משיח וחמור
החבורה העלובה מיהרה לבית מרן הרב עובדיה, משם לישיבת הפטרון, הרב ראובן אלבז שהורשע בעצמו בפרשה הזו וחמק בקושי מבית האסורים ומשם לירושלים במצעד ניצחון
כולם. לא השאיר פירור. מלווה בעדת מעריצים פיזז אתמול האסיר המשוחרר בניזרי לאורכה ולרוחבה של הארץ באחת ההילולות הסרות טעם והמבישות שנראו כאן מאז ומעולם.
החבורה העלובה מיהרה, כמובן, לבית מרן הרב עובדיה, משם לישיבת הפטרון, הרב ראובן אלבז, שהורשע בעצמו בפרשה הזו וחמק בקושי מבית האסורים, ומשם לירושלים, במצעד ניצחון שלא נראה כמותו מאז איחודה של העיר במלחמת ששת הימים. רק שוחרר, וכבר הוא פותח את הג<ורה הבאושה שלו נגד כולם. המדינה, התקשורת, מערכת המשפט, רשויות האכיפה - כולן חוטפות מהעבריין המשוחרר שלפני רגע עוד הביע חרטה בפני ועדת השחרורים, והופס, איך ששאף את האוויר החופשי, הפך לגרסה המודרנית של דרייפוס, לאמיל זולא ישראלי עילג. חכו, זה עוד לא השיא. ככל שהפסטיבל מתקדם, כך גוברת וגועשת גם חוצפתו של הטיפוס הזה, שהורשע בקבלת שוחד, הפרת אמונים, קשירת קשר ושיבוש הליכי משפט. ערער על הרשאתו בעליון, ושם בא השופט אדמונד לוי והחמיר בעונשו. ביקש דיון נוסף, והשופט ריבלין דחה אותו כשהוא קובע, שוב, בפעם השלישית, כמה חמורות העבירות שבגינן הורשע.
אז האיש הזה, אותו איש, התנפל אתמול בצהריים על המדינה ומוסדותיה, סיפר שהוא חף מפשע ושתפרו לו תיק. אחר הצהריים הוא הודיע שבשלב הזה אין לו כוונה לחזור לפוליטיקה )תודה, באמת תודה (, ובערב הוא כבר, תחזיקו חזק, השווה את עצמו לגלעד שליט, רק שהוא, לדבריו, סבל יותר, וטען שישראל היא "המדינה האנטישמית ביותר בעולם". כשמקשיבים לבניזרי הזה, חוץ מתחושת בחילה מעורבת בפלצות, חודרת אט-אט ההכרה שגם אם היא לא אנטישמית, ישראל היא לבטח המדינה המטומטמת ביותר בעולם,
מדינה שהניחה לטיפוס הזה להיות חבר כנסת ושר, מדינה ששחררה אותו שחרור מוקדם, מדינה שהופכת אותו לגיבור תרבות. תסתכלו עליו, על הפרצוף המשוחץ, על דברי הרהב, על הלשון המתגלגלת, על חוסר הבושה, ותראו אותנו. מסכן אלי ישי. שנים הוא מכתת את רגליו ועומל בניסיון לנקות את ש"ס, איכשהו, והנה מגיע בניזרי ומטנף את הכל מחדש בהבל פיו.
למי ששכח: שלמה בניזרי הורשע בעקבות סדרה מצמררת במיוחד של תחקירים ב"ידיעות" ובערוץ הראשון. בהשוואה לחגיגת המתנות והנהנתנות שנחשפה אצלו, אריה דרעי היה דג רקק. אבל דרעי, בזמנו, לפחות הביע חרטה, אמר ש"לבו גבה", לקח לעצמו פסק זמן, הרהר במעשיו ובחייו, הצטנע, ורק אחרי שחלפו שנים ארוכות הוא מעז עכשיו לחזור אלינו מפוכח - ואני רוצה להאמין, גם טוב יותר.
בניזרי? הוא משוכנע שזכה בפרס נובל, שיום היוולדו צריך להיות יום חג לאומי-היסטורי, שהקדוש ברוך הוא שיגר אותו למחוזותינו כמתנה מיוחדת לעם הבחירה היושב בציון. במקום שיצטנע קצת, שישתוק רגע, שייצא בשקט מבית הסוהר וילך הביתה עד יעבור זעם, הוא עף עלינו במהירות האור ומתנהג כאילו הוא בכלל קצין המבחן שלנו, ולא להפך. משה נוסבאום הביא אתמול בערוץ 2 אנקדוטה: בניזרי, מתברר, דיבר אחרת לגמרי כשהיה בפנים. לוועדת השחרורים אמר שהפיק לקחים, הודה בעבירות, אמר שעשה הכל בתום לב, הביע חרטה. בקיצור, אמר כל מה שצריך להגיד כדי לקבל ניכוי שליש. אז או ששיקר לוועדת השחרורים או ששיקר כשיצא ("תפרו לי תיק").
כך או אחרת, מדובר בעבריין, בשקרן, במי שקיבל שוחד ורימה ושיבש הליכי משפט. האיש הזה התנהג אתמול כאילו נחת הרגע באף-16- הראשון אחרי השמדת פרויקט הגרעין האיראני. מחכים למשיח? אז הנה, הוא הגיע. ואנחנו החמור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם