סוף עידן הפמיניזם בעליון
פסיקותיה האחרונות של הנשיאה דורית ביניש לטובת נשים היו יוצאות דופן בחשיבותן. כעת מתגנב החשש כי מה שהיה לא יהיה. מי ייפגע? האוכלוסיות החלשות ממילא, ביניהן הנשים היהודיות והערביות
עותרות פמיניסטיות, בעתירה שעניינה זכויות אדם ובפסיקה שהמהותה פמיניסטית. הפסיקה של ביניש מאשרת טענה בסיסית של נשים שהזכויות שהן דורשות הן לא קצפת ודובדבנים אלא זכויות אדם בסיסיות שהן הליבה של הדמוקרטיה. ואכן, בפסיקתה האחרונה כאילו אומרת ביניש, אין היררכיות של זכויות בהגנות משפטיות, הזכויות החברתיות הן זכויות אדם והן שוות במעמדן לזכויות אזרחיות פוליטיות, ויש להגן עליהן באותו אופן מגינים על זכויות אזרחיות פוליטיות.
במובן הזה האקטיביזם השיפוטי המעז וההומניסטי של ביניש שונה לגמרי מהשמרנות הפורמליסטית של השופט שנבחר לרשת אותה. אפשר לראות בבחירה הנוכחית מהלך שיצר את מעמדו של בית המשפט, דבר שעלול להביא לעיוות של הצדק ולפגיעה באוכלוסייה החלשה והמודרת ביותר, אוכלוסיית הנשים היהודיות והערביות. דוגמה מובהקת לחשש הזה נותנת מנהלת עמותת "איתך מעכי", עורכת הדין קרן שמש-פרלמוטר, כשעתרה לבית המשפט נגד הקמת ועדת גולדברג, אשר בניגוד לחוק לא כללה ייצוג נשים בדואיות. ההרכב שבראשו עמד גרוניס דחה את העתירה בנימוקים פורמליסטיים, בטענת שיהוי (הן איחרו להירשם לוועד), ובכך לא עשה צדק עם דרישה לגיטימית של קבוצה כל כך חלשה ומעונה בחברה הישראלית.
פרופ' נטע זיו מאוניברסיטת תל אביב, ממקימות "איתך-מעכי" מסכמת את הפסיקה האחרונה של ביניש כיחסים בין שופטת אמיצה ואמפתית לבין עותרות אמיצות שהסכימו לחשוף את הסיפור האישי שלהן, שהוא לא סיפור על הצלחה וזוהר, ועורכות דין פמיניסטיות שפעלו עבור העותרות. זה לא ברור מאליו, אומרת זיו, ששופטת שחייה כל כך רחוקים מהחיים של אותן נשים תבין את מצבן. החשש שלנו הוא ששופטים כמו גרוניס לא מסוגלים לגלות אמפתיה כלפי מציאות חיים שהיא לא מציאות החיים שלהם, וכך נראות גם הפסיקות שלהם".
בואו נחזור רגע למציאות יומיומית שהיא החצר האחורית של החיים עבור 400 אלף נשים עניות, יהודיות וערביות שהפסיקה מתייחסת אליהן. את העתירה לבג"ץ הגישו "איתך מעכי" (לצד עדאלה והסיוע המשפטי), אחרי שמאות נשים פנו לקו החם של "איתך מעכי" בבעיה שנוצרה להן מול המוסד לביטוח לאומי בעניין קבלת גמלת הכנסה. הנשים האלה ברובן חד הוריות - חלקן מתפרנסות משכר מינימום וחלקן לא עובדות - שנקלעו למשבר כלכלי חריף אחרי שהתגרשו. כל הנשים שילמו לביטוח הלאומי כל השנים והיו בטוחות שזה יהיה המשענת שלהן בזמן צרה, כשזה לא קרה, פנו ל"איתך מעכי" בטענה שבמקום להוות משענת מציב בפניהן ביטוח לאומי קריטריונים אבסורדיים לקבלת גמלת קיום בגובה מקסימלי של 2,300 שקל למשפחה, ולרוב הרבה פחות מכך.
הקריטריונים של המוסד ביטוח הלאומי כוללים רשימה של דרישות: מבחן תעסוקה שבו הן נדרשות לקבל כל עבודה שתוצע להן על ידי לשכת התעסוקה; שאין להן מקורות הכנסה נוספים; שאין ולא יהיה להן בן זוג ולא תנהלנה משק בית משותף כלכלית עם גבר;
כדי לאכוף את החוקים שולח, באופן שגרתי, המוסד לביטוח לאומי חוקרים ובלשים שיתצפתו ויבלשו אחרי החד הוריות שמקבלות הבטחת הכנסה ובמקביל שולח פקחים לבדוק אם ישן גבר בבית (והם נכנסים הביתה ומפשפשים בתוך הארונות ובמגירות התחתונים ובודקים את מברשות השיניים בכיור). החוקרים גם מעמידים בלשים שעוקבים אחר תנועות הנשים מחוץ לבית ומצלמים אותן אם הן נוהגות במכונית. קריטריון נוסף הוא לדווח לביטוח הלאומי באופן שיטתי על כל שינוי בחייה של מקבלת הגמלה - שינוי כתובת, מספר טלפון, הכנסות משתנות וכו? - ואנחנו מדברים על נשים שחלקן הגדול עולות חדשות שהעברית אינה שגורה בפיהן.
