יחימוביץ' ומעמד הפועלים
למה למסות עיזבונות רק החל מ-15 מליון שקל ולאפשר לבכירים להרוויח פי 50 (!) מהעובדים? למנהיגת העבודה יש טעם יקר מאוד
אין זו הפעם הראשונה שבה חושפת יחימוביץ' את הטעם היקר שלה. בשעתו הציעה להגביל את שכר הבכירים בחברות הציבוריות (שכולנו שותפים להן במניות שלנו, גם אם לי אישית אין אף בדל מניה) לפי 50 משכר אחרון העובדים. משמע, אם עלות השכר של אחרון העובדים בשכר מינימום היא 5,000 שקל , אזי יהיה רשאי המנהל הבכיר להרוויח לא פחות מ-250 אלף שקל, שפירושם לפחות 125 אלף שקל לחודש נטו. אז נכון שמדובר בהרבה פחות משכר הבכירים החזיריים היום, המרשים לעצמם להכניס לכיסם מדי חודש יותר מחצי מיליון שקל
נטו (ויותר ממיליון ברוטו לחודש), אבל עדיין מדובר בשכר-עושק מנקר עיניים ובלתי נסבל.
על מי ובשם מי מדברת יחימוביץ'? הרי ההגדרה "מיליונר" חלה על כל מי שיש לו מיליון דולר מעבר לביתו הפרטי. אז כמה מיליונרים פוטרת יחימוביץ' מן המס? הייתי שמח לשמוע את פרטי הרכוש השייכים לה ולבעלה לשעבר ולמשפחותיהם המורישות, כדי להיות בטוח שאין לה נגיעה אישית לסכומים המטורפים האלה.
כך גם בנוגע לשכר הבכירים. אין שום הצדקה מוסרית או כלכלית שמנהל חברה ציבורית שמניותיה מוחזקות בחלקן בידי הציבור הכללי, יקבל שכר חודשי בסיסי העולה על השכר הגבוה ביותר בשירות הציבורי בכלל; כלומר, משהו בסביבות 100 אלף שקל ברוטו לחודש. עם זאת, אפשר יהיה בהחלט להוסיף לשכרו, אם ביצועי החברה בהנהלתו יצדיקו את התוספות. נשמע סוציאלי מדי? אולי. אבל ככה נראה הצדק מנקודת מבטו של עני כמוני (ואל תבינו לא נכון. אני עני הגאה בעוניו, משום שיש הרבה דברים שחשובים לי הרבה יותר מכסף. מלחמה על צדק חברתי, למשל).
ואל תאיימו עלינו בהברחת הכסף לחו"ל ובנטישת הבכירים. מי שרוצה לעסוק בהברחות כסף ובהלבנת כספים, מוטב שלא יהיה איתנו בכלל. אנחנו מעוניינים באנשים ישרים, המבינים את הערך המופלא של החוויה הישראלית ושל חיים במדינה העברית היחידה בעולם. ואם זו גם תהיה מדינת צדק מופתי (וגם בכך בדרך כלל אין לנו במה להתבייש לעומת מדינות העולם), אז יהיה אף קשה יותר לעזוב אותה.
