הסיכון גדול מהסיכוי
במפגש הצפו מחר בין נתניהו לאובמה ייפגשו שני ניגודים. בינתיים הזמן לטיפול בבעיה האיראנית הולך ואוזל, וזה מה שהופך את הפגישה לקריטית
מצד אחד יושב נתניהו, שישאף לנצל את המומנטום הקיים ולהציג הגברה של החנק על טהרן. הוא ינסה, כמובן, לחלץ הבטחה של אופציה צבאית אמריקאית בזמן הקרוב, או לפחות גיבוי מוושינגטון לאפשרות פעולה צבאית-ישראלית. אובמה, מצדו, חייב לחבק את ישראל בתקופת הבחירות מצד אחד, אך מהצד השני רוצה למנוע בכל מחיר הסתבכות צבאית אמריקאית בתקופה הזו.
על הקריטיות של הפסגה ניתן ללמוד מהאמרה הלא שגרתית ששחרר הנשיא האמריקאי בסוף השבוע, לפיה "הוא נחוש למנוע גרעין מהאיראנים וישראל יודעת שהוא לא מבלף בעניין". באמירה הזו מנסה אובמה להציג את כנות כוונותיו בעת הזו, אבל בו בזמן היא מרמזת על הרף המירבי אליו הוא מוכן להגיע. שנת בחירות בארצות הברית היא הזמן הטוב ביותר מבחינת נתניהו, לכאורה, להשיג הישגים - אך הם יהיו מוגבלים מכיוון שלאובמה יש גבולות שאותם לא יסכן.
בנוסף הנשיא האמריקאי קיבל השבוע רוח גבית לנרטיב מרכזי בעדיפות האמריקאית לסנקציות - ההצהרה הצפון-קוריאנית, לפיה היא משעה את תוכנית הגרעין שלה בתמורה למזון, אף שהמקרה הזה מייצג למעשה את הדוגמה ההפוכה. הסנקציות לא הצליחו למנוע גרעין מפיונגיאנג, אבל הביאו אותה לסף רעב ולמוכנות לפירוזו, מה גם שבמקרה האיראני מדובר במשטר פנאטי ולא אידיאולוגי, שעניינו לא רק להשיג את העוצמה הגרעינית אלא גם לנצלה לצרכים מהפכניים בעולם הערבי ולמול העולם המערבי.
אחת הבעיות הגדולות איתן יאלץ להתמודד נתניהו בוושינגטון היא הפער בדרך בה תופסת ארה"ב את איראן לעומת התפיסה הישראלית את איראן. פער אשר מתבטא בשלוש נקודות עיקריות: הראשונה היא חומרת האיום. ירושלים רואה בגרעין איראני איום קיומי, בעוד וושינגטון לא רואה בו איום ישיר עליה אלא על האינטרסים שלה באזור.
יחד עם זאת, ההתפוררות האזורית ונפילתה של עירק לידיים האיראניות גורמים לה לקחת את קיום ההשפעה האיראנית באופן רציני יותר מבעבר. הנקודה השנייה היא תפיסת הזמן. בעוד ישראל רואה את המצב שבו תהליך פיתוח הגרעין יהפוך למוגן יותר, או יעבור למצב התחמשותי בעתיד הקרוב, וושינגטון מניחה שציר הזמן ארוך יותר - ולכן מבחינתה יכולת הטיפול מאפשרת שימוש של כלים פוליטיים וצבאיים לטווח הרחוק.
הנקודה השלישית היא האמונה האמריקאית באפקטיביות של לחץ פוליטי וכלכלי, בעוד בישראל מפקפקים בה. במונחים של רווח והפסד, נתניהו יכול לנסות להשיג מאובמה הבטחה שארצות הברית תשקול צעד דרמטי
ראשית, הוא יכול לאבד את חופש הפעולה, אם יקבל לאו חדמשמעי בחדרים סגורים. שנית, אובמה יוכל לשכנע את ראש הממשלה לדחות את הפעולות הקריטיות מול האיראנים עד אחרי הבחירות בנובמבר - מה שעלול, לדעת ישראל, לעצור את המומנטום שנצבר עד כה.
המסקנה היא שהסיכון גדול מהסיכוי בפגישה כזו ובתזמון הזה, אולם הזמן לטיפול בבעיה האיראנית אוזל, וזה מה שהופך את הפגישה לקריטית. מסקנותיה, ולא משנה מה הן יהיו, הן אלה שיובילו את הדרך מעתה ואילך - ולכן על נתניהו לצאת עם משהו אופרטיבי ביד, והמינימום ההכרחי זה גיבוי אמריקאי לאפשרות של פעולה ישראלית עצמאית.
אקו"ם