אם בדוח החקירה נמצא שהאישה המקבלת הבטחת הכנסה משתמשת ברכב, שוללים ממנה את הגמלה רטרואקטיבית, וכך נוצר מצב שלנשים עניות יש חובות שמגיעים לפעמים למאות אלפי שקלים בגין קבלת גמלה שלא כדין, ואת המחצית השנייה של חייהן עוברות הנשים העניות בעבודת פרך כדי להחזיר את הגמלה לביטוח הלאומי.
מהעתירה של "איתך מעכי" עולה בבירור שנשים חד הוריות נופלות בפתאומיות לחיי עוני אחרי גירושים גם מפני שהן לא יודעות ולא מכירות את הנהלים הסבוכים של ביטוח לאומי. לדוגמה אחת מהפונות ל"איתך מעכי" היא אישה בשם לאריסה, שהמקרה שלה מייצג את כל העוולות שנעשים לנשים עניות. לאריסה היא עולה חדשה בת 56, בקושי דוברת עברית, שקיבלה הבטחת הכנסה ועבדה להשלמת הכנסה בניקיון תמורת 400 שקל לחודש. היא שילמה על השכר הזה ביטוח לאומי כחוק.
שנים אחרי קבלת הגמלה שלל הביטוח הלאומי את מלוא גמלתה רטרואקטיבית, כי לא דיווחה באופן מסודר בטופס המתאים, וחייב אותה ב-200 אלף שקל. לאריסה ובתה קרסו, הבת עזבה את הלימודים, ושתיהן עובדות כדי להחזיר את הסכום. לא עזרה גם הפנייה של עורכת הדין קרן שמשפרלמוטר לבית הדין הארצי לעבודה בדרישה לביטול החוב בשל "חוסר סבירות".
ואם צריך לציין כאן נשים פמיניסטיות בעמדות כוח שלא מפגינות סולידריות כלפי נשים חלשות ואף מזיקות להן, כדאי להזכיר את אסתר דומיניסיני, עד לא מזמן מנהלת הביטוח הלאומי, שהוציאה נוהל מחמיר כלפי מקבלי הבטחת הגמלה, שלפיו אין להם כל אפשרות להגיש בקשה לוועדה לביטול חובות. כשברקע ההחמרה הזאת, מאיימת הבאה בתור, שלפיה המוסד לביטוח לאומי דורש שהנשים יעמדו לדין פלילי וייגזר עליהן קנס נוסף או מאסר אם לא ישלמו את חובותיהן.
להבדיל מדומיניסיני, כדאי להתבונן בעוד פסיקה פמיניסטית של ביניש שנותנת כבוד לעותרות ומכוונת את בית המשפט לסייע להן. בפסיקה "בחטין 2008", הגדירה מחדש ביניש מהי עבודה מתאימה לנשים באופן כזה שלא אפשר לביטוח הלאומי לשלול גמלת הכנסה מנשים שהן אמהות חד הוריות, שסירבו לקבל הצעת עבודה שדרשה מהן להיות מחוץ לבית בשעות שהילדים נמצאים בבית ללא הסדר חינוכי מתאים. "ממש הרגשת עליה, אומרות המשפטניות של "איתך מעכי", "שהיא מדברת בקול של אישה שמבינה מה זה לגדל ילדים".
ולסיום כמה מילים על העמותה הרב תרבותית יהודית-ערבית "איתך מעכי" שפועלת על פי תפיסה מעגלית ולא היררכית. את "איתך מעכי" הקימו ומנהלות נשים, ובשטח עובדות שבע משפטניות ערביות ויהודיות שמקבלות שכר אחיד. כל החלטה שלהן מתקבלת במשותף, וכל הישיבות מתקיימות בנוכחות כולן, בשעות שמוסכמות על ידי כולן, בהתאם למרחק הגיאוגרפי ומטלות המשפחה. התקציב וקבלת ההחלטות שקופים, ורבות מהפונות שמיוצגות על ידי "איתך מעכי" הופכות לאקטיביסטיות בעמותה.
את הפסיקה האחרונה שלה על כך ששלילת הבטחת הכנסה ממי שבשימושו רכב פוגעת בזכות לקיום בכבוד ודינה להתבטל, בחרה השופטת ביניש, ולא במקרה, להקדיש לנשים שהן מייצגות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם