עם קצת עזרה מידידים
כדאי שנפשוט את תחפושת ה"רוצים לתקוף באיראן" ונודה בפני עצמנו שאנחנו רוצים שאמריקה תעשה את העבודה במקומנו, כמו בימי סדאם
אתם רואים, למשל, את ישראל מצטרפת לחרם כלשהו, שעתיד לפגוע בכיסה, והנוגע למדינה אחרת כלשהי? אבל הנה, כל ארצות אירופה המערבית וארה"ב ואוסטרליה ויפן מתייצבות מול איראן ומוכנות לספוג הפסדים כבדים הנוגעים לכלכלתן כדי להילחם בסכנה האיראנית. אז נכון שאיראן, שנשבעה לייצא את האיסלאם השיעי, מאיימת עתידית על כל העולם (כולל על רוסיה וסין המגבות אותה היום), אבל האיום המיידי הוא ללא ספק בעיקר עלינו. ובכל זאת, חלק מרכזי מן העולם מצטרף לחרמות על איראן, ועל כך אנחנו חבים לעולם תודה גדולה.
בכלל, הנכונות העולמית להקריב קורבנות למען עולם צודק יותר היא מרשימה מאוד. מדינות נאט"ו שלחו את חייליהן כדי להתערב במלחמת הדמים בבוסניה, לחסל את שלטון סדאם בעיראק, לבטל את שלטון הטליבאן באפגניסטן וכו' וכו', ותוך כך ספגו אבדות נוראיות והוציאו כמויות עצומות של כסף, גם כשהאיום לא היה עליהן ישירות או לא היה עליהן כלל (האם אפגניסטן איימה על פולין? האם מלחמת בוסניה איימה על ארה"ב?). אתם רואים את ממשלת ישראל ואת כנסת ישראל ואת אמהות ישראל מאשרות לחייל ישראלי כלשהו להסתכן בהפלת שערה משערות ראשו למען מלחמה "זרה" כלשהי בעולם?
כמה מכוער היה לשמוע את המשנה לראש הממשלה, משה יעלון
(המכונה "בוגי"), ואולי מוטב לומר בהקשר זה: "בוקי"), עונה בתשובה לשאלה על ענייני איראן: "צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים". משמע, משאלה סמויה שהעולם יקיז דמו למעננו באיראן. העיקר, לא אנחנו. הרי אנחנו רגישים במיוחד למתים, לפצועים ולשבויים. אז נכון שיצחק שמיר בחוכמתו הבטיח לג'ורג' בוש הראשון לא להגיב למתקפת הסקאדים של סדאם חוסיין כי מדוע שנגיב אנחנו אם אמריקה מגיבה?, אבל השאלה הגדולה היא אם אנחנו מבינים את הכרת התודה שאנו חבים לאמריקה ולג'ורג' בוש עקב חיסול סדאם חוסיין, שסיכן את קיומנו וזמם אף לפלוש לירדן כדי לחדור אלינו ממזרח, ומדובר על אדם שממש לא היה מהסס להקריב אינספור עיראקים (כפי שהקריב במלחמת איראן-עיראק) במלחמה נגדנו. נו, ואמרנו תודה? לא, לא ממש. בוודאי לא בקול רם מספיק. להפך. ביקשנו שיגידו לנו תודה, ואפילו ייתנו לנו ערבויות כסף גדולות כי התאפקנו.
מדובר במשחק מסוכן מאוד. נדמה שהשאלה העומדת עכשיו בארצות הברית במוקד הוויכוח בין הדמוקרטים לרפובליקנים, ובין הרפובליקנים לבין עצמם, כבר איננה אם אמריקה צריכה לעמוד בראש המאמץ לחיסול משטר האייתוללות באיראן, אלא אם עליה "להרשות" לישראל לתקוף. ובמצב דברים זה עלולה אמריקה בהחלט להניח לנו - בעידוד שונאי ישראל מסוגו של רון פול - לתקוף בעצמנו. רציתם את זה? בבקשה, לכו על זה. רק אל תצפו להתערבות אמריקאית. ומה אז? האם אנחנו באמת רוצים ויכולים לפעול לבדנו באיראן? נתניהו וברק בטח יודעים לענות על זה יותר ממני.
מעבר לכך, אני זוכר תמיד את הפסוק התנ"כי מספר ישעיהו:" כל כלי יוצר עלייך לא יצלח", שפירושו שאין שום כלי נשק שיוכל על ישראל, אם ישראל תנהג בצדק. בכל עניין. לכן הבעיה היא לא הפצצה באיראן, אלא מידת הצדק שלנו. על זה אנחנו צריכים עוד לעבוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם