיחה הזו בעירבון מוגבל. קחו את ההבטחות בחשדנות מתבקשת והכי הכי חשוב - הישארו מאוחדים והכינו תוכנית מגרה למקרה שבו שוב יפתיעו אתכם ויודיעו לכם את הטקסט שכה הורגלתם אליו: "סגרו את המפעל ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם