מתעלמים מהיתרונות, עסוקים באינטרסים
בכנות כוונותיהם של החרדים שמתנגדים להפעלת תחבורה ציבורית בשבת אי אפשר לפקפק, אבל את שותפיהם למאבק צריך לשאול: האם אתם לא נוסעים ברכביכם בשבת?
המפלגות הדתיות והחרדיות נלחמות מלחמת חורמה בשני הנושאים האלה, ויש המדברים אפילו על משבר קואליציוני שיביא לבחירות. הציבור הדתי והחרדי נאחז בפטור לבני ישיבות מצה"ל ובקרקוע האוטובוסים בשבת כבפירורים אחרונים ממציאות שהייתה ואיננה עוד, מתוך תפיסה שמרנית ותחושה כי רק גוננות על הקיים יכולה להציל את המעט שנותר מכוחם הפוליטי המתמעט.
שני נושאים אלה, חלקים מסטטוס קוו קפוא ומאובן שכבר אינו רלוונטי, הפכו לדגל אותו נושאות המפלגות הדתיות והחרדיות, אותו הרימו מעלה מעלה. היד שמחזיקה את הדגל כבר התעייפה, הדגל דהה, ואיש כבר לא זוכר מדוע ולמה אנחנו מרימים אותו בכלל.
הצורך בפטור מגיוס בני ישיבות הפך כבר מזמן לעול כבד על כתפיה של החברה החרדית. הוא המונע את השתלבותם בחיי העבודה והחברה הישראלים, מגביר את העוני והבורות של ציבור שלם, שנדחק אלי אוהלה של תורה רק עבור הפטור הנכסף; הדחף למנוע בכל מחיר מהתחבורה הציבורית למלא את ייעודה החברתי, הסביבתי והאורבני מטיח את עיני עסקני הדת מהיתרונות הברורים שבהפעלתה, והוא שגורם להם להתעלם מהעובדה שגלגלים רבים מתגלגלים בכבישי ישראל בשבתות, כולל אוטובוסים.
אך אירוני הוא שלצורך מאבקם המיושן והשמרני מגייסים הדתיים טיעונים הלוקחים מן המאבק העכשווי לצדק חברתי, והנה טיעון חדש בפיהם: אסור להפעיל את התחבורה הציבורית בשבת בגלל ש"צריך יום אחד של שקט", ובגלל הצורך לשמור על "זכויות הנהגים".
למרבה הבושה, לטיעון עקום זה הצטרפו כמה מגיני זכויות עובדים מטעם עצמם, כמליצי יושר בשירות המהלך ההפוך בדיוק לזה שהם כביכול מבקשים לקדם.
חשוב לזכור: למעלה מ-50 אחוז מתושבי ישראל אינם בעלי רכב פרטי; היעדר תחבורה ציבורית בשבת מקרקעת אותם שישית מימות השנה אל מרחק הליכה בלבד, מותירה קרובי
יתר על כן, במקומות אליהם הרכב הפרטי שלכם לוקח אתכם, האם יש נותני שירות? האם יש שם בית קפה או מסעדה ובו מלצרים? כל אלה, למקרה שלא שמתם לב, עובדים בשבת. התחבורה הציבורית היא שירות ציבורי חיוני לא פחות, ואולי אף יותר, מאלה הפועלים כבר כיום.
זכויות עובדים, הקפדה על שכר ראוי ומקיים, תנאים סוציאליים, זכות ההתאגדות, תנאים הולמים והקפדה על ימי המנוחה הם כולם ערכים חשובים ואף מקודשים. חלק מהם נמצאים בימים אלה בהידרדרות בשל חוסר יציבות תעסוקתי ועבודה קבלנית, ועל החברה הישראלית להיאבק לתיקון מצב זה. נהגים ציבוריים מאוגדים, מרוויחים ראוי ויציבים בעבודתם הם אינטרס של התחבורה הציבורית עצמה, של משתמשיה ושל כלל החברה.
ערך חשוב לא פחות, שהמושגים צדק חברתי, צדק מרחבי וצדק עירוני מגולמים בו באופן בלתי ניתן להפרדה, הוא הפעלה לאלתר של התחבורה הציבורית בשבת, לאחר יותר מדי שנות השבתה.
באיזון בין מספר מועט של נהגים מתוגמלים היטב שיהיו נשאי הערך הזה, ובין אספקת שירות כה חיוני לנגישות, לתנועה ולצדק החברתי, לא צריך להיות כל ספק כי האחרון גובר.
נדמה לי כי הסוציאל-דמוקרטים מבינים זאת. נותר רק לתהות מהו האינטרס הפוליטי שגרם להם לחבור לחרדים על הספינה השוקעת של הסטטוס קוו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